רש"י על ברכות כ״ד

1 כל לנטורינהו טפי עדיף – להו מבזיוני כמה שהוא מוזהר על שמירתן מן העכברים ומן הגנבים טפי עדיף להו מבזיוני:

2 בכובע – הוא הכיס שלהם:

3 למורשא דכובע – שהתפילין נכרין בבליטתן בקצה הכיס והוא כמורשא:

4 צייר להו בכילתא – ביריעה הפרוסה סביבו' מטתו קושרן:

5 ומפיק למורשהון לבר – בליטת הקשר שהתפילין בולטין מן היריעה היה הופך לצד החוץ ולא לצד המטה:

6 אשרשיפא – ספסל:

7 יום טבילה הוה – יום שטבלה אשתו דהוה ליה ליל תשמיש והיינו כשמואל דאמר אפילו אשתו עמו:

8 ולאגמורן הלכה למעשה – מה שצוני להביאם לו לא עשה אלא ללמדני הלכה לעשות מעשה כשמואל:

9 ואפילו אשתו עמו – שיחזיר פניו דכל זמן שהן פונים פנים כנגד פנים פשיטא ליה דאסור דאיכא הרהור נגיעת ערוה על ידי אברי תשמיש:

10 אשתו כגופו – ורגיל בה וליכא הרהור כולי האי:

11 בשלמא לרב יוסף – דאמר אשתו היא דשריא אבל אחר לא מתרץ להו למתניתא הא באשתו הא באחר והא דקתני בני ביתו אינו אשתו:

12 היה ישן במטה ובני ביתו – ואשתו בכלל ביתו:

13 לדידי נמי – בין אשתו בין אחר פלוגתא דהני תנאי היא:

14 הא איכא עגבות – דנגעי אהדדי:

15 וקוצה חלתה ערומה – ואף על פי שערום אסור לברך אשה יושבת מותרת שבישיבתה פניה שלמטה מכוסים בקרקע:

16 אבל לא האיש – מפני שהביצים והגיד בולטין ונראין ואף על פי שמגולות עגבותיו והיינו סייעתא:

17 כגון שהיו פניה טוחות – דבוקות ומכוסות בקרקע טוחות משמע לשון שעיעות טיח חלק שאינה בולטת אפלטיירש"א בלע"ז:

18 בת שלש ובן תשע – שהוא זמן שהן באין לכלל ביאה:

19 בת י"א ובן י"ב – זמן שהן באות לכלל שערות ושדיהן נכונים שמשם ואילך באות לכלל ביאה שאדם מתאוה להן:

20 התם אמר רבא – גבי תפילין תחת מראשותיו דקאמר שמואל אפי' אשתו עמו הלכה כשמואל:

21 הכא – גבי שנים שהם ישנים דקא שרי שמואל באשתו עמו מאי:

22 מחתא מחתינהו – באריגה אחת ארגתם:

23 יצא שערו בבגדו – שנקב בגדו כנגד זקן התחתון ויצא מן השער בנקב מהו מי הוי ערוה לקרות ק"ש כנגדו או לא:

24 שער שער – כלומר מה בכך:

25 לאסתכולי בה – אם אשת איש היא:

26 תכשיטין שבפנים – כומז דפוס של בית הרחם שהיו עושין לבנותיהן ונוקבין כותלי בית הרחם כדרך שנוקבין את האזנים ותוחבין אותו כדי שלא יזדקקו להן זכרים:

27 עם תכשיטין שבחוץ – אצעדה וצמיד הן הביאו אותן על כפרת הרהור עבירה שנסתכלו בבנות מדין:

28 לאשתו ולק"ש – אם טפח מגולה בה לא יקרא ק"ש כנגדה:

29 שוק – באשת איש:

30 ערוה – להסתכל וכן באשתו לק"ש:

31 גלי שוק – וכתיב בתריה תגל ערותך:

32 קולך ערב – מדמשבח לה קרא בגוה שמע מינה תאוה היא:

33 התולה תפיליו – ביתד יתלו חייו:

34 דורשי רשומות – קשרים וסתומים הכלולים בתורה דורשי חמורות גרסינן והיא היא:

35 זה התולה תפיליו – שהתורה חייו של אדם ורמז לך הכתוב שיתלו חייו:

36 ברצועה – והקציצה למטה גנאי הוא להם אבל תולה הוא אותם בקציצה ותהא הקציצה מונחת על היתד והרצועה למטה:

37 בכיסתא תלה – בתוך תיקן היו ותלה התיק:

38 שגיהק – ריט"ייר בלע"ז פעמים שאדם מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו וריחה כריח המאכל שאכל:

39 פיהק – באליי"ר בלע"ז חיך מלקוחיו פותח להוציא רוח הפה מלא כאדם שרוצה לישן או שעמד משינה:

40 ונתעטש – שטרנוד"ר בלע"ז ויש שדורשים גיהק נוטריקון גו הקים שטריליי"ר פיהק פיו הקים:

41 ורק – ע"ג קרקע:

42 וממשמש בבגדו – להעביר הכינה העוקצתו:

43 אבל לא היה מתעטף – אם נפלה טליתו כשהוא מתפלל לא היה נוטלה ומתעטף שלא להפסיק:

44 על סנטרו – מנטו"ן בלע"ז שלא תראה פתיחת פיו:

45 הרי זה מקטני אמנה – כאילו אין הקב"ה שומע תפלת לחש ומגביה הרבה:

46 הרי זה מנביאי השקר – דכתיב ויקראו בקול גדול מלכים א י״ח:כ״ח:

47 המגהק והמפהק הרי זה מגסי הרוח וי"א ניכר שהוא מכוער גרסינן:

48 אלא עטוש אעטוש קשיא – דאין עטוש אלא לאונסו:

49 למטה – מפיח בקול:

50 ותקילא לי כי כולי תלמודאי – שקולה עלי וחביבה לפי שהיה רגיל להתעטש:

51 כשם שעושים לו נחת רוח – שהעטוש נחת רוח לאדם:

52 כך עושים לו נחת רוח מלמעלה – מן השמים למלאת שאלתו:

53 אפשר כדרבי יהודה – להבליע באפרקסותו סודר שבראשו ושני ראשין תלויין בפניו:

54 פתקיה – זרקו:

55 מישתמיט מיניה – לא היה נראה אליו לפי שהיה רבי אבא חפץ לעלות לא"י ורב יהודה אוסר לו לפיכך לא היה נכנס לבית המדרש:

56 ואשמע מיניה מילתא – מבחוץ:

57 מבית וועדא – מבית המדרש:

58 ונתעטש – מלמטה:

59 עד שיכלה הרוח – מגופו שנודף מאותו רוח:

60 וחוזר לתפלה – למקום שפסק:

61 ואומר – בתוך התפלה דהא מופסקת ועומדת כבר על ידי הרוח לפיכך יכול להפסיק נמי ולומר דבר זה באמצע:

62 חוצץ בטליתו על צוארו – מה שיש מן הטלית ולמעלה מן כתפיו מדביק בצוארו ובישן ערום קאמר:

63 לדידי לא סבירא לי – לא הייתי מזקיקו להפסיק:

64 בחבלי השוא – בחבלים שאינם חזקים אלא נוחין להנתק הן מושכין העון על עצמם אף זה על ידי דבור בעלמא הוא נענש:

65 ובדבר הזה – בשביל דבור זה שנזהרתם עליו תאריכון ימים:

66 היתה טליתו חגורה על מתניו – לכסותו ממתניו ולמטה אע"פ שממתניו ולמעלה הוא ערום קורא ק"ש: