רש"י על ברכות כ׳

1 אבל מטמא הוא למת מצוה – והוא כבוד הבריות ודוחה דבר תורה:

2 שב ואל תעשה שאני – דברים רבים התירו לעקור דבר תורה מפני סייג ומפני כבוד הבריות היכא דאינו עוקר דבר במעשה ידים אלא יושב במקומו ודבר תורה נעקר מאליו כגון תקיעת שופר ולולב בשבת וסדין בציצית ודכוותייהו טובא ביבמות דף צ: אבל מעקר בידים לא והלובש כלאים עוקרו במעשה ממש שהוא לובשו וטומאת גופי' שהותרה לכהן ולנזיר ליטמא למת מצוה דקא מעקר בידים מפני כבוד הבריות דלאו שב ואל תעשה הוא היינו טעמא דלא גמרינן מיניה דהתם לאו כבוד הבריות הוא דדחי לא תעשה דידה דמעיקרא כשנכתב ל"ת דטומאה לא על מת מצוה נכתב כשם שלא נכתב על הקרובים אבל השבת אבדה ופסח לכל ישראל נאמר ואצל כבוד הבריות נתנו לדחות ע"כ היינו דדחייתן אינה בידים אלא בישיבתו תדחה המצוה אבל כלאים דבמעשה ידיו ידחה הזהיר באזהרתו:

3 בנזיקין הוה – לא היו גדולים בכל גמרא של ד' סדרים אלא בתלתא בבי שלנו והאי מילתא נקט הכא משום דמיירי שמוסרין נפשם על קדושת השם ועד השתא איירי נמי במי שמבזה עצמו על קדושת השם לפשוט כלאים בשוק:

4 האשה שכובשת ירק או זיתים שכבשן בטרפיהן – משנה היא במס' עוקצין:

5 טהורים – שמוסקין זיתים עם העלין כדי לאחזן בהן דהוו להו עלין יד לזיתים להביא להם טומאה כדאמרינן בהעור והרוטב דף קיח. שהיד מביא טומאה על האוכל ואם כבשן בטרפיהן בחומץ בטלה תורת יד מן העלין לפי שהכבישה מרקבתן ומרככתן ואינן ראוין שוב לאחוז בהן:

6 הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא – כלומר טעם המשניות הללו קשה עלי ככל הקושיות שהיו שני רבותי מתקשין בהן בכל הגמ':

7 בתליסר מתיבתא – בי"ג פנים יש בינינו משנה וברייתא של ששה סדרים ומסכת עוקצין גם היא בי"ג פנים כגון משנת רבי ור' חייא ומשנת בר קפרא ולוי ותנא דבי שמואל והכי אמרינן במסכת נדרים דף מא. רבי מתני הלכתא בי"ג פנים:

8 כרבלתא – שם לבוש חשוב כמו פטשיהון וכרבלתהון דניאל ג:

9 מתון מתון – לשון מאתן:

10 ד' מאות – ב' פעמים ב' מאות כלומר השם גרם לי. לשון אחר מתון מתון לשון המתנה אם המתנתי הייתי משתכר ד' מאות זוז:

11 כי קאקי חיורי – אווזים לבנים:

12 ר' יוחנן – אדם יפה תואר היה דאמרי' בהשוכר את הפועלים דף פד. שופריה דר' אבהו מעין שופריה וכו':

13 עולי עין – מסולקין מן העין שאינה שולטת בהן:

14 שלא רצתה לזון – ליהנות מאשת אדוניו:

15 מתני' נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש – שהיא מצות עשה שהזמן גרמא וקי"ל בקדושין דף כט. דנשים פטורות מדאורייתא ותפילין נמי מ"ע שהזמן גרמא דסבר לילה ושבת לאו זמן תפילין נינהו:

16 קטנים – אפי' קטן שהגיע לחנוך לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש:

17 ומן התפלין – משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן:

18 וחייבין בתפלה – דתפלה רחמי היא ומדרבנן היא ותקנוה אף לנשים ולחנוך קטנים:

19 ובמזוזה ובברכת המזון – מזוזה מצות עשה שלא הזמן גרמא ובגמרא פריך פשיטא:

20 ברכת המזון – בגמרא בעי לה דאורייתא או דרבנן:

21 גמ' מהו דתימא נקיש תפלין למזוזה – דכתיב וקשרתם וכתבתם מה מזוזה נשים חייבות אף תפילין נשים חייבות קמשמע לן:

22 הכי גרסינן תפלה דרחמי נינהו – ולא גרס פשיטא דהא לאו דאורייתא היא:

23 נקיש מזוזה לתלמוד תורה – דכתיב דברים יא ולמדתם אותם את בניכם וסמיך ליה וכתבתם מה תלמוד תורה נשים פטורות ואע"ג דאין הזמן גרמא רחמנא פטרינהו דכתיב את בניכם ולא בנותיכם אף מזוזה נשים פטורות קמ"ל דנשים חייבות דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעו חיי נשי לא בעי חיי בתמיה:

24 קדוש היום מ"ע שהזמן גרמא הוא – זכור את יום השבת לקדשו שמות כ זכרהו על היין:

25 בשמירה – דלא תעשה מלאכה שם:

26 והני נשי איתנהו בשמירה – דתנן קדושין דף כט. כל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שאין הזמן גרמא נשים חייבות דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה:

27 נשים בברכת המזון דאורייתא – דכתיב ואכלת ושבעת דברים ח׳:י׳ והוה ליה מצות עשה שאין הזמן גרמא:

28 או דרבנן – דכתיב על הארץ הטובה אשר נתן לך שם והארץ לא נתנה לנקבות להתחלק ואי משום בנות צלפחד חלק אביהם הם דנטלו שהיה מיוצאי מצרים:

29 בן – קטן:

30 מברך – ברכת המזון לאביו אם אין אביו יודע לברך:

31 שיעורא דרבנן – כגון כזית לר"מ וכביצה לרבי יהודה דמדאורייתא ואכלת ושבעת וברכת כתיב אבל בשיעור כי האי לא מחייב אלא מדרבנן והלכך אתי קטן דרבנן ומפיק גדול:

32 עד כזית עד כביצה – עד כזית לר"מ עד כביצה לר' יהודה דתנן לקמן ברכות דף מה. עד כמה מזמנין ר"מ אומר עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה:

33 מתני' בעל קרי – מתקנת עזרא ואילך שתקן טבילה לבעלי קריין לעסוק בתורה כדאמרינן בב"ק בפרק מרובה בבא קמא דף פב::

34 מהרהר – ק"ש בלבו כשמגיע זמן המקרא:

35 ואינו מברך – אפילו בהרהור:

36 לא לפניה ולא לאחריה – כיון דברכות לאו מדאורייתא מחייב לא אצרכוהו רבנן:

37 ועל המזון מברך לאחריו – דחיובא דאורייתא הוא:

38 ואינו מברך לפניו – דלאו דאורייתא הוא:

39 רבי יהודה אומר וכו' – בגמרא מפרש לה:

40 גמ' כדבור דמי – וכל אדם נמי יוצא ידי חובתו בהרהור:

41 למה מהרהר – מה מועיל:

42 כדאשכחן בסיני – שהפרישן מאשה דכתיב אל תגשו אל אשה שמות י״ט:ט״ו ועל פרישה זו סמך עזרא לתקן טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה דכתיב דברים ד׳:י׳ והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב כדאמרינן לקמן בפרקין ברכות דף כא::