רש"י על חולין קי״ב א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

רש"י על חולין קי״ב ע״א:ב׳ » « רש"י על חולין קי״ב ע״א:ד׳

1 בינת אדם פתח ↗

נא כתב כו"פ בשם אבי אמו שמותר לחלק לבתים הרבה וק' דא"כ למה אסרה רבה ה"ל לומר שיחלק לבתי' ונהירנא שהרב ר' שמעון זקן מ"ץ דק"ק ווילנא הורה בשומן שזב תחת הפת בתנור שישימו בכל ככר עצם כדי שיהיה להיכר שהיא של בשר ונחלקו עליו חכמי העיר ואני א' מהם מחמת קושיא הנ"ל ועכשיו מצאתי בהגהת ש"ד סימן ל"ה וז"ל אמר לנו הרא"ש כשאופק קושטיל או קולצא עם מולייתא דלכתחלה יש לעשות סימן כפי מה שהם המולייתא אם הם של בשר ישימו עליו קצת עצמות ואם הוא של חלב ישימו עליו קצת גבינה דהוי כעין תורא לפי פירש א' דפירש כעין תורא סימן עכ"ל ועיין בד"מ סי' צ"ו בשם א"וה ולפ"ז ע"כ הא דכתב הרמב"ם שישנה צורת הפת לאו דוקא אלא ה"ה כל סימן ולפ"ז י"ל שפיר דאף לאחר אפיה מהני סימן ונ"ל דה"ה לפ"ז דמהני אם יכתוב עליו בשר או חלב שהרי ביומא דף נ"ה אי' שמה שהיו כותבין על השופרות חדתין ועתיקין היה לסימן ואפשר אם נצרף יחד שימכור לכל בע"ה ככר א' ויעשה בככר סימן בעצם או בגבינה ואם כן אף שהכו"פ כתב דצריך עוד צד להקל נ"ל דעל כל פנים בשניהן יחד מותר בהפ"מ. וא"ל דאם כן למה אסרה רבה בגמרא יש לומר דבאמת ה"ר אסרה עד שיעשה תיקון ודוגמתו מצינו בחולין קי"א ע"ב רש"י ד"ה האי דכתב ומותר דקאמר כגון שטעמו כו' ושם בגמרא קערה שמלח כו' אסור כו' והיינו עד שיטעום קפילא כדאיתא שם בגמרא ובמנחות דף י"ו ע"ב אמר רב זר שקמץ יחזור ופריך והתנן פסול מאי פסול עד שיחזור הגם די"ל דהתם בריית' והכא מימרא' יותר נ"ל לתרץ דבודאי אם יעשה כן לכתחלה דטש התנור באלי' או שלש עיסה בחלב כדי לאכול עם בשר או חלב אפי' נתן רק דבר מועט דהוי מבטל אסור לכתחל' בודאי לא מהני שום תיקון להתיר דכיון דכבר נאסר מתחלה דומה למה שכתבתי לעיל סימן מ"ה בשם הגהת ש"ד במלח בכלי שא"מ דאסור מיד כולו אבל אם בדיעבד זב תחת הפת אעפ"י דלכתחלה אסור להעמיד בתנור אחד דבר שיש לחוש שמא יזוב כדאיתא בש"ע סי' צ"ז היינו לכתחלה אבל בדיעבד מותר כמש"כ הש"ך סי' צ"ז סק"ב דבלא ראה שזב מותר מטעם ס"ס שמא לא זב ואת"ל דזב שמא לא זב תחת הפת ולכאורה י"ל דגם זה אסור מדינא וא"כ ק' דאפי' לא זב כיון שעבר על תקנת חז"ל יהיה אסור אפילו בדיעבד שהרי בחולין קי"ב בעי מהו לאנוחי כדא דמלחא גבי כדא דכמכא א"ל אסור דחלא מאי מותר ומוכח שם ברש"י אפילו אם יש לחוש שיפול לתוכו רק מעט וזה דומה למלחא שלא יהיה האיסור ניכר נ"ל דהתם לא קאמר ואם הניח אסור וכן העתיקו כל הפוסקים בסי' צ"ה אין נותנין משמע לכתחלה אבל על דיעבד היכא דלא חזינן ריעותא ל"ג חז"ל משא"כ באין לשין עיסה גזרו דאם לש כל הפת אסור כדאי' בגמרא להדיא וא"כ ה"נ לא מצינו שתקנו חז"ל דאם הניח חלב עם פת שיהי' אסור בדיעבד וא"כ לא קנסו חז"ל וא"כ מצד תקנת חז"ל אין לקנסו אלא שיש לחוש שמא יאכל עם חלב ז"ל שפיר דמהני סי' וכ"ז בזב אבל אם לש עיסה בחלב לא מהני שום תיקון ולכן אסר רבה כל הפת אפי' במלחא ולא מהני שום תיקון ושאני ההוא דש"ד שהבאתי שעשה הסימן קודם האפי' וא"כ עשה כתיקון חז"ל:

2 חולין פתח ↗

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב דִּימִי מֵרַב נַחְמָן: מַהוּ לְאַנּוֹחֵי כַּדָּא דְמִלְחָא גַּבֵּי כַּדָּא דְכַמְכָּא? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. דְּחַלָּא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: שְׁרֵי.

1 כמכא - כותח. מי חיישינן שמא יפול מן הכותח במלח והוא לא ידע וימלחו ממנו קדרת בשר:

2 דחלא מאי - דרך לתת חומץ לתוך התבשיל. מי חיישינן שמא יפול מן הכותח בחומץ ויחזור ויתן ממנו לתבשיל:

רש"י על חולין קי״ב ע״א:ב׳ » « רש"י על חולין קי״ב ע״א:ד׳