רש"י על חולין נ״ג א:ט״ז

16 אימר כלבא - והא אמרינן אין דרוסה לכלב דאין לו ארס:

17 על - ארי בינייהו וישב שם:

18 שלמא שוי - עשה שלום עמהם כדרך כמה חיות שנעשות תרבות וגדלות עם בני אדם ובהמות ואין מזיקין:

19 נח ריתחיה - בהני ולא חיישינן לדריסה באחריני:

20 מעואי - נוהם:

21 מקרקרין - גועות. דלשון צעקת ארי לחוד ולשון צעקת כל בהמה לחוד כמו בלשון עברית נוהם לארי וגועה לשור וערוג לאיל וצהל לסוס וצפצוף לעופות וחרץ לכלב: