רש"י על חולין קי״ג א:י״ח

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין קי״ג ע״א:י״ז רש"י על חולין קי״ג ע״א:י״ט »

1 חולין פתח ↗

מַתְנִי׳ בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה – אָסוּר לְבַשֵּׁל וְאָסוּר בַּהֲנָאָה. בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה, בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה – מוּתָּר לְבַשֵּׁל וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חַיָּה וָעוֹף אֵינָם מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים – פְּרָט לְחַיָּה, וּלְעוֹף, וּבְהֵמָה טְמֵאָה.

2 דור רביעי פתח ↗

רש״י ד״ה פרט לעוף ולחיה ובהמה טמאה, עיין בהגהות הרש״ש שכתב דרש״י ז״ל הקדים עוף לחיה דמיעוט הראשון יותר מסתבר לאוקמי אעוף שאינו בכלל בהמה ויפה דיבר אלא דאז הוו״ל להקדים גם בהמה טמאה לחיה לכאו׳ דיותר מסתבר למעט דהרי רש״י ז״ל על חיה כתב אע״ג דחיה בכלל בהמה מ״מ אתא קרא יתירא ומפקיע, ואח״כ כתב גדי ולא את הבהמה טמאה ולא קשי׳ לי׳ דהוה בכלל גדי, וא״כ אי רק תרי גדי כתיבי היינו מוקמינן גדי השני להוציא את בהמה הטמאה ולא את החיה הטהורה שהיא בכלל בהמה טהורה, וא״כ למה לא תיקן רש״י ז״ל גם בזה להקדים בהמה טמאה לחיה, אם לא שנאמר דלעולם בהמה טמאה שפיר הוה בכלל גדי כמו חיה בכלל בהמה אלא דמ״מ מסתבר למעטה משום דאסורה בלא״ה וזאת אפילו למ״ד איסור חל על איסור מ״מ במקום דאיכא מיעוטי מסתבר לאוקמי על דבר שנאסר בלא״ה ולפיכך באמת מיעוט דבהמה טמאה באחרונה אתא דכל זמן שיש למעט דבר אחר לא נמעט בהמה טמאה, ורש״י ז״ל לא חש לבאר זאת דבהמה טמאה אע״פ דהוה בכלל גדי יתמעט מיתורא משום דאסורה בלא״ה משום דהאי גלוי לכל ומתבאר מאליו ודו״ק. ועיין עוד לקמן מה שנכתב בהאי מיעוטי דבהמה טמאה בסה״ד וז״ל ״אבל בהמה טהורה דלאו גדי כגון פרה ורחל איתרבאי מקראי כדקתני בברייתא בגמ׳״ עכ״ל, וכתב בהגהות מהרש״ש ז״ל וז״ל. אנכי לא מצאתי מקומו איהו, ולפע״ד ברור דרש״י ז״ל את״ר דלקמן קי״ד ע״א קמכוון, דיליף חלב פרה ורחל מיתורי דקראי דחלב אמו, וכתב שם רש״י ז״ל דהאי תנא ע״כ לית לי׳ דגדי אף פרה ורחל במשמע, אלא גדי דוקא אלא דמיתורא דגדי תלתא זימנא יליף בשר חיה ושאר בהמות ועיין במה שכתבתי שם ולכן יליף נמי מיתורא דאמו על חלב פרה ורחל, ולכן שפיר כתב רש״י ז״ל כאן דיליף מיתורא דקראי לרבות גם פרה ורחל אלא דלקמן כתב דמיתורא דגדי גדי יליף לחיה ולשאר בהמות, ודלא כר״ע דיליף מיותרא דגדי למיעוטי חיה ועוף ובהמה טמאה, וע״כ ר״ע סובר דמשמעות גדי כולל גם טלה ועגל, אלא די״ל דגם ר״ע ס״ל גדי דוקא של עזים משמע, ומ״מ ממעט עוף וחיה ובהמה טמאה, דכיון דגדי דוקא, ובעינן לריבוי פרה ורחל, שוב ממילא נתמעטו אלו, אלא דמלשון רש״י ז״ל לא משמע דכיוון לכך, ועכ״פ לדעת רש״י ז״ל הא דקאמר בגמ׳, דגדי גם פרה ורחל במשמע, לאו ד״ה הוא, ודלא כתוס׳ לקמן ד״ה בחלב פרה ורחל, ובאמת גם ריוסה״ג דיליף מנבלה לחיה, וממעט עוף מחלב אם, ע״כ דלית לי׳ דגדי פרה ורחל במשמע דאי ס״ל כן, למה לי׳ היקשא דנבלה כלל, כיון דגדי כולל כל מין בהמה, ועוף לאו גדי הוא, ודו״ק.

2 גור אריה על שמות פתח ↗

אחד לאיסור אכילה וכו'. ובפרשת ראה רש"י דברים יד, כא פירש למעט חיה ועוף ובהמה טמאה. ופירש הרמב"ן שם דהכא מן "לא תבשל" ג' פעמים הוא דמפיק אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד בישול, ובפרשת ראה מן יתירא ד"גדי", דלא הוי למכתב רק 'לא תבשל בחלב אמו', "גדי" שלשה פעמים למעט חיה ועוף ובהמה טמאה. וכן פירש רש"י בפרק כל הבשר חולין קיג.. והקשה הרא"ם דלמה לי איסור הנאה, תיפוק ליה מן כל אשר תעבתי לך אסור חולין קיד ע"ב, מדכתיב דברים יד, ג "לא תאכל כל תועבה", ותירץ הרא"ם דהא לאו שבכללות אין לוקין עליו מנחות נח ע"ב, דהאי "לא תאכל תועבה" לאו שבכללות הוא, ואין לוקין עליו, לכך צריך קרא בפני עצמו. ועיין בפרשת ראה דברים יד, ג ושם מבואר:

18 מתני' מותר לבשל ומותר בהנאה - דאין בו משום בשר בחלב כדיליף בגמרא. ובאכילה מיהא אסור משום איסור טמאה:

19 פרט לעוף וחיה ובהמה טמאה - גדי פרט לעוף שאינו בהמה. גדי פרט לחיה שאינה בהמה דאע"ג דחיה בכלל בהמה אתא קרא יתירא ומפקיע. גדי ולא את הבהמה טמאה אבל בהמה טהורה דלאו גדי כגון פרה ורחל איתרבאי מקראי כדקתני בברייתא בגמרא:

« רש"י על חולין קי״ג ע״א:י״ז רש"י על חולין קי״ג ע״א:י״ט »