רש"י על ברכות נ״ז

1 דמסרג – שיש לו אוכף על גביו יפה:

2 נס נעשה לו – נו"ן כנגד נו"ן וכגון שראה השם כתוב:

3 חנינא – נוני"ן הרבה נסים רבים:

4 והני מילי בכתבא – אכולהו קאי שראה הונא או חנינא או תיבה זו של הספד כתובה דמשמע חסו עליו ופדאוהו:

5 דלא סיים – שנעור משנתו קודם שנסתלק סימן הוא שסמוך אצל הקב"ה:

6 מובטח לו שהוא בן העולם הבא – ונוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן דדמי לאשת איש:

7 פלגי – רמונים שנחלקו:

8 יצפה לתורה – שנאמר אשקך מיין הרקח היינו תורה:

9 מעסיס רמוני – הנמצץ מן הרמונים:

10 נכסיו מצליחין – כהדס זה שעליו משולשים זה על זה כמין קליעה:

11 בכנייהו – על כנם במקומם במחובר:

12 הוי ראש ישיבה – שמכריז ומצוה לרבים:

13 אני ראיתיה וכו' – ועל כן נעשיתי ראש ישיבה במתא מחסיא:

14 תרביצא – גינה א"נ בהמ"ד תרביצא נאה וגילה נוטריקון של תרנגול:

15 תלויה בקשתו – בספק כביצים הללו שהאוכל סתום בם:

16 נשתברו – נתגלה האוכל:

17 וינחם אל מחוז – היינו כרך:

18 חפצם – סימן הוא להיות חפציו נעשים:

19 המגלח – סימן גדולה ותפארת היא לו כמו ויגלח ויחלף וגו' בראשית מא:

20 בעריבה – בספינה:

21 דמדלי – שהולכת בגובה של ים:

22 הנפנה – סימן הוא שסרחונו וגנותו נפרש ויוצא מעליו:

23 והוא דלא קנח – שלא המאיס ידיו:

24 בבבל עומד בלא חטא – לפי שחו"ל אין לה זכיות אלא עון יש בישיבתה וזה עומד ערום בלא אותם עונות:

25 בא"י – שהרבה מצות תלויות בה וזה העומד ערום סימן שהוא ערום ממצותיה:

26 הנתפש לסרדיוט – שומרין אותו שלא יברח אלמא סימן שמירה הוא ששומרים אותו מידי היזק:

27 אגם – שיש בו קנים גדולים וקטנים וסמוכים זה לזה סימן לראש ישיבה שהגדולים והקטנים מתקבצים יחד קבוץ גדול ובאים לשמוע דרשה מפיו:

28 יער – אילנות גדולים ואינן סמוכים זה לזה אף זה סימן לראש לתלמידי הרב והוא ראש לבני כלה שמפרש לתלמידים שמועתם אחר שעמד הרב והם מחזרין על שמועתם ויש תלמידים שלא יבינו בדברי הרב ככל הצורך וזה מבינה להם:

29 תלי טבלא – נראה לו שהיה זוג וענבל תלוי בצוארו ומשמיע קול והוא סימן לראש ישיבה שמשמיע קול לרבים:

30 ונבחי בה נבוחי – קשקשתי בה בקול:

31 עונותיו מחולין לו – לפי שהעונות קרויין אדומים שנאמר אם יאדימו כתולע ישעיהו א׳:י״ח ואומר נכתם עונך ירמיהו ב׳:כ״ב וסימן הוא שפורשין ממנו:

32 פרנסתו מזומנת – כנחש שעפר לחמו ומצוי לו בכל מקום:

33 הרגו – לנחש:

34 כל שכן שנכפלה לו – שהרי נתגבר עליו:

35 ולא היא – אלא רב ששת דורש להנאתו לפתור חלומו לטובה:

36 יש שותהו כו' – לפיכך אין לעמוד על פתרונו:

37 השכים – העומד ממטתו ונפל לו פסוק בפיו:

38 שיר השירים – כולו יראת שמים וחבת המקום בלב כל ישראל:

39 רבי ישמעאל בן אלישע – מהרוגי מלכות היה והפשיטו עור קרקפתו בחייו:

40 חוץ מן הפיל והקוף והקפוד – שמשונין במראיהן. קפוד חיה שדומה לקוף ויש לה זנב ארוך ושמה מרטינ"א:

41 דמסרג – אוכף על גביו וי"א נתון באפסר:

42 חוץ ממר – פשו"ר בלע"ז:

43 פסל – דוליי"ר:

44 דחזנהו בקתייהו – שראויין למלאכתן לחבל ולהשחית:

45 פגי תמרה – שלא בשלו כל צרכן:

46 בכנייהו – במחובר אבל בתלוש סימן הוא למכות כדפשר ליה בר הדיא לרבא קולפי בלעת:

47 תכלת – ירוק הוא ומי שפניו ירוקים חולה הוא:

48 קריא – יבנ"ץ:

49 קפופא – צואיט"א בלע"ז ויש לה לסתות כלחיי אדם לפיכך הן מגונים:

50 קורפראי – טלפ"א:

51 גודגדניות – צירתי"ש:

52 כפניות – מין תמרים רעים:

53 שמש – חמה זורחת:

54 קול – של מיני זמר או קול ערב של אשה:

55 עטוש – אשטרנוד"ר:

56 מהר צועה – מי שצריך להריק מעיו הרקת כלי נקראת צעיה שנאמר ירמיהו מח ושלחתי לו צועים וצעוהו וכליו יריקו במואב כתיב:

57 ותחלימני והחייני – בחזקיה כתיב:

58 תרדין – בלי"ץ:

59 מי סיסין – בשול פוליאו"ל:

60 והרת – וידלייר"א שהשליל בתוכה:

61 יותרת הכבד – אייבר"ש של בהמה:

62 ומברין – לשון בריאות:

63 ותגלחת – אם מגלח:

64 זוטרי – יפין:

65 מסאנא וסנדלא – סימן יוצאי חוץ הוא שמוציא אחרים מן הבית:

66 עפרא – סימן הוא שרמז להם קבורה:

67 לב עובדיהם – על פושעי ישראל מתפלל:

68 כבשן של אש – חפירה שהוסק בה כבשנם של חנניה מישאל ועזריה:

69 מקום שנוטלין ממנו עפר – מקום יש בבבל שאין בהמה יוצאה משם אם אין נותנים עליה עפר מעפר המקום והוא סימן השמד ומקללותיה של בבל היא וביסוד מהר"ר יצחק ראיתי שנוטלים משם עפר לטיט לבניני המקום וסוף סוף אותו מקום אין בו ישוב ולא זרע ולא נטיעה:

70 גוזר ומקיים – שגזר להשמידה וקיים: