בטא האתר בפיתוח
כניסה עם Google

רש"י על חולין נ״ג א:ט״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין נ״ג ע״א:י״ד רש"י על חולין נ״ג ע״ב:א׳ »
מקור חולין נ״ג א:ט״ז
16 דְּכוּלֵּי עָלְמָא, סָפֵק עָל, סָפֵק לָא עָל – אֵימָא לָא עָל. סְפֵק כַּלְבָּא, סְפֵק שׁוּנָרָא – אֵימָא כַּלְבָּא. עָל, שְׁתֵיק וְיָתֵיב בֵּינַיְיהוּ – אֵימַר שְׁלָמָא שַׁוִּי. קְטַע רֵישֵׁיהּ דְּחַד מִינַּיְיהוּ – נָח מֵרִיתְחֵיהּ. אִיהוּ קָא מְעַוֵּאי וְאִינְהוּ קָמְקַרְקְרָן – בַּעוֹתֵי קָא מְבַעֲתִי
פירוש רש"י על חולין נ״ג א:ט״ז
16 אימר כלבא - והא אמרינן אין דרוסה לכלב דאין לו ארס:
17 על - ארי בינייהו וישב שם:
18 שלמא שוי - עשה שלום עמהם כדרך כמה חיות שנעשות תרבות וגדלות עם בני אדם ובהמות ואין מזיקין:
19 נח ריתחיה - בהני ולא חיישינן לדריסה באחריני:
20 מעואי - נוהם:
21 מקרקרין - גועות. דלשון צעקת ארי לחוד ולשון צעקת כל בהמה לחוד כמו בלשון עברית נוהם לארי וגועה לשור וערוג לאיל וצהל לסוס וצפצוף לעופות וחרץ לכלב:
« רש"י על חולין נ״ג ע״א:י״ד רש"י על חולין נ״ג ע״ב:א׳ »