רש"י על חולין נ״ג א:י״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין נ״ג ע״א:י״ב רש"י על חולין נ״ג ע״א:י״ד »

1 בועז על משנה תמורה פתח ↗

מיהו הנך ג' אופנים הם ג' אוקימתות בש"ס זבחים ע"ד ב'. ואילה"ק לאוקימתא קמייתא ובתרייתא, דאוקמא למתניתין בדרוסה ובולד טריפה, שוודאי כל התערובות אסור להדיוט, א"כ מה מהני ירעו דאמר במתני'. הרי גם כשיוממו יהיו אסורים להדיוט, וגם לפדותן אז לכלבים א"א דהרי קיי"ל רמב"ם פ"ב מאסמ"ז ה"י אין פודין הקדשים להאכילן לכלבים. י"ל דה"מ בעינא, אבל קדשים שהוממו שנתערבו. דמדאו' בטלים ברוב, מותר לפדותן לכלבים. א"נ דמתני' אתיא כמ"ד דפודין הקדשין להאכילן לכלבים ועי' תוס' זבחים דע"א ב'. וכל זה פירשתי ע"ד רש"י שם יע"ש. והא דלא פי' באוקימתא קמייתא דש"ס דמוקי למתני' שנתערב דרוסה בנקובות הקוץ, כגון שניקבו כולן לחלל הבהמה, וכדמשמע לישנא דנקובת הקוץ, ולא נקט חבולת הקוץ, אלא וודאי בשניקבה לחלל מיירי. דאותן שנקבו בקוץ כשירה ע"י שיבדוק בפנים הבני מעיים נגד הנקב, אבל הדרוסה שניקבה לחלל טריפה אליבא דכ"ע כשנתנקבה לחלל, דזיהרא מקלי קלי גם לבני מעים, ולא מהני בדיקה כחולין נ"ג ב' ולהכי ירעו עד שיסתאבו וכו' כלעיל. י"ל חדא דהא תינח אליבא דבעה"ג ורמב"ם פי"א משחיטה, דס"ל דכל שניקבו ע"י קוץ לחללה מהני בדיקה בבמ"ע נגד הנקב. אבל אנן הא קיי"ל דכל שניקב לחללה, אפילו ע"י קוץ, גם לדינא דש"ס אין לה בדיקה נגד במ"ע כרש"י חולין נ"ג ב' ד"ה בקוץ, ורא"ש שם, ובי"ד נ"א ס"א. ותו דגם לרמב"ם ובעה"ג א"א לאוקמינהו כן, דהרי גם אם לא נתערב דרוסה בין נקובות הקוץ, כיון דנקובות הקוץ עכ"פ צריכין בדיקה, מדיש בהן חשש טריפות אמרינן הקריבהו נא לפחתך, והיו בל"ז צריכים לרעות עד שיסתאבו, וכמ"ש רש"י בנפולה שנתערבה. מיהו רש"י אזל לשטתיה, דס"ל חולין נ"ג ב' ד"ה דרוסה, דספק דרוסה. משהאדים הבשר מבחוץ תו לית לה בדיקה. ואי לית בה אדמימות בחוץ אע"ג שהאדים הבשר בפנים, כשרה, דמדלא האדים מבחוץ, תלינן דלא נדרסה, והאדמימות בפנים אומצא דאסמיק הוא. וכך הבין הש"ך סי' נ"ז סקל"ו דרש"י הכי ס"ל דסגי בבדיקת חוץ. ואילה"ק ממ"ש רש"י שם ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ. נ"ל דר"ל שאין מקום הדריסה ניכר בלי בדיקה, אז צריך לבדוק יפה גבה וכו'. ואדרבה משם מוכח כן, דמדהזכיר רש"י מתחלת דבריו מלת בחוץ, ואח"כ בד"ה צריך לבדוק לא הזכיר רש"י מלת בפנים, ש"מ שפיר דצריך לבדוק דקאמר היינו בחוץ, וכמו שהתחיל רש"י בדבריו. אולם לתוס' חולין נ"ג ב' ד"ה דרוסה , דס"ל דאפילו דרוסה שהאדים הבשר מבחוץ או לא האדים מבחוץ, יש לה בדיקה בפנים. י"ל דמצי סברי הכא כרש"י דמיירי הכא שנחבלו כולן שלא לחללה, וא' מהן היתה דרוסה, ואפ"ה אין להקשות לדידהו דלמה ירעו, ישחטו כולן לזבחים ויבדקום, דהרי לתוס' מהני בדיקת פנים. י"ל דמדיש בהו חשש טריפות, וצריכים בדיקה בפנים אמרינן גבייהו הקריבהו נא לפחתך, וכמש"ל בשם רש"י בנפולה שנתערבה. אבל הקשה הש"ך שם לתוס' דס"ל דבדרוסה גם בלא האדים הבשר מבחוץ, צריכה בדיקה בפנים. א"כ מה דוחקיה דר' ינאי בש"ס הכא לאוקמא למתני' שנתערב נקובת הקוץ בדרוסה, והרי בכה"ג מצי למדחי לתרוציה, דמידע ידיע, דהנדרס חבלתו משוכה ע"י קריעת הצפורן ונקובות הקוץ נקובתו עגול, וכדדחיק הש"ס באמת לתרוציה. מלבד הדוחק שבתירוץ ר' ינאי, שיהיה צריך לאוקמא שכל בהמות הקדשים נתנקבו ע"י קוץ, טפי הו"ל לר' ינאי לאוקמא למתני', דמיירי בדרוסה שאין מקום הדריסה ניכר בה בחוץ, או שהיא שאר ספק דרוסה, שנתערב בין בהמות קדשים שלימות, ומדלא מצי למבדקינהו מבחוץ רק אחר שחיטה להכי ירעו. אע"כ כרש"י דס"ל דכל שאין אדמימות ניכר מבחוץ, כשרה וא"צ תו בדיקה בפנים, ולהכי לא מצי לאוקמא למתני' בהכי, דא"כ היו כולן כשרות. עכת"ד הש"ך. ואין לתרץ קו' הש"ך, דלהכי לא אוקמא ר' ינאי למתני' בגוונא שאין ניכר מקום הדריסה מבחוץ. וצריכה בדיקה מבחוץ אחר הפשטה, דא"כ אינה רק ספק טריפה, ומדנקטה מתני' מלת טריפה, משמע שהיא וודאי טריפה. ליתא, דא"כ ק' נמי למאי דמוקי למתני' דמיירי בנפולה. והרי נפולה ג"כ אינה רק ספק טריפה, וצריכה בדיקה. אמנם תמהני מאד, הרי גם לרש"י ק', דעכ"פ הו"ל לאוקמא למתני' שניקבה ע"י מחט דק נגד הסימנים או במקום אחר לתוך חלל הגוף, דלרש"י חולין נ"ג ב' ד"ה בקוץ, מדניקב לחלל הבהמה והמחט דק, להכי גם מדינא דגמ' אינו מועיל בדיקת הבמ"ע נגד הנקב, והכי קיי"ל וכמש"ל. ולפיכך מדהיה מקום הנקיבה דק. לא ניכר מקום הנקב מבחוץ, ועי"ז נאבדה זו בין שאר בהמות קדשים שלימות, וקתני במתני' שפיר שירעו כולם. ובכו"פ רצה לתרץ קו' הש"ך, דאילו הוה מוקי למתני' בספק דרוסה, היה כל התערובות מותר להקריב, מדבכל חד שיקריב איכא ס"ס, ספק שאין כאן דרוסה בהחערובות, ואת"ל שיש, עכ"פ שמא זה הנקרב אינו הדרוסה. ואת"ל בנפולה נמי איכא ס"ס כה"ג. והיכא מוקי לה הש"ס בנפולה. י"ל דבנפולה מדאיכא לברר ע"י בדיקת פנים שלא נתרסקו אבריו, כל דאיכא לברר לא שרינן בס"ס. משא"כ בדרוסה הרי ליכא לברר ע"י בדיקה, דאימר דנדרס בסימנים ושמא במקום נקב קשחיט. אבל בנפולה הרי א"צ לבדוק הסימנים כי"ד נ"ח ס"ג. כך תוכן כוונתו אף שלא בירר בדבריו כן. אולם אם כי דבר חכמה אמר, אעפ"כ יש ג' תשובות בדבריו א דאנן קיי"ל בי"ד סי' ק"י ס"ט דספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות, והספק הראשון איסור דאו' לא הוה ס"ס. ב דאנן קיי"ל שם ברמ"א דאפילו אפשר לברר איסורא ע"י טרחא, שרינן מכח ס"ס. ג דוקא לעניין נקב אמרי' אימא במקום נקב קשחיט ולא יהא ניכר אחר שחיטה, משא"כ בספק דרוסה דחיישינן שמא האדים בפנים גם אחר שחיטה מצי למבדק שפיר כרש"י חולין מ"ב ב' ד"ה ההוא. ואין להקשות לרש"י שם עכ"פ שמא האדים רק עור החיצון, וא"א להכיר מדכולו אדום, ויהיה מחלחל ויורד, כדאמרינן לרש"י בגוף שם נ"ג ב'. י"ל דה"מ היכא דאיכא ריעותא. אבל הכא דלא משכח ריעותא לא חיישינן לה. ותו דע"כ גם לתוס' צ"ל דיש לוושט בדיקה בפנים ולא חיישינן שמא במקום אדמימות קשחט. דהרי תוס' ס"ל שם נ"ג ב' ד"ה דרוסה, דלכל ס' דרוסה יש בדיקה בפנים, והאיך יבדוק הסימנים שמא במקום אדמימות קשחט. ודוחק לומר דמיירי בידוע שלא דרס במקום הסימנים. אע"כ דגם לתוס' לא חיישינן בדרוסה בסימנים אימא במקום אדמימות קשחט. ועוד רצה הכו"פ הנ"ל לתרץ קו' הש"ך בכמה אופנים. ובמח"כ שכולם לא עלו לו יפה למשגיח מחלונות ומציץ מחרכים. ול"מ נלפע"ד לתרץ קו' הש"ך לתוס' דמדקתני במתני' טריפה, משמע שנתערב עם א' מי"ח טריפות שנזכרו ריש אלו טריפות. משא"כ ספק טריפה לא נזכרת שם כלל. וכ"ש ספק דרוסה לא משתמע ממתני' כלל, והרי רב ושמואל פליגי חולין נ"ג א' אי חוששין לספק דרוסה, ומשמע שם מרש"י ד"ה מקום, דלרב כל שלא ניכר בה רושם דריסה מבחוץ, כשרה, ואע"ג דקיי"ל דחוששין לספק דרוסה כשמואל עכ"פ מדלא מייתי ראיה לשמואל ממתני', משמע וודאי דספק דרוסה אינה בכלל דרוסה דנקט שם במתני'. ולכה"פ י"ל דר' ינאי רצה ליישב גם אליבא דרב דס"ל אין חוששין לספק דרוסה. משא"כ בדאוקמא בנפולה, אע"ג דג"כ רק ספק טריפה הוא, עכ"פ נזכר ספק שלו במתני', דהרי כל נפולה רק ספק טריפה הוא. וגם למאי דאצטריך לאוקמא בנפולה שהולכת, דאל"כ א"א שתתערב ולא תוכר, ואפ"ה ס"ל דצריכה בדיקה, עכ"פ הרי כל שצריכה בדיקה בנפולה כבר נזכרת במשנה, מדהזכיר נפולה ודו"ק. אמנם אילה"ק למה ירעו עד שיסתאבו, לשהינהו י"ב חודש, וכשימות א' מהן נאמר שזהו הטריפה מדלא חי י"ב חודש, ויהיו האחרים מותרים. ואי"ל דמדרבים הם חיישינן דאתא בהו לידי תקלה כחולין נ"ג ב'. ליתא. דהרי הכא ישהינהו עד שיוממו. אע"כ דבקדשים שנמסרו לרעיה, בדיל מניה ולא חיישינן לתקלה. ודוחק לומר, דלהכי באמת נקט שנתערב דרוסת הזאב, דהאי מלת זאב מיותר לגמרי, אלא בעי לגלויי דבבהמה דקה מיירי, דיש לזאב דרוסה אצלה, כריש אלו טריפות, והרי רוב הנקרבים. מבהמה דקה הם בני שנה, שכשרים רק תוך שנתה, ואם שהו אח"כ ירעו, ולפיכך לא סגי להו שישהו יב"ח. ותו הא תינח לר' ינאי דמוקי לה למתני' בדרוסת הזאב שנתערב בנקובת הקוץ, והרי לדידיה בל"ז לא ק' קושיתינו שישהינהו יב"ח, דהרי ר' ינאי ס"ל נדה דכ"ד א' דטריפה חיה, וא"כ לא מהני שהוי יב"ח. וכ"כ למאי דאוקמא ר' ירמיה דמתני' מיירי בולד טריפה שנתערב, גם לא ק' לשהינהו יב"ח וכלעיל, דליתא דהרי קיי"ל י"ד נ"ז סי"ח שבולד טריפה לא מהני שהוי. אלא לריש לקיש דמוקי לה בנפולה שנתערבה, ק' לשהינהו יב"ח ויבורר איזה טריפה ויקריבו השאר. ואי"ל דס"ל דבע"ח נדחין, וכיון שנתקו תוך שנתן אדחו לגמרי, דא"כ דגם בהא ס"ל דלא כהלכתא. דהרי קיי"ל דבע"ח אינן נדחין כרמב"ם פט"ו ממעק"ר ה"ד, וא"כ אדמהדרו ליה בש"ס כולהו כר"ל לא אמרו, מדאמר דלא כהלכתא, דסבירה לן הלכה א"צ בדיקה, נהדרו ליה מדס"ל דלא כהלכתא לעניין בע"ח אינן נדחין. אמנם נ"ל דהא דמהני שהוי, היינו רק בספק טריפה, שכשיתקיים נימא דהוברר הדבר שכשרה הוא. אבל וודאי טריפה שנתערב בכשרות אע"ג דנמי כל אחת ספק טריפה הוא מכח התערובות, כי הכא, אפ"ה לא מהני שהוי להחזיק ע"י מיתת האחת שהאחרות כשרות. דאין הוכחה להאחרות מדחיו, דהרי בוודאי טריפה לא מהני שהוי כי"ד נ"ז י"ח. מה אמרת. מדמתה האחת, וודאי היא היתה הטריפה, ליתא, דוכי כשרה א"א שתמות. ובהא מתורץ גם קושית תוס' חדשים כאן, שהקשה למה נדחק הש"ס לתרוצי ג' תרוצים דלא כהלכתא, וכדאמרן, הו"ל לתרוצי דמיירי שנתערב בין בהמות הקדשים בהמה שהלעיטה חלתית. דקיי"ל שהיא טריפה מדוודאי ניקבו בני מעיה כחולין נ"ח ב'. והניח בצ"ע. ולדברינו הנ"ל מיושב שפיר, דאע"ג דבכה"ג, אפילו מדינא דש"ס לא מהני בדיקה, מדוודאי רובן מנקבין. אפ"ה לא ימלט שיש מיעוט שלא יתנקבו מחלתית. ולהכי לפע"ד לא גרע מדרוסה וודאית דאף לדידן דלא בקאינן בבדיקתה, אפ"ה מהני גבה שהוי יב"ח, וכשיתקיימו כולן יהיו כולן כשרים להקרבה. ומכ"ש לרפ"ח י"ד מ' סק"ה, שכתב דאכלה חלתית טריפה רק מדסופה לנקוב. א"כ כשיתקיימו יב"ח חזינן דלא הוה סופן לנקוב. וא"כ למה קאמר מתני' רפ"ח דזבחים דירעו, לשהינהו יב"ח. אבל יש להקשות לרש"י, דל"ל למימר דנפולה אסור להקריב על סמך שיבדקנו, משום הקריבהו לפחתך, דאינו רק דברי קבלה, וכן הביא רש"י הכתוב הזה לענין הבאת חטאת כחושה מנחות דס"ד א ד"ה אפי', וזהו הפסוק שהביא הש"ס חולין ד"צ ע"ב, וסוכה ד"נ ע"א, ולמה לא הביא הש"ס ורש"י הקרא דכתוב בספר אורייתא דמשה. ממבחר נדריך, וכדמייתי הש"ס הילפותא מהך קרא ביומא דל"ד ב'. ואת"ל דדוקא כשאין חסרון או מום בגוף הדבר, רק שאפשר להביא מובחר יותר, שייך ללמוד ממבחר נדריך. אבל כשיש גנאי בגוף הקרבן שייך טפי למילף מהקריבהו לפחתך. עכ"פ תיפק ליה מדיש בה חשש טריפה פסול להקרבה, מדמעטיה קרא דכתיב מן הבקר להוציא הטריפה, וכל אשר יעבור, ולא טריפה שלהבא לא תעבור, ועוד יש קרא ממשקה לישראל מהמותר וכו', וכל הג' הילפותות צריכי, חד לטריפה מהבטן. וחד לנטרפה ואח"כ הוקדשה, וחד להוקדשה ואח"כ נטרפה כמנחות ד"ו ע"א: ואפי' נדחוק ונאמר דכל הנך ילפותות אסמכתא בעלמא נינהו כרכ"מ פ"ב מאס"מז, עכ"פ אסורא דאורייתא איכא. וגם קמעייל חולין בעזרה כחולין פ"ה ב', והרי חולין בעזרה דאורייתא, כרכ"מ פ"ב משחיטה ורלח"מ שם, והכא ממ"נ אי נטרפה ואח"כ הוקדשה, הרי לא חל עלה קדושה כלל כספ"ב דתמורה דף י"ז א', ובכה"ג הו"ל חולין גמורים, שאפילו רק להכניסן לבד בעזרה אסור כתוס' ביצה דף כ' ע"ב ד"ה והביא. ואי מיירי הכא בהוקדשה ואח"כ נטרפה, הרי אע"ג דקדיש קדושת דמים, וכל הקדוש קדושת דמים מותר להכניסו לעזרה, עכ"פ לשחטו או לעשות בו מעשה כעין הקרבה אסור כתוס' מנחות דף פ' ע"ב ד"ה וכי, וערמ"למ פ"ב משחיטה ה"ג. ונ"ל דכל שיש רוב כשרות, דבטל מדאו', וגם איכא למתלי בכל חדא וחדא שהוא מהרוב, ליכא חשש טריפות והבאת חוליו בעזרה. תדע. דוכי גרע האי רובא דאיתא קמן מרוב כשרות דעלמא דליתא קמן, ואפ"ה סמכינן עלה ומקריבין כל בהמה ולא חיישינן שמא טריפה היא ויכניסוה חולין לעזרה. א"נ דרש"י נקט הך טעמא משום הקריבהו וגו', לאשמעינן דאפילו ימצאנה כשרה לאחר שחיטה, אפ"ה אסור להקריבה משום שהיתה צריך בדיקה. והקריבהו וגו'. דמה"ט אפילו בדיעבד פסול כרמב"ם פ"ב מאסו"מז ה"י:

2 חולין פתח ↗

אָמַר אַבָּיֵי: לָא אֲמַרַן אֶלָּא צִפּוֹרֶן, אֲבָל מְקוֹם צִפּוֹרֶן – חוֹשְׁשִׁין, וְצִפּוֹרֶן נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא לַחָה, אֲבָל יְבֵשָׁה – עָבְדָה דְּמִשְׁתַּמְטָא.

3 חולין פתח ↗

13 מקום צפורן - שלא נשמט ולא נמצא שם הצפורן אלא מקומה ומכתה ניכרת בשור:

14 לחה - שהיה בה דם:

15 עבידא דמשתמטא - ושמא דרס:

« רש"י על חולין נ״ג ע״א:י״ב רש"י על חולין נ״ג ע״א:י״ד »