רש"י על חולין כ״ג ב:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין כ״ג ע״ב:ז׳ רש"י על חולין כ״ג ע״ב:ט׳ »

1 חולין פתח ↗

וְהָאָמַר רַב הוּנָא: הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי לַחְמֵי תוֹדָה״ – מֵבִיא תּוֹדָה וְלַחְמָהּ, וְכֵיוָן דְּאִיחַיַּיב לֵיהּ בְּתוֹדָה וְלַחְמָהּ, הָא לָא יָדַע הַאי גַּבְרָא אִי חָמֵץ הוּא דְּלַיְתֵי מַצָּה, אִי מַצָּה הוּא דְּלַיְתֵי חָמֵץ!

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה הא לא ידע. שהרי הביא עשר שנדר כו'. אינו מדוייק שהרי כתב לעיל דאדם יודע כו' וא"כ הוה כמו שנדר תודה ולחמה:

1 ה"ג והא א"ר הונא האומר הרי עלי לחמי תודה מביא תודה ולחמה - דאדם יודע דאין לחם בלא תודה וכיון דאיחייב בכולהו נהי נמי דלאו בריה הוא היכי נפיק:

2 הא לא ידע אי חמץ אייתי - דלוסיף עליה ולייתי מצה אי מצה היא דלייתי חמץ ועל כרחו יביא חלות כשרים ובהן יוצא ידי נדרו שהרי הביא עשר שנדר וגם הוסיף עלייהו:

« רש"י על חולין כ״ג ע״ב:ז׳ רש"י על חולין כ״ג ע״ב:ט׳ »