רש"י על חולין ל״ט ב:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ל״ט ע״ב:ז׳ רש"י על חולין ל״ט ע״ב:ט׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יסודי התורה פתח ↗

אבל גבי יבמה אף דעיקר הדבר נעשה ע"י קידושין הראשונים כבר כתבתי דיש בזה כמה מחלוקת אם זה נשאר מקידושין הראשונים או זה דבר חדש מתחיל מזמן מיתת הבעל, ובאמת יש נ"מ כגון גבי יבמה דאינה מתייבמת רק חולצת אז י"ל דלכו"ע תופס בה קידושין, וזה ר"ל הך דיבמות דכ"ח ע"ב משום מצוה עבד דרבנן ר"ל דהזיקה הוה רק היכא דיש מצות יבום, וזה ר"ל רש"י ביבמות דמ"ט ע"ב דאף לר"ע דס"ל דיש ממזר מחייבי לאווין, מ"מ גבי יבמה לשמואל דס"ל דתפסי קידושין גם ר"ע מודה דאין הוולד ממזר, ומה שהקשו התוס' דהא מבואר בכמה מקומות דלר"ע יש ממזר ביבמה, וכן ס"ל לר"ע ביבמות דמ"ד דהכתוב קראו ביתו י"ל דזה רק ביבמה הזקוקה ליבום, אבל היכא דחולצת ולא מתייבמת אז י"ל דגם ר"ע מודה דאין הוולד ממזר וכן י"ל כמ"ש במ"א גבי מחזיר גרושתו יש נ"מ גם לר"ע וגם לדידן דסבירא לן דגם מן האירוסין הוה מחזיר גרושתו יבמות די"א וכן אם היתה רק ארוסה שלו וגירשה וכן ביבמה אם נפלה רק מן האירוסין עי' יבמות די"ג ע"ב וביומא די"ג ע"ב ובירוש' פ"ח דב"ב מ"מ י"ל דאז קידושין תופסין בה ואין הוולד ממזר גם לר"ע, וכן נראה במ"ש רבינו בה' ממרים פ"ד ה"ב דיש נ"מ גם גבי סוטה לאחר קינוי וסתירה בלא שתי' לגבי יבום שעי"ז חייב הזקן ממרא מיתה ע"ש, נראה דאף דמבו' דגבי יבם קונה יבמתו בביאת אונס מ"מ כה"ג היכא דאסורה ליבמה וכמו בהך דיבמות ד"כ ע"ב אף דאם עבר ובעלה קנאה שם ברצון בגדר קידושין ולא בע"כ, ואף למ"ד אין קידושין תופסין ביבמה מ"מ כיון דזקוקה לו לחליצה שפיר תפיס ובפרט למ"ש דהיכא דאינה יכולה להתייבם תפסי קידושין וכ"כ דזה הוה הס"ד בירוש' פ"א דיבמות דאבא שאול כר"ע עי"ש, ור"ל ג"כ דלשיטת אבא שאול היכא דבא עלי' שלא לשם מצוה הוה רק בגדר יבמה לשוק ואף דבאמת מדברי רבינו נראה בה' יבום פ"ה דהא דאם בא על חלוצתו קנאה י"ל דאף אם בא עלי' בשוגג וכעין ביאת יבמה ג"כ מהני ע"ש בהי"ג, אך נראה לפי המבו' ביבמות דנ"ג ע"א ע"ש בתוס' דאף לדידן דקיי"ל אין תנאי בחליצה מ"מ עדיין לא פקע הזיקה לגמרי, ואז י"ל דדי גם בגדר ביאת יבום לקנין, אף דהחליצה פטרה ומותרת לעלמא, וכמו דחזינן גבי ביאת שוגג כמזיד ביבמה, דמ"מ הוה מחלוקת ביבמות דנ"ו וסוטה דכ"ד דעדיין אינה קנוי' גמורה לכמה דברים, וה"נ גבי חלוצה כן, ועי' בסוטה ד"ה ע"ב דמקשה שם אלא מעתה חליצה לא תבעי כו' ומתרץ אילו איתי' ע"ש בתוס', אך באמת הגמר' ר"ל שם לא לגבי שתצא מבעלה בלא גט, רק שתאסור על בעלה לעולם שלא יוכל להשקותה בלא גט לא נאסרה שיכול להשקותה ע"י כמבו' שם דכ"ד ויבמות דצ"ה, ועי' בקידושין דס"ח בתוס' ד"ה הכל מודים ובמעילה די"ח ע"ב ולקמן אבאר וזה הגדר מה דמבו' ביבמות דף י"ב גבי צרת איילונית אף דהכיר בה והות ערוה להיבם מ"מ צרתה מותרת דאבראי קיימא, וכן ס"ל לב"ש גבי כל העריות ועי' ביבמות דף מ"ד ע"א ור"ל דלזה הפרט דיבום דבא על ידי הקידושין בזה איילונית לא הוה אשתו כלל, וזה ר"ל רש"י בגיטין ד"פ ע"א ד"ה איילונית שכתב שאין לה יבומים שהרי לא אשת המת הייתה ור"ל כמ"ש דלפרט יבום אשר זה נעשה בזמן הקידושין גבי איילונית חסר זה הפרט כי לזה אינה אשתו של המת כלל וזה ר"ל דאבראי קיימא ועי' רש"י יבמות דצ"א ע"ב ע"ש ועי' יבמות דף ע"ט גבי נפלה ואח"כ נפצע היבם דפקע היבום לר"ע, וע"ש דק"ט וד"ח ע"א ולכאורה בזה וודאי גם לר"ע אם נשא ואח"כ נפצע וודאי דהוית א"א ולא פקע, ועי' תוס' קידושין דף ס"ח ע"א ויבמות דף מ"ט ע"ב דמשמע דאם נעשה שינוי היכי דאם קדשה לא תפסי הקידושין פקע הראשונים וצ"ל דנ"מ בין השינוי הי' בגופה או בגופו, ועי' סוטה ד"ו ויבמות דפ"ד ע"ב משא"כ גבי זיקה, עכ"פ גבי אשה במיתת בעלה לא שייך כלל בזה הגדר דאין דבר שבערוה פחות משנים, דאין אנו מפקיעין כלל את האיסור ולכך גם הנאמנות א"צ לעדים משא"כ גבי גט דהדין עושה שיהא זה כריתות ולזה צריך דווקא עדים, ולכך גם הנאמנות צריך עדים, וכן הגדר גבי הך דב"ב דקל"ד ע"ב גבי זה בני דמציאת הבן א"צ עדים ולכך ס"ל שם דנאמן, אך באמת רבינו ס"ל בה' יבום פ"ג הל"ד דלגבי חליצה שאם אמר על אשה שהיא מעוברת ממנו לא מהני אף דלשאר דברים מהני ועי' מכות דכ"ג ע"ב גבי יהודה דזה רק בגדר רוח הקודש, ור"ל דזה הגדר אינו יכול האב לומר ממנו דכל גדרי התורה כמו בהך דמכות דף ז' לדידן גבי במנאפים, ועי' בספרי פ' תצא פ' רמ"ב ורמ"ד דהתור' חייבה על שכיבה לא ר"ל שבעלה וכן הוא המציאות רק כן חייבה התור' וכן בכל חזקות הוא כן, כמו בהך דחולין ד"ג ע"ב גבי מומר להכעיס וד"ד ע"ב ע"ש וכן בהך דיבמות דמ"ב וע"ש דצ"ח גבי סתם עכו"ם זונה ודס"א וכ"מ, ונ"מ דהיכא דבזה הפרט אין לנו נ"מ לדינא לא אמרינן זה ולכך ס"ל לרבינו בה' יבום הנ"ל דכיון דשם לגבי האשה לא שייך בה דין דזיקה, וכן אז הי' עובר דלא פטר לא מהני מה שאומר שממנו היא מעוברת, ועי' ביבמות דס"ט ע"ב וד"ק ע"ב, גם י"ל דכמו דגבי אח צריך דווקא גדר יחדיו ע' בירוש' יבמות רפט"ז ה"נ לגבי הבן, וכן גבי גדר הן הן עידי יחוד כו' זה לא שייך רק היכי דנ"מ לדין האישות אבל היכי דאין נ"מ לנו כמו בבעל עם אשתו אז לא אמרינן זה, ועי' כתובות ד"ט ע"ב וביבמות דקי"א ע"ב, ולכך מבו' בירוש' סוטה פ"א וכ"מ גבי נסתרה בע"א שחרית וע"א בין הערבים דלא מהני, וכ"כ דר"ל שכ"א אומר שהי' עמו עד שני דאל"כ לא מהני כלום רק משום דלפי דברי העד הראשון כבר נעשית א"א וא"כ דברי העד השני אינו כלום דמה נ"מ לנו וכן נ"מ במה דמבו' בירוש' ב"ב פ"ג על דף נ"ו אם הזימו לעידי החזקה דבטלה החזקה ומ"מ משלם הפירות שאכל לפי דבריו, ולמה זה, וע"כ דכיון שהביא עדי שקר הוה בגדר גזלן שהוחזק בגזלנות על שדה זו ב"ב דמ"ז וא"כ אף אם אכל פירות לא הוי חזקה דגזלן אין לו חזקה וזה כוונת רש"י בהך דיבמות ד"ו ע"א דיבום הוה רק הכשר מצוה משום דאפשר בחליצה וע"ש בתוס' מה שהקשו עליו, אך ר"ל כך, דהגדר הוא אם העילה הוא המצות יבם ועי"ז יש בה דין זיקה או להיפך העילה הוא הזיקה ועי"ז יש מצוות יבום ואם נימא דהעילה הוא הזיקה כיון דקיי"ל אין קידושין תופסין בחייבי כריתות והזיקה לא עדיפא מקידושין עי' שם דכ"ט ע"ב ודף ל"ח גם הזיקה נידחית מחייבי כריתות וממילא ליכא מצווה אבל אם להיפך אז י"ל דהמצוה דחי להאיסור, ואמר דכיון דחזינן דע"י החליצה שמפקיע הזיקה בטלה היבום חזינן דהעילה הוא הזיקה ולא שייך עשה דוחה ל"ת. וכ"כ מהך דיבמות דנ"ב ע"ב ונ"ג דהחליצה מפקיע הזיקה ורק דחליצה על תנאי אע"ג דמותרת לעלמא מ"מ נשאר בה עדיין קצת זיקה ע"ש בתוס' וזה תלי' בהך דר"ע ורבנן ביבמות דמ"ד ע"א גבי קריבת חלוצתו, וזה ר"ל הגמ' בסוטה די"ח ע"ב דר"ע משוי' ליבמה כערוה ורצה לומר דהיא קשורה בו בקנינו וע' ביבמות דף ק"ה ע"ב לר"ע גבי חליצה על כרחך צריך שני עדים עיין שם בנימוקי יוסף בזה וזהו מה דמבואר בכ"מ אין דבר שבערוה פחות משנים קידושין דף ס"ה ע"ב וס"ו וסוטה ד"ב ר"ל ג"כ שני הגדרים להפקיע הקנין ולעשות הקנין וכן לברר הדבר שהי' קנין או הפקעה, וכבר כתבתי דזה ר"ל בקידושין דס"ה ע"ב גבי דשניהם מודים ר"ל דשניהם מודים שנתקדשו במ"א בפני עדים אם עי"ז תהי' א"א גמורה לחייב עלי' מיתת ב"ד אף שלא הוחזקה ל' יום, ואמר שם דלא מהני כאן הודאת בע"ד ר"ל לא כמ"ש רש"י ותוס' בגיטין ד"ד ע"א רק בפשיטות דא"א להאמין הודאה רק על עצמן אבל דבר שע"כ צ"ל שהיו שם עדים ובלעדן אינו כלום לא שייך בזה לומר הודאת בעל דין כו' וזה רצה לומר חב לאחריני ועיין גיטין דף פ"ט דרק צריכין לומר דבר ברור ובלי זה אין עדות כלל, דלא שייך לקבל עדים על אומדנא עי' יבמות דכ"ד ע"ב ובמ"ש רבינו בה' שאלה ופקדון פ"ו וכ"כ בזה ועי' במ"ש רבינו בהל' אישות פ"ז הט"ז גבי אם הייתה אשת חבירו מעוברת והוכר העובר ה"ז מקודשת וכ' ויראה לי שצריך לחזור ולקדש אותה כו' ור"ל כך דכ"כ דבקידושין נעשה ג' גדרים, הכסף נעשו כסף קדושין והאשה נעשית מקודשת וגם מעידים שמעתה היא א"א, וזה ר"ל הך דב"ק ד"ע ע"ב גבי שנים אומרים קידש דהעדים מעידים רק על המעשה הקידושין וממילא היא נעשית א"א, והנה אף דאנן קיי"ל בתמורה ד"י דהקדש חל על עוברין ע"ש, ועי' קידושין ד"ז ברש"י ותוס' ועי' תו"י נדרים ד"ו גבי יד דהתואר קידושין הוי בגדר הקדש וחל כל היכי דאיתא, אך זה רק להתואר אבל להמציאות שהיא מקודשת בגדר בירור ליכא לא שייך בעובר דמי יודע אם העובר נקבה, וגם כ"כ במ"א דפרטים ליכא בעובר וכמ"ש התוס' בכמה מקומות עי' חולין דע"ה גבי חלב, וע"ש דהוי בגדר מחוסר זמן לכו"ע, ועי' תמורה די"א ע"ב דאף דשם המין יש עליו שם הפרט הוי שם בעי' אם לוקה על לאו דלא תעבוד וכ"כ בזה. עכ"פ עידי בירור אין כאן ולכך צריך לחזור ולקדשה וכה"ג מבוא' בקדושין דף מ"ו ע"א גבי נתקדשה שלא לדעת אביה דאף אם אביה הסכים אח"כ והוה מקודשת מ"מ צריכה עוד קידושין לדעת אביה וזה אא"ל דרק גדר מעלה דהא אדרבה יש לחוש לתקלה וכמו דאמרינן ביבמות דף ק"ו ע"א נפק מיני' חורבא ועי' שבת דף קמ"ח ע"ב מ"מ זה רק בגדר איסור אבל קנין לא מחמת דהעדים בשעת הקידושין לא ידעו שאביה יסכים לזה ולא הוי דבר ברור, ועפ"י דין צריך עידי קידושין וה"נ כאן וכבר כתבתי במ"א דלכך נקט לפי גרסת רבינו בהמשנה אשת חבירו ר"ל דכבר כתבתי למ"ד ביבמות דס"ז ועי' רשב"ם ב"ב דקמ"א ע"ב דכ"ז שהיא מעוברת יש לה בהעובר ג"כ חלק בו וכן ס"ל לרבינו בה' חובל ומזיק פ"ד הג' וד' דיש לה חלק בהעוברים וה"נ כן ולכך צריך גם דעתה והנה בהך דקידושין דס"ו פליגי אביי ורבא גבי עד א' בזנות ור"ל כך דזה וודאי ע"י שני עדים שזנתה נעשית הפקעה מהקנינים מכאן ולהבא וחל עלי' שם זונה וטומאה כמבו' ביבמות דנ"ו ולכך פטורה מן החליצה ומן היבום וכן צרתה פטורה כמבוא' ביבמות די"א וזה דוקא צריך עפ"י ב"ד ובזה צריך ג"כ דרישה וחקירה דוקא וכמ"ש התו' סנהדר' דף ח' ע"ב וכה"ג כ' רבינו בה' מאכא"ס בפ"ד הכ"ב גבי שור הנסקל דלאחר גמר דין נעשה כבהמה טמאה ופנים חדשות וכן הדין גבי ה' חטאות המתות בבכורות דט"ז ולכך לא שייך בזה אדעתא דהכי לא קדשה דב"ק דק"י ע"ב, וכן בעד רשע פסול דאוריי' שנפסל ע"פ ב"ד בזה לכו"ע מכאן ולהבא נעשה פסול הגוף ואין עליו שם עד כלל, וכ"כ בזה, ועי' מנחות דק"א דקרי לזה טמאה ובדברי רבינו פ"ח מה' כלאים גבי פסולי המוקדשין, ולכך מבואר בתוספ' תמורה פ"ב דבהמה שחציה חול וחציה קודש אין בה גדר תמורה ע"ש ואף דהא צד חולין וצד הקדש הם דברים נפרדים ולא שייך בזה לומר דהוי כמו שותפים, ועי' תוס' תמורה דכ"ו ע"א ד"ה מהו דתימא וד"ה האומר, ובאמת היכי משכחת לה בלא שותפות אי נימא דבזה לכו"ע פשיט קדושה בכולה לשיטת התוס', ועי' בדברי רבינו בה' תמורה פ"א הי"ט, ועי' בפ"ג ה"ד ע"ש, וצ"ל לשיטת התוס' תמורה הנ"ל דמיירי שהית' של ב' שותפים וא' הקדיש חציו ואח"כ לקח מחבירו ולא הקדישה ולמה לא חל התמורה וצ"ל דהוי בגדר כלאים לשיטת רבינו בה' כלאים ובה ליכא תמורה כמבו' בתמורה די"ז, ולא דמי לפסולי המוקדשין שיש תמורה לאחר פדיון, וצ"ל דזה רק גדר דין ולא פסול הגוף, ועי' תוס' חולין דקל"ב גבי מתנות כהונה, ונחזור לעניננו גבי סוטה דמ"מ זה רק לאחר פסק ב"ד אבל סוטה לאחר קינוי וסתירה מבו' בדברי רבינו בה' יבום דצרתה מתיבמת, חזינן דאז לא הוי אף ספק, עכ"פ אביי ורבא פליגי בהך דקידושין הנ"ל גבי זנות אף היכי דליכא עדים גמורים אם זה רק כמו ארי' דרביעא עלה ולית בה גדר הפקעה הכי ס"ל לאביי, ורבא ס"ל דגם זה הוי כמו הפקעה מבעלה בגדר דבר שבערוה דצריך דוקא ב', ועי' בל' רבי' בה' יבום פ"ו הי"ט דדייק שם גבי סוטה שיש עדים שזנתה ומת קודם שגרשה פטורה מחליצה, ומה זה דייק רבינו קודם שגרשה פשיטא, רק דר"ל כמ"ש דרק כה"ג פקע ממנה הקנינים שלו ונעשית עליו בגדר ערוה אבל אם גרשה ואח"כ החזירה ומת הוה כמו שאר חייבי לאווין וצריכה חליצה, ועי' בזבחים ד"ע ע"ב דצריך קרא לחלב של שור הנסקל דטהור, חזינן דס"ד דנעשה כברי' חדשה וכמ"ש וכן נראה דהא דמבוא' בנדרים ד"צ ע"ב דלמשנה הראשונה הייתה נאמנת לומר טמאה אני ושם מיירי באונס ולכהן ונראה דלישראל ברצון אינה נאמנת אפי' למשנה ראשונ' דרק דבר דהאיסור רק לפרט אין שינוי בהדבר רק ארי' רביעא אגברא ועי' תוס' שבת דקכ"ז ע"ב דלכך יכול ישראל לטלטל תרומ' וסוכ' דל"ה ע"ב גבי אתרוג ועי' זבחים דפ"ח במאי דפליגי רש"י ותוספות אם שייך בזה ממשקה ישראל ורק אם אומרת טמאה אני באונס ובעלה כהן למשנה ראשונה נאמנת ומ"מ יש לה כתובה, אף שהיא גרמה לזה, וע"ש בירוש' דמייתי ע"ז הך מחלוקת דכתובות דף ע"א גבי היא נתנה אצבע כו'. ואף דעל ידי פיה נאסרה לבעלה ועי' בירוש' גיטין פ"ז גבי חתכה דדה גבי על מנת שתניק דזה ניקרא ביטול התנאי, ועי' תוס' שבת ד"ד ע"א בתו"י שם דאף היכי דנעשה ע"י פשיעה מ"מ כיון שכעת הוא אנוס בתקנתא דרבנן פטור, וכבר הארכתי בזה גבי כהן באנוסתו אם נתן לה ריח הגט דאז אסורה לו מן התורה אך מ"מ היא אשתו אם שייך בזה לומר שעבר על לא יוכל לשלחה דכעת כופין אותה לקבל גט דעכשיו אינה ראוי לקיימה, ועי' בירוש' יומא פ"ה ושבועות פ"ב גבי אומרים לו הכנס וכבר כתבתי בזה גבי גרם, וכן לפי מאי דקיי"ל בקידושין ד"י כל הבועל כו' ואם קיבלה באמצע קידושין מאחר מקודשת לשני דאינ' מותרת לו, וגם אם שייך בה גדר קרבן וע"כ צריך לעשות כמו בהך דשבועות די"ד ודי"ח ומ"מ על בעלה נאסרה וכ"כ בה' אישות בביאור הירוש' דסוטה פ"ה, עכ"פ אם אמרה ברצון כו"ע מודי דאינה נאמנת דזה הוי הפקעה מבעלה ועי"ש דצ"א גבי גירשתני ע"ש ברש"י דרק לכהן וכשיטת הראב"ד ז"ל בה' אישות פ"ד הי"ג ופט"ז, ועי' בדברי הרי"ף בגיטין פ"ו על דף ס"ד גבי בעל ששלח גט לאשתו ע"י שליח והגט נאבד והשליח אומר שמסר' והיא אומרת שקיבלה, מבו' שם דאי לאו משום דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו לחומרא היתה מותרת לבעלה כהן ואיננה יכולה להפקיע עצמה כלל, ועי' גיטין ד"פ ע"ב גבי מאי דאמר ר' אלעזר דלאחר זמן אינן נאמנין אפי' שניהם מודים שנתחלף, ובירוש' הוה שם מחלוקת אם דוקא לאחר נישואין אבל לאחר אירוסין נאמנת, וזה תלי' בהך דגיטין דפ"ט אי חיישינן לקלא דבתר אירוסין משום דנשואין הוה קנין לו לגמרי אבל אירוסין הוא רק דין וזכות, ועי' בירו' קידושין פ"א דאף למ"ד בקידושין די"ט דא"י האב לקדש את בתו לאחר שמכרה להפקיע זכות האדון אבל אם השיאה פקע זכות האדון וכבר כתבתי בהל' אישות. עכ"פ בזה פליגי אביי ורבא גבי עד א' כו' אם זה בגדר הפקעה או רק ארי' דרביע וכמו בהך דשבועות דכ"ב ע"ב וכבר כתבתי דזה הוה הס"ד בכתובות ד"ט דאין האשה נאסרת על בעל' אף בב' עדים רק ע"י קינוי וסתירה, ור"ל שהוא אסור בה אבל לא שתהא היא נאסרת עליו ע"ש ברש"י ותוס' יבמות דנ"א ע"ב, ושם גבי קידושין דרבנן ס"ל לרש"י כן ולקמן אבאר בזה וכן לשיטת רבינו בהל' יבום פ"ו דס"ל שם בהל' י' דגם בחייבי עשה אם יבמה קנה משום דאזל לשיטתי' בהל' אישות פכ"ד דאיסור עשה הוי רק איסור גברא לא על הדבר ולכך לא הוי מקח טעות ויש לה כתובה אף שלא הכיר בה ולכך ס"ל ג"כ בהל' מא' אסורות פ"ב הג' דגבי איסור עשה לא אמרינן היוצא מן הטמא טמא ע"ש אך י"ל דרבינו ר"ל גם באונס או בשוגג קנה או רק כמו אישות. עכ"פ בזה הוי כמה סתירות אם הזיקה נשאר' מכח הבעל או זה דין חדש ועי' ביבמות דק"ה ע"ב דמבו' שם דאף למ"ד דחליצה עצמה נעשה הדבר בלא עדים אך מכ"מ בירור הדבר צריך דוקא עדים ע"ש וכן נ"מ אם האשה לאחר מיתת בעלה בלא בנים אמרה שנטמאת בחיי בעלה אם נאמנת שתאסור עצמה על היבם ועי' בהך דיבמות דקי"ח ע"ב גבי המזכה גט לאשתו במקום יבם ופשט לי' מהמשנה דנקט חולצת ואין מתיבמת ור"ל דהספק אם זה הוי בגדר תופס לבע"ח במקום שחב בו אחרי' דב"מ ד"ט ע"ב וגיטין די"א ע"ב ור"ל אימת חל זכות היבם אם רק עם גמר מיתה או גם קודם ועי' רש"י גיטין דף ס"ו ע"א וכתובות ד"ב ע"ב בגדר דאין גט לאחר מיתה וב"ב דקנ"א ע"ב אם משום דליכא מאן דמגרש עי' גיטין דכ"ט ע"ב או משום דבטלה שארות וליכא את מי לגרש או י"ל דהוי כמו דהך ב"ב דקל"ז ע"א גבי אחריך וה"נ שכבר נתפס זכות היבם או כמ"ש רש"י בכתו' דזה הוי גדר פסול בהמגרש ונ"מ דהנה ביבמות דק"כ ע"ב ובגיטין ד"ע נקט שם בגמרא שחט בו שנים דגם אז יכולין ליכתב גט עלי' אך הרמב"ם ז"ל בהל' גרושין פ"ב הל' י"ג כתב רק רוב שנים וגבי הך דחולין דקכ"א ע"ב הובא בדברי רבינו פ"א מהל' איס"ב גבי בהמה נקט שם שנים דחייב מיתה והטעם י"ל דס"ל לרבינו דגבי אדם שחט בו שנים יצא מכלל חיים ולכלל מת לא בא וכמו דס"ל לחזקי' בחולין שם וא"כ אף דעדיין כל האישות קיים מכ"מ י"ל לטעם דרש"י כתו' הנ"ל א"א ליתן גט ועי' תוס' עירוכין ד"ד וסוטה דכ"ז דאדם זוטר חיות' מבהמה ולכך רבינו בהל' גרושין שם גבי בריא שא' כו' לא מפרש כפי' התוספ' דמיירי שכותבי' ונותני' לאחר שנפל מן הגג רק שכתבו ונתנו קודם אף דבאמת לפי מה דס"ל לר' ירמי' בגיטין דפ"ו ע"ב דצריך גם נתינה לשמה קשה מכאן לפי' רבינו דהא בשעת שנתנו לה לא ידעו כלל שזה גט וגם היא לא ידעה כלל ושמא לא יפיל עצמו מן הגג ועי' בהך דגיטין דע"ח ע"א בהך מחלו' דרבי ורשב"א אם צריך ליטול ממנו ליתנה בגדר גט בתוס' שם ד"ה אינו ומ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמ' שם מהספרי וביבמות דקי"ב ע"ב וקי"ג ע"ב במחלו' דר' יוחב"נ וריוב"ג ג"כ בזה הגדר ובגמ' שם במד"א דא"ל כנסי שט"ח זה בטולי בטלי' ר"ל אף דהא בגיטין דל"ב ע"ב מבו' דכה"ג לא הוי ביטול ע"ש וצ"ל דר"ל דמכ"מ לא הוי נתינה גם י"ל דעיקר גדר של גט הוא עצם הגרושין ושטר' רק לראי' וזהו דר"ל דלימא דנותן לה רק בגדר ראי' ועי' ב"ב דקנ"א ע"ב גבי קנין עי' גיטין דף פ"ה ע"ב ותוס' דע"ח ע"א. עכ"פ הרמב"ם ז"ל פירש כגון שכתבו קודם נפילה וכן משמע קצת מפי' רש"י חולין דף ל"ט ע"ב ד"ה ונפל משום דס"ל דבכה"ג דנקט בתוספ' יש בזה חשש אם הוי גט די"ל דיצא מכלל חי וכה"ג י"ל דברי רבינו בהל' קידוש החד' פ"ב ה"ט גבי זמן קבלת העדות וקידו' החד' דהוא ג"כ זמן ממוצע הנולד טבעיות מיום ולילה ויש עליו שני הגדרים ומוכח שם מדברי רבינו דרק ב"ד עצמן שראו אז יכולים לקדש החדש, אבל לקבל עדות אז א"א, דגבי קבלת עדות צריך שלא יהא בו גדר שאינו יום וכבר כתבתי בזה דלגבי איזו דברים כמו לפסול דם ולקדוש החדש יש עליו גדר לילה אינן יכולין לקבל עדות החדש וכבר כתבתי דלכך רבינו ז"ל בה' שגגות ובה' שבת לא כתב גדר דבין השמשות חייב עליו אשם תלוי משום דס"ל דגבי דבר הכרחי לא סיבה שהזמן תמיד כן יש עליו ב' השמות ביחד, ועי' בכורות ד"ז ע"ב גבי עור הבא כו' דטהור אם איזו צד המטהר אותו מצד חיות דטומאה אתי מצד ההעדר ועי' בספרי פ' פינחס ע"פ דיפקוד כו' ר"א בנו של ריה"ג אומר סימן זה כו' ומ"ש רבינו בס' המורה ח"א, וכיון שיש בו מציאות א"א לטמא ורבינו לא הביא גדר בה"ש לגבי דין א"ת רק בה' שגגו' פ"ח ה"ה גבי בה"ש של שבת ויוה"כ דשם יש על הנקודה שני גדרים דכל א' מושך לעצמו, וכמו דאמרינן בחולין דכ"ח ע"ב תרי רובי בחד מאני ליכא ועיקר הגדר דגבי טומאה הוא משום העדר וכיון שיש בו צד חיות מטהר, ובאמת זה תלי' בהך מחלוקת דחולין דע"ה גבי בפ"ק שאם הלך בבה"ק אם נטמא ועי' תוס' ב"ק דע"ז ע"ש אבל אם שניהם בגדר מציאות לא, והארכתי בזה גבי כהן גדול מה דנ"מ אם צריך דווקא לישא בתולה או אסור באינה בתולה וזה נ"מ בין בוגרת ומוכת עץ ושלא כדרכה דבוגרת אינה בתולה ואינה בעולה ושלא כדרכה יש עלי' שני הגדרים ועי' יבמות דף נ"ט ודס"א ונידה ד"ח ע"ב ותוס' פסחים דמ"א ע"ב וכ"כ בזה במ"א, עכ"פ ס"ל לרבינו גבי עדות החדש בקבלת עדות צריך דווקא שלא יהי' גדר לילה ופסול מתחילת שקיעה אבל לקדש די שיהא עליו שם יום, וכן הדין כה"ג גבי גט ועי' בתוס' גיטין ד"ע ע"ב גבי שחט בו שנים דרק ע"י שאחרים אומרים והוא מרכין בראשו שם מהני רמיזה. ועי' במ"ש רבינו בה' מכירה פ"ה ה"ז דמחלק שם דהיכא דיכול לנתק כל הכלי מיד המקנה די בזה, אך זה רק אם הקנה לו כל הכלי אבל אם הקנה לו רק בג' אצבעות צריך שיהא כולו בידו וכן גבי גט יש בו שני טעמים א' משום כריתות כמבו' ב"מ ד"ח וא' כמ"ש בירוש' גיטין פ"א ופ"ב ורש"י גיטין דע"ח ע"ב משום ונתן, ונ"מ דגט עצמו צריך שיהא כולו בידה ושם לא מהני ניתוק אבל משיחה שם רק משום כריתות ודי שלא יהא ביד הבעל ושם מהני אם יכול לנתקו ועי' ב"ב דקנ"א ע"ב גבי גט, דלאו בר קנין הוא ור"ל דאם מקנה לה גט בקנין לא מהני חדא משום דבעינן נתינה מכחו וקנין הי' פועלת וגם דעיקר הגט הוא התואר לא החומר ולכך כתבו על איסורי הנא' כשר וזה ר"ל בגיטין ד"כ נתינת גט ר"ל התואר של הגט שזה רק מכח הבעל ולכך לא שייך בזה קנין בגדר מטבע משום דעתא אצורתא ב"מ מ"ה ומ"ז כו' וזה ר"ל הירוש' פ"ו דגיטין התורה זכתה לה בגיטה דע"י קבלתה נתגרשה וראי' ג"כ דהרי מבואר בגיטין ד"כ ודכ"א ודכ"ו וב"ב דקס"ח דהאשה כותבת את גיטה רק דאקנויה אקנו לו רבנן וזה וודאי אם לא יגרש נתבטל הקנין שלו ושייך לה, וא"כ יהי' בגדר קנה ע"מ להקנות נדרים דמ"ח ועי' ברמב"ן ב"ק במלחמות ד"ע ועירובין ד"ע וגם איך מהני מה שכותב הלשמה כ"ז שהנייר שלה ועי' בלשון רש"י גיטין דכ"ג ודכ"ו ע"א דדייק שם האשה כותבת גיטה לשמה, ומה מהני כיון דהדבר אינו של הבעל עדיין וע"כ דעיקר הגדר הוא התואר וזה נגמר בשעת מסירה למפרע, ועי' ע"ז דס"ג ע"ב גבי חנוני ובירוש' ספ"ו דדמאי, אך כאן הכל נעשה ע"י קבלתה וזה הגדר דגיטין דכ"ד גבי לא חזרה שליחות אצל הבעל ור"ל מי שעושה שליח וא"א שיהי' הכל ע"י עצמה עי' כתובות דצ"ח וב"ב דפ"ה ע"א ונ"מ גבי קידושין כה"ג אי מהני קנה ע"מ להקנות דשם עיקר הקידושין הוא החומר וכמבו' בירוש' פ"א דקדושין גבי שטר קידושין על איסורי הנאה, דעיקר קידושי שטר הוא לא בעצם הדבר רק בתנאים שלו קידשה וא"כ בקידושי כסף יהי' זה בגדר חליפין דלא מהני כמבו' אך י"ל דל"ד קנה ע"מ להקנות דעכ"פ עי"ז קונה האשה וע"ש בתו"י בנדרים דמ"ח הנ"ל על כל פנים הך בעי' דיבמות דף קי"ח עמוד ב' תלי' אם היבום הוא זכות הנולד בשעת מיתת הבעל או זה נובע מתחילה ונ"מ אם שייך בזה לומר כהך דנדרים ד"צ ע"ב כמ"ש דאינה נאמנת לבטל זכותו של היבם ועי' ביבמות דקי"ב ע"א בהך דרב ושמואל אם יבם הרי הוא כבעל לה ופשט מדחזי' במשנה דיכולה לעשות עצמה חד"א על היבם חזינן דזה לא שעבוד רק ממילא ובאמת נראה דהך בעי' דיבמות דקי"ח ע"ב גבי מזכה גט לאשתו לא ר"ל שתתגרש בזה הקבלה שקיבל עבורה דבאמת כבר כתבתי דכל דבר דא"צ דעתה כלל ובפרט למאי דקיי"ל כר"י בן גודגדא ביבמות דף קי"ב וקי"ג הנ"ל לא שייך כלל גדר זכות וחוב ואף דהתור' רבתה דיכולה לעשות שליח לקבלה זה גדר גזירת הכתוב ועי' גיטין דכ"א במה דאמר שם גבי שליחות לקבלה אם נתן הבעל גט להשליח בקבלה שלה בעל כרחו דשליח אם הוה גט, דעיקר מה דאמר שם הגמ' גבי חצר כו' משום דהאשה צריכה שלא תסעי' להבעל בהנתינה שלו לא בגט ולא בקידושין כמבו' בגיטין דף ע"ח וקידושין דף ה' וכ"מ, וכיון שהחצר שקיבלה במתנה היא גרמה שתהא החצר שלה, ועי"ז חל גדר נתינה של הבעל לכך לא מהני וכה"ג מהני בהך דקידושין ד"ו ע"ב מתנה ע"מ להחזיר ור"ל ג"כ דע"י החזרה שלה נתקיים נתינת הבעל, והוה כמו אם הוא מקדשה בדבר שאינו תחת ידו וא"א שיתן לה זה הדבר רק ע"י קנין חליפין שתתן לו נמצא הוא מסיעא בהנתינה וזה א"א, זה ר"ל הגמר' שם ומקשה הגמ' בגיטין והא שליח לקבלה דהיא גורמת ג"כ שעי"ז חל נתינת הבעל, ואמר שם תירץ שני דשליחות לקבלה הוה כיון שמצינו לדידן בגיטין דס"ד ע"ב שיש באשה בגט גדר שתי ידים אביה והיא ה"נ התורה גלתה שהיא יכולה לעשות שיהי' לה עוד יד כן ר"ל הגמ' שם, עכ"פ כל הני דמבו' גבי גט אשה וגט שחרור גדר זכות לא ר"ל שתתגרש או ישתחרר בזה רק ר"ל שלא יוכל הבעל או המשחרר לחזור בו וכמו שיטת רש"י בגיטין ד"ט ע"ב ד"ה לא ע"ש וכ"כ בזה וכן ר"ל הך דיבמות דקי"ח הנ"ל דמיירי שקיבלה הגט קודם מותו רק הוא חזר בו קודם שהשליח נתן לה ופשט דכיון דחזינן דיכולה לאסור עצמה על היבם א"כ מוכח דזה לא הוה מזכות היבם רק מזכות הבעל ושפיר י"ל דאינו יכול לחזור בו אבל מ"מ כ"ז שלא קיבל קודם שמת הבעל אינה מגורשת ועי' בהך מחלו' בירוש' פ"א דקדושין על הך דיבמות דמ"ז וכמ"מ דאינו נאמן לפסול את הבן בזמן שיש לו בנים היכא דנ"מ רק לאשתו אם זה ג"כ אינו נאמן כיון דזה רק ממילא ובמ"ש רבינו בהל' נחלות דלענין ירושה נאמן ג"כ אף אם יש לו בנים דזה נובע מזה והוא מציאות אחת ובגדר הך דב"ב דקל"ד ע"ב בחד גופא לא פלגינן דיבורא ותוספות ב"מ די"ח וגיטין כ"ז ועי' רש"י כתובות די"ד דפי' שם גבי ס"ס דמה דנפסל זרעו הוה מציאות אחר ולכך לא נקרא חד גופא, ועי' במכות ד"ב ע"א במאי דאמר שם לו ולא לזרעו ור"ל ג"כ אם זה הפסול ממילא או זה פרט ממנו, וע"ש בתוס' גבי אשתו, ובהך דקידושין דע"ז גבי חלל שנשא כשירה מחלוקת אם נפסל' ממנו וכן לגבי גר ע"ש וכן נ"מ למה דזונה אסורה לאכול בתרומה אם זה ממילא ובגדר חד גופא או לא ועי' תוס' יבמות דל"ה ודף מ"ד ע"ב ובמאי דפליגי גמ' דילן עם הירוש' אם נימא דפצוע דכה כהן מותר לישא גיורת אם היא מותרת לאכול בתרומה עי' יבמות דנ"ז ודף ע"ו ע"ש ובירוש' שם פ"ו ופ"ח וכן נפקא מינה אם לר"י איילונית בת כהן מותרת לאכול בתרומה עיין יבמות דף פ"א וכן נפקא מינה במה דמבו' בירוש' בכ"מ והובא בדברי רבינו בכ"מ בה' סנהדר' בפט"ז ה"ו גבי עד א' אמר על אשה שהיא זונה דכהן שנשאה לוקה איך הדין אם אכלה אח"כ תרומה אם יכול להחזיק על הגוף עצמו וזה תלי' בזה, אם זה מציאת אחר שפיר יכול להחזיק אם זה עצם א' א"י להחזיק דאין מביאין ראי' ממנו עליו וכ"כ במה דרבינו בה' איס"ב פ"כ פסק דאם החזיק עצמו בכהן ונשא אח"כ גרושה מלקין אותו ולמה שם פט"ו גבי אם החזיק עצמו שהוא ממזר לא כתב שאם נשא בת ישראל לוקה והטעם דזה עצם שממזר שנשא בת ישראל לוקה משא"כ כהן הוה זה רק מעלה פרטית דהרי אם ישא גרושה הוה בניו חללים לכך מהני חזקה, וכ"כ בהל' אישות גבי הך דנדרים ד"צ ע"ב גבי טמאה אני דהוי שם מחלוק' אם נאסרה לאכול בתרומה וע"ש בדברי רבינו בהאס"ב פי"ט ה"ח וזה ר"ל ג"כ הך דגיטין דנ"ד ונ"ה במה דא' נאמן אתה כו' ומחלק בין אם אמר אזכרות לא כתב' לשמן או גווילין לא עבדתי' ע"ש והגדר כך כי מה שנפסל כל הס"ת ע"י אזכרות זה רק דין ואפשר לומר דאינו נאמן ליפסול דבר של חברו אף דנאמן להפסיד שכרו אבל אם אמר גווילין זה עצם הדבר וממילא נאמן גם על זה וא"א לחלק כמו חד גופא דב"ב הנ"ל וע' ביבמות דקי"ז ע"א במה דא' שם נתיבמה יבמה נכנס לנחלה עפ"י ג"כ בגדר ממילא דהתורה אמרה יקום כו' דלר"י דס"ל ביבמות ד"מ דאב קודם בירושה להיבם וא"כ כה"ג אם יש להיבם אב והיא אמרה מת בעלי תתיבם מי נוטל הנכסים היבם אינו יכול ליטול דהרי יש לו אב והאב אינו נוטל דאין נכנסי' לנחלה עפ"י ועי' כתובות דצ"ה ע"ב וזבחים ד"צ ע"ב ותוס' בכמ"מ כה"ג אבל באמת ז"א דלר"י דכיון דחזינן דבמקום שיש אב אין היבם נוטל הוי זה לא ממילא רק דין לא מציאות ולא מהימני' כלל לירושה וכבר כתבתי בזה דמוכח מדברי הירושלמי פ"ג דקידושין ה"א במה דקרובים נשארו אסורים אף לאחר גט או מיתה זה רק גזירת מלך ולא אמרינן דעדיין קידושין הראשונים חלין עלי' ותוס' גיטין דפ"ג ע"ב וכגדר מ"ש הר"ן ז"ל בנדרים די"א גבי איסור קדשים לזר לאחר זריקת דמים ע"ש, וכהך דנזיר דכ"ח ודמ"ה גבי איסורי נזיר לאחר קרבן קודם תגלחת וכ"כ בזה וכמ"ש בזה הביאור בהך דכתו' ד"ט ע"א מה דמביא ראי' גבי הך דר"א דנאמן לאוסרו עליו מהך דקדושין דס"ה ע"א גבי אומר לאשה קדשתיך דאסור בקרובי' ולמה לא הביא ראי' מהך דיבמות דקי"א ע"ב גבי אמרה לא נבעלתי דצריכ' חליצה ע"ש ג"כ מחמת חד"א אך כך דשם אף לפי מה שהוא אומר לא הוי ודאי איסור דהוי רק ספק וא"כ ס"ד דלא שייך לומר חד"א דהוא לא אסר' עליו כלל וזה רק הדין אבל לא המציאות דהוי רק ספק וא"כ אין ראי' מהך דיבמות הנ"ל גבי חליצה דשם דלדברי' צריכה חליצה בודאי ולכך מביאה הגמ' ראי' מהך דקדושין דס"ה גבי קרובים משום דשם נקט סתם קרובים ומשמע אף באחותה והנה חזינן דהתו' חלקה בין כל הקרובים לאחותה דכל הקרובים אסורים לעולם חזינן דזה גזה"כ יתד שלא תמוט גיטין די"ז ע"א כתוב' דק"ד ואחותה רק בזמן שהיא קיימת ר"ל מציאות הדבר ומכ"מ אסורה עליו חזי' דהא דנאסר' עליו לפי דבריו לא משום האיסור בלבד רק דעל עצמו נאמן ג"כ לומר שיש הסיבה ה"נ גבי הך דר"א על עצמו מאמיני' לו הסיבה וממילא אסורה זה ר"ל שם, עכ"פ גבי קרובים הוי זה רק גזירת מלך וכן גבי גרושה אף דנאסרת ע"י לכהן מכ"מ כיון דחזינן דריח הגט פוסל בכהונה מן התו' אף דלא פעל כלום בהאישות הוי זה רק גז"ה ועי' ביבמות דק"ח ע"ב בתו' ד"ה יש מיאון כו' ובאמת יש לומר להיפך דאם הוה נ"מ ע"י מיאון לקרובים דאורייתא אז שפיר חל המיאון דהוי זה בגדר מציאות אבל כיון דרק שיעור דרבנן תקנתא בעלמא ולא חל על הדבר שום פעולה עי' בגיטין דמ"א דהוי היזק שאינו ניכר בשחרור דרבנן וביצה די"ח בולד הטומאה דרבנן מותר להטבילו ביו"ט דלא נקרא תיקון בעצם וכב' הארכתי בדברי הרמב"ם בהל' מכירה גבי מכר דברים שאסורים באכילה מדרבנן ואכלם דלא הוי מקח טעות דלא חל על הדבר כלל ועי' פסחי' דמ"ח ע"א זבחים דמ"ט וכמ"מ בזה ובסוכה דף י"ד ע"ב גבי סכך פסול דרבנן ועי' שבת דכ"ב ע"א מה דאמר שם וכי נר קדושה יש בו, ומה זה, הא לשיטת רש"י בסוכה דל"ז ע"ב וכן שיטת הרמב"ן ז"ל במגילה גבי בהכנ"ס דכל הדברים שעושין זה למצווה לא להנאה הוה בגדר אתקש סוכה לחג וגבי סוכה המציאות שלה רק ז' ימים ואח"כ הוה אצלה כמיתה כמו ביטול המציאות וכבר כתבתי בזה בהך דב"ב ד"ו ע"ב ע"ש וכן בלולב ואתרוג, וגבי ביהכנ"ס הארכתי בזה דאף גבי ביהכנ"ס של כפרים דיומא די"ב וכ"מ מ"מ התואר שלה הוא לכל העולם לא העצם עי' רש"י חולין דקל"ו ע"א גבי מעקה ולכך כ' התוס' מגילה דכ"ח ע"ב גבי בתי כנסיות של חו"ל דבזמן ביאת הגואל בב"א תפקע הקדושה מכל ביהכנ"ס שכל ישראל יעלו לא"י ואז יהי' הגדר כשיטת ר"י בתוס' ע"ז דכ"א דכשם שאין קנין לעכו"ם בא"י כך אין קנין לישראל בחו"ל ע"ש ואז יהי' כן בגדר אפקעתא דמלכא ע' ב"מ דק"ו, וזה ר"ל ג"כ הך דמגילה דכ"ט עתידים כל בתי כנסיות כו' ור"ל כל הקדושה של הבתי כנסיות, עכ"פ גבי חנוכה למה לא נימא כן וע' תוס' שבת דמ"ד, ולא דמי לדם כיסוי דשם לא צוותה התו' המצווה על דם שצריך לכסותה ועי' תוס' חולין דפ"ט דשם לא שייך לומר מאיס למצוה, וע"כ משום דנר לחנוכה הוי רק מדרבנן לכך מיבעי שם ביבמות אם חל בזה גדר מיאון וכמ"ש הבה"מ ורש"י ב"מ דמ"ז ע"ב דלאחר שנשרפו הפירות לא מהני חזרה דלא חל חזרה שלו על דבר שאינו וכמו בהך דשבועו' דכ"ח ע"א אכלו כולו אין נשאלין עליו ועי' במ"ש רש"י בנדרים דע"ט ע"א כה"ג גבי היפר ומ"ש הר"ש רפ"ב דמע"ש דלא חל פדיון על טעם מעש' כיון דלית בו ממש ועי' מנחות דמ"ז ע"א ובכורות דט"ו ע"ב לא אלים ליתפס פדיונו ע"ש וכב"כ בהך דנזיר דכ"ח ע"א די"ל דלמ"ד תגלחת אינה מעכבת בנזיר אף דאיסור עשה יש גם לרבנן מכ"מ זה ממילא וע"ז לא מהני הפרת הבעל. אבל אם יש אח להשני שמת תוך ל' אז לא חל קדושין של הראשון וככ"ב בהל' נזירות וא"כ חזינן דס"ל להירוש' דיבום עדיין נקרא שיש עלי' זיקת החי' אך מ"ד דלא מהני לזה מיאון ס"ל דזה דבר חדש וזהו ג"כ הס"ד ביבמות דצ"ד דלזה לא מהני עד אחד אבל גבי בעל דשם רק מחמת מקדושין שנעשי' על ידו ועל ידה בזה ודאי כיון שעד א' אומר שמת פלוני וזה ידעינן דפלוני הוא בעלה וא"כ ע"י זה נפרד האישות ממילא מותרת וזה ר"ל הגמ' משום עיגונא ועיין גיטין דף ג' עמוד א' דלא משמע כן, ויש ליישב, וכן הך טעם דדייקא ומנסבא ר"ל ג"כ בתחילת הנשואין לא כפי' הראשו' ובאמת מוכח בתוספ' פט"ו דיבמות דזה ודאי לאחר יבום אם בא עד א' או היא עצמה אמרה שמת נאמנת דאז לא הוי בגדר יבם רק בגדר בעל וזה ר"ל הירוש' דיבמות פט"ו ה"א הגע עצמך שנשאת לו ע"כ כו' ור"ל כגון ע"י יבום דאז מיבם בע"כ מכ"מ נאמנת לומר לאחר היבום שמת עכ"פ כך דכיון דמיתה שמתרת הוי רק טבעיות לכן לא חל ע"ז גדר דבר שבערוה וא"צ עדים ובאמת לקמן אבאר בגדר דאין קידושין תופסין בא"א בקידושין דס"ז ע"ב אם משום חיוב כמבו' שם או משום מציאות דהוה של אחרים ונ"מ גבי חרש שקידש פקחת ואח"כ קידשה פקח ונעשית א"א גמורה אם עי"ז יפקע קידושי החרש דעכשיו נעשית א"א גמורה וכן כבר כתבתי דאם אח"כ מת החרש בלא בנים ונפל לפני אחיו ויש לו ג"כ עוד אשה אם שייך בזה לומר גדר צרת א"א עי' תוס' יבמות ד"י וגיטין דף פ"ב ע"ב וכן למאי דאמרינן בקידושין ד"ה ע"ב גבי נתן הוא ואמרה היא דהוי רק ספיקא מדרבנן וכן בהך דכתובות דע"ג ע"ב גבי מומין עי' בזה בר"ן וא"כ מן התורה מותרת לינשא ונתקדשה לאחר ואח"כ מת הראשון וקידשה או בא עלי' שלישי אם אין קידושין תופסין בה בוודאי או חייבין עלי' מיתה בוודאי, ועי' תוס' חולין דצ"ו ע"א ומ"ש רבינו בה' איסו"ב פט"ו הכ"ז גבי שתוקי וכתב שם שהשני פטור ממיתה, אך אם קידושין תופסין בה מאי, וי"ל דשם רק דהחשש הוא מחמת טבעיות ולכך פסק רבינו דשתוקי שנשא אשה אין חייבים עלי' משום א"א וכן מ"ש התוס' חולין דצ"ו הנ"ל דשם הוא טבעיות ועי' בהך דנזיר דף י"ג גבי ספק נזירות להקל איך הדין אם נהג נזירות והפריש קרבן אם חל הקדש על הקרבן ע"ש, ולקמן אבאר. אבל גבי גרושין דזה רק גדר דין ההפקעה שנעשית ע"י הגט וזה גופא צריך עדים על פעולת הדבר וכן על בירור הדבר ודאי צריך עדים דהרי בחליצה אף למ"ד דלפעולת הדבר א"צ ב"ד ועדים מכ"מ לברר הדבר צריך עדים כמ"ש ועיין בדברי רבינו פ"א מהלכו' גירושין הלכה י"ג ובירושלמי פ"ג דקידושין אין עד בא"א כלום ע"ש וכן במיאון צריך עדים על בירור הדבר כמבו' בתוספ' דיבמות ועי' תוס' יבמות דק"ז ע"ב גבי מיאון דצריך עדים ובאמת לפי המבו' בב"מ ד"כ ע"ב וביבמות דק"ז ע"ב נראה דגבי מיאון השטר לא הוי ראי' בלבד רק גם פעולה דבשלמא גבי חליצה כיון דצריך ב"ד הוי זה גדר מעשה ב"ד ועי' ביבמות דל"ט ע"ב ודק"ו ע"ב נראה דהוי זה מעש' ב"ד גמור וצריך לקרותו לאחר החליצה וע' בל' ר' פ"ד הכ"ט דלא משמע כן ובהך דמו"ק די"ח ע"ב ובירו' שם ובב"מ הנ"ל מוכח דע"י הגט של חליצה הוי זה גדר פעולה ונראה לפי מה דמבו' ביבמות דנ"ג לחד מ"ד דאף דחליצה על תנאי כשרה אף אם לא נתקיים התנאי מכ"מ אם עשה בה מאמר מהני בה ע"ש בתוס' אבל לאחר חליצה גמורה לא מהני דשם מלבד הדין דגה"כ נעשה ג"כ הפקעה גמורה וכן ע"י מה שכותבין גט חליצה אף אם נעשה על תנאי פועל ג"כ שיהי' הפקעה גמורה ולגבי מיאון הנה ביבמות דק"ז ע"ב מבו' דאם תיכף כשהגדילה חזרה בה מן המיאון מהני לבטל המיאון דמיאון ג"כ הוי זה גדר דין לא רק ביטול הדבר למפרע ועי' רש"י כתובות ד"ק ע"ב ותוס' במה דכ' שם דלכך ממאנת אין לה כתובה משום דהיא עושה זה בע"כ ולא כמ"ש התוס' יבמות דס"ה ע"ב דס"ל מחמת דהוי כמו שלא קדשה כלל ובאמת בירוש' דיבמות שם פי"ג הוי זה בעי' אם המיאון עושה כמי שלא הי' שום דבר לעולם ונ"מ אם יכול לתבוע קנס ממי שמיאנה בו לר"א וכן נ"מ לר' יהוש' אם יש לה קנס מאחר ועי' בהך דכתו' דל"ה ע"ב ד"ה הממאנת וגם נ"מ אם חל עלי' הדין דמבו' בקדושין ד"ט ע"ב מה דנ"מ בין בעל לאחר דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה וזה רצה לומר הגמ' ביבמות דנ"ט ע"ב במה דמתרץ שם בממאנת ור"ל רק משום דעדיין הוי עלי' גדר בעל גם בזה ובאמת כבר כתבתי דזה ר"ל הירוש' ביבמות הנ"ל לר"י אם יש לה קנס מאחר ר"ל אם בעלה של"כ דהירוש' ס"ל בפ"א דכתובו' ופ"ג דבתולה מן הנישואין יש לה קנס. אך באמת רש"י ר"ל בכתוב' שם כגון דנתארסה לדעת אביה ומת אבי' בקטנו' ונשאת לו ואח"כ מיאנה בהנשואין לבד והבעל נתן לה אח"כ גט על הארוסין אין לה כתובה משום דארוסה אין לה כתובה ועל הנישואין היא מיאנה ועי' כתובות דנ"ג ע"ב הך בעיא דרב ששת ומסיק שם דהך תלי' במחלוקת אם ממאנת חוזרת למזונות לאחר מיתה ע"ש ובירוש' ביבמות שם הוה בעי', וכה"ג בתמורה דכ"ד ע"ב גבי מערימין על הבכור כו' וכן גבי וולדי קדשים אם נימא בהוויתן קדושים, אך נ"מ דבכור הקדושה שלו חל ברגע של הלידה משא"כ בוולדי קדשים דהוה קדושה נמשכת דמלבד קרא דתמורה די"ז ע"ב וכמ"מ הקדושה של האם נמשכת מחמת דהוי גדולי הקדש הראוין להקרבה עי' תמורה דל"ד ע"ב וברש"י שם ונ"מ כגון אם שאל על ההקדש של העובר שהקדישו וקיי"ל בכמ"מ דחכם עוקר הנדר מעיקרו אך מכ"מ כיון דמסקינן בנדרים ד"צ דאין החכם מתיר רק עד שיחול הנדר וא"כ חזינן דאף דהנדר בטל מעיקרא מכ"מ חזינן דהמציאות ישנו ולכך מבו' בנדרים דס"ז עי"ש בראשו' גבי הפיר אחד וקיים אחד או להיפך ונשאל על הקיום שלו מכ"מ נתבטלה ההפרה לעולם וכן נ"מ גבי הקדיש תבואה ומרחה ואח"כ נשאל על ההקדש וכן גבי הפקר כה"ג לשיטת הרמב"ם ז"ל דהוה גם כן גדר נדר יש לומר דפטו' מן המעשר דנדחית וזה ר"ל הערמה דגבי בכור דמקדיש העובר קודם שיולד ואח"כ לאחר שילד ישאל על ההקדש אבל גבי ולדי קדשים אם ישאל חל' עליו הקדושה של האם מחמת גידולי הקדש ולא שייך בזה גדר דחוי וכן נ"מ מאי דמבואר בתוספ' בכורות פ"ד גבי יבלת שיש בה עצם דהוי מום ואף אם חתכה נשחט עלי' וע"ש בתוס' בכורות דל"ח ע"ב וד"מ ע"ב ובדברי רבינו בה' איסומ"ז פ"ב ה"ח ובה' ביאת מקדש פ"ז ה"י ע"ש, והנה כ"כ בזה בהך מחלוקת דבכורות דמ"ג ע"ב גבי בעלי חטרות ושם דמ"ה ע"א אצבע יתירה ובדברי רבינו שם פ"ח הלי"א דגבי אדם בלא עצם אם לא חתכה פסול רק אינו מחלל עבודה בגדר בעלי התלולין כמבו' שם דמ"ה וד"מ ע"ב וזה ר"ל ג"כ הך דעירובין דק"ג ע"ב וכמו דמפרש שם רבינו דקאי על אדם ומחמת שלא שוה בזרעו של אהרון, והך דפסחי' דס"ח ע"ב שם י"ל דקאי על יבלת שבעין וכמ"ש התוס' בכורות הנ"ל אך באמת קשה מהך דפרה פ"ב בהך מחלוקת דר"י ור"ש דהייתה בו יבלת וחתכה ושם מיירי ע"כ שזה בגוף ועי' בדברי רבינו בה' פרה פ"א ה"ו היכי מיירי אם יש בה עצם הא לא מהני לכו"ע חתיכה ובאין בה עצם הא לא שייך בזה שום פסול גבי בהמה אך צ"ל דהתוספ' דבכורות הנ"ל קאי אבכור דהקדושה שלה הוא בזמן שנולד ולא בגדר קדושה נמשכת לכן י"ל חילוק התוס' דבכורות דל"ח ע"ב הנ"ל דאף דמכשירין ביומא דס"ד מום עובר ולא הוי דיחוי זה רק היכי שאין צריך רפואה גמורה ועי' תוס' זבחים די"ב ע"ב ויש נ"מ בין בכור לשאר קדשים דגבי בכור כיון שהקדושה הוה מאליו מלידה י"ל כמ"ש גבי סריס חמה לדידן דלא סבירא לן כר"א ביבמות דע"ט וד"פ ותוס' שם דקי"א דאם נתרפא קודם שמת אחיו אפי' רק מכאן ולהבא מ"מ חולץ או מייבם משום דבשעת נפילה הי' ראוי משא"כ לאחר מיתת האח לא כיון דרפואה רק מכאן ולהבא כמבו' כתובו' דע"ד וכ"כ בזה אבל בקדשים דשם הקדושה נמשכת שם אף ע"י רפואה אם נתרפא שפיר קרב דבזה לא שייך דיחוי כמבו' ביומא שם ובאמת זה המחלוקת דתמורה די"א גבי מקדיש עובר תם במעי בע"מ דלר"י חל קדושת הגוף משום דס"ל ביומא דס"ד הנ"ל דמום לא הוה פסול בעצם הקרבן רק מחמת החסרון עי' תמורה די"ז דל"ד זה לשאר פסולים דא"כ העובר שהוא תם חל עליו קדושת הגוף וכן לכך מבואר בכורות דכ"ה ע"ב דאם נתערב בע"מ בתמימים ואח"כ הוכר לכו"ע יכולים להקריב התמימים ולא הוי כהך דזבחים דע"ג ע"ב ע"ש ברש"י דאף אם הוכר הכשר נדחה משום דגבי מום לא גרע מאם נתרפא וגבי פרה אדומה פליגי אם צריך שתהא תמימה בשעת לקיחה עי' תוס' ב"מ ד"ל גבי עובר ובמס' פרה שם וה"נ גבי מום ולא דמי לקרנים או טלפים שחורים דזה אינו פסול רק לכתחילה כמבו' בפרה שם ועי' בכורות דמ"ד ודכ"ה ע"א ובאמת במ"א כתב' דהך דפליגי ב"ש וב"ה ביבמות דק"ז דבי"ש ס"ל דנשואות לא ממאנו' ר"ל רק דהמיאון לא הוי אלא על הנישואין דהיינו אם אבי' ארסה כשהיא קטנה ומת ונישאות כשהיא קטנה וס"ל לב"ש דאף על הנישואי' לא מצי למאן ובזה א"ש דה"ג שם גבי תנאי בנשואין ור"ל ג"כ כך דהקדוש' היו בלא תנאי רק הנישואין בתנאי וכן במד"א שם הטעם אין אדם עושה כו' ר"ל מחמת דארוסה אסור ואף דמלשון הגמ' דק"ז ע"ב לא משמע כן גבי הך פישון הגמל ובמ' דא' שם עולא תרתי כו' י"ל זה. וזה ג"כ ר"ל הך דיבמות דס"א ע"ב במה דאמר ראבא"ה על הך דר"א דכהן לא ישא את הקטנה מיבע' לו לכה"ג ומקשה שם הגמ' דלכאורה י"ל ג"כ כן דמיירי דאבי' קדשה כשהיא קטנה ומת דאסור לישא אותה כ"ז שהיא קטנה ועי' מ"ש התוס' דנ"ט ע"א ד"ה הא ע"ש ורבא מקשה משום דר"א לשיטתו דס"ל בירוש' פי"ג דיבמות כב"ש דנשואה אינה יכולה למאן ולכן לא איכפת לן בזה וקצת ראי' מדלא פליגי ב"ש גם גבי קדשה בביאה אם יכולה למאן. ועי' בירוש' פ"א דיבמות מוכח ג"כ דלכך צרת ממאנת לא תתיבם שמא לכשתגדיל תחזור בה מן המיאון והוי בגדר צרת ערוה ולכך נצרך לזה גט מיאון דאז לא תוכל לחזור דלגבי עצמה לינשא לא חיישינן לחזרה שלא תקלקל עצמה כמ"ש כתובות דף ע"ד ע"ב ובירוש' כתובו' שם ועי' בר"ן נדרים דף פ"ה מה שאין כן בצרה חיישינן ועי' בהך דכתובות די"א גבי גר קטן דכשיגדל יכול לבטל את הגרות ודוקא לכשיגדל וע"ש בר"ן ולא דמי למיאון משום דגרות הוי מעש' ב"ד והוי בגדר מעש' ועי' בהך דנזיר דכ"ח ע"ב גבי כשהאב מזיר את בנו הקטן דיכול למחות ע"ש בתוס' אם דוקא ע"י מעשה ובירוש' שם גבי ישב לפני הספר דזה הוי מעשה מוכיח עי' חולין די"ב ע"ב ע"ש ובהך דפסחים דפ"ח ע"א גבי מחאה של קטן דהא נקט שם אמה עברי' וע"כ היא קטנה אך י"ל כמ"ש במ"א דבת י"ב דהביא' ב' שערות אך לא כשיעור כמו הך דנידה דנ"ב ע"א אח"כ כשהביאה השיעור מה שעשתה הוי מעשה למפרע וכן דייק רבינו בהל' אישות פ"י הל"ו במ"ש ואין משיאין את הקטן כו' שהביא סימנים דלכאורה תמוה דא"כ לא הוי קטן ורק ר"ל דסימנים לא נגמרו עדיין וזה ר"ל סמוך לפירקן עי' סנהדרין דע"ו ע"ב ותוס' יבמות דס"ב ודצ"ז ודקי"ג ע"ש ומ"ש רש"י נידה ד"י ע"ב ותוס' שם דמ"ט ע"א ושבת דפ"א ע"ב וברמב"ם בפיה"מ בפ"א דמו"ק דזה ר"ל פירקן היינו הסימנים ומכ"מ לדין הוי קטנה ועי' בדברי הרמב"ם בהל' ק"פ פ"ב הל"י דשינה לשון הגמ' דבגמ' שלנו נקט דמתחילה שחטו הם ואח"כ שחט רבן והרמב"ם נקט להיפך ע"ש וכן ר"ל בירוש' שקלים פ"א מה דמחלק בין למשכון ובין לתובע ור"ל ג"כ דהביא סימנים אך לא נגמרו וכהך דברכות דמ"ז ע"ב גבי קטן פורח וכן ר"ל בירוש' פ"ד דמגילה ה"ו גבי פורס על שמע ע"ש. עכ"פ אם הגדיל' יכול' לבטל את המיאון ולזה מהני אם ב"ד כתבו גט מיאון שלא תוכל לבטל. ועי' מה שכתבתי בזה בדברי רבינו בה' טוען פט"ו ה"ז בהג"מ שם דבשטר לא הוה דבר נפסק רק דבר נמשך כ"ז שהשטר ישנו ועי' בירוש' גיטין ספ"א דהוה שם מחלוק' גבי מוחל מלוה בשטר לחבירו דלא הוה מחילה עד דמסר לשטרי' דכ"ז שהשטר בידו לא מהני מחילה ועי' כתובות דק"ד ע"א ובהך דב"ק דקי"ג ובדברי רבינו בה' תלמוד תורה דאם כתבו עליו פתיחא דהיינו שטר שמתא אין יכולין להתירו עד דקרעינן לשטרי' ע"ש, ועי' בירוש' פ"ג דמגילה מהך דעירוכין ד"ו ע"ב דאם שם הבעלים חקוק על הדבר אין יכולים לשנותו דהוי כמו שנדרו נמשך כל שעה ובזה א"ש מה דלכאורה אינו מובן הך דנדרים ד"י גבי נודר במוהי מחמת של מרע"ה ע"ש והא מבואר בנדרים דס"ד ע"ב דהתירו שבועתו ע"ש וקיי"ל דעוקר כו' אך כיון דהשבועה כתובה בתורה הוה דבר נמשך וכאילו השבועה ישנה תמיד ואם כן לכאורה לא קשה קושית הירושלמי דיבמות והתוספתא דכתובות הנ"ל מאי שנא גרושין ממיתה דגבי מיתה זה הוי גדר טבעי וההיתר ממילא וכך בהך דב"ב קל"ד ע"ב דיש לו בנים נאמן וגרשתי את אשתי אינו נאמן ע"ש וזה ג"כ הטעם דגירושין הוי זה דין וגה"כ וצריך עדים בין על הפעולה בין על הבירור והוי דבר שבערוה מה שא"כ בבנים דאם יש לו בן פטור מן החליצה וא"צ לזה עדים.

2 חולין פתח ↗

וּמַעֲשֶׂה בְּבָרִיא שֶׁאָמַר ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, וְעָלָה לַגָּג וְנָפַל וָמֵת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: אִם מֵעַצְמוֹ נָפַל, הֲרֵי זֶה גֵּט, וְאִם הָרוּחַ דָּחַתּוּ, אֵינוֹ גֵּט.

1 ונפל ומת - וכבר כתבו ונתנו העדים גט לאשתו:

2 אם מעצמו נפל - ודאי מתחלה היה דעתו לעלות וליפול וה"ל בהול כמסוכן:

« רש"י על חולין ל״ט ע״ב:ז׳ רש"י על חולין ל״ט ע״ב:ט׳ »