רש"י על חולין ל״ג א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ל״ג ע״א:ז׳ רש"י על חולין ל״ג ע״א:י״א »

1 חולין פתח ↗

מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף וְלֹא יָצָא מֵהֶן דָּם – כְּשֵׁרִים, וְנֶאֱכָלִין בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת, לְפִי שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ בַּדָּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הוּכְשְׁרוּ בַּשְּׁחִיטָה.

2 דור רביעי פתח ↗

רש״י ד״ה הוכשרו בשחיטה, מגו דשרי׳ שחיטה להך בשר מידי אבמה״ח, משוי׳ לי׳ נמי אוכלא לגבי טומאה, עכ״ל וכ׳ הראש יוסף ז״ל, דלפ״ז ה״ה בשחיטת טרפה, וציין תוס׳ לקמן ל״ו ע״ב ד״ה שחיטה מכשרת ולא דם, שכתבו משום דמתרת בשר לאכילה, וא״כ שחיטת טרפה לא, והנה כפי אשר ביארנו בפתיחה עיקר ג׳ שחיטה שאינה ראויה אינה מתרת איסור אבמה״ח, אלא מצלת מטומאת נבלות, אין נפקותא לדינא בין רש״י ותוס׳, ומה ששינו התוס׳ מלשון רש״י וכתבו משום דמתרת לאכילה, היינו משום דהתוס׳ לא נחתו לזה האמת, דששא״ר אינה מתרת איסור אבמה״ח, ועיין היטב בעיקר הנ״ל ודו״ק.

9 מתני' בידים מסואבות - כלומר בלא נטילה דגזרו עליהם להיות שניות. ובגמרא פריך אפילו הוכשרו נמי אין שני עושה שלישי בחולין:

10 הוכשרו בשחיטה - מגו דשריא שחיטה להך בשר מידי אבר מן החי משויא ליה נמי אוכלא לגבי טומאה:

« רש"י על חולין ל״ג ע״א:ז׳ רש"י על חולין ל״ג ע״א:י״א »