רש"י על חולין מ״ו ב:ב׳

1 דאוושא - כשנופחין אותה משמעת קול כאילו רוח יוצא ממנה:

2 ה"ג אי ידעינן מהיכא אוושא מותבינן עלה גדפא או גילא או רוקא - מושיבין על אותו מקום כנף פלומ"א בלע"ז:

3 גילא - קש:

4 אי מבצבצא - ההיא רוקא מחמת הנפיחה בידוע שיש שם נקב שהרוח יוצא משם:

5 טרפה - משום ריאה שנקבה:

6 ואי לא - ידעינן מהיכא אוושא פעמים שאין יכול להבחין לשמיעת האוזן מהיכן קול זה נשמע:

7 מייתינן משיכלתא - קוניי"א בלעז:

8 דמיא פשורי ומותבינן - לכולה ריאה לתוכה שכל מקום שיש בה נקב יבצבצו המים: