רש"י על ברכות ס״א

1 הכל לטובה – אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי:

2 והא קחזינן דמזקא – שמזקת:

3 אוי לי מיוצרי – אם אלך אחרי יצרי ואם לא אלך אחריו אוי לי מיצרי המיגעני בהרהורים:

4 דו פרצופין – שני פרצופין בראו תחלה אחד מלפניו ואחד מאחריו וצלחו לשנים ועשה מן האחד חוה:

5 אחור וקדם צרתני – לשון צורה דהיינו שני פרצופין:

6 זכר ונקבה בראם – משמע מתחלת ברייתם תרי הוו:

7 היינו דכתיב ויבן – שהיה צריך בנין:

8 מאי ויבן – והלא כבר נבנה:

9 כדי לקבל את הפירות – שאם יהיה קצר מלמטה ורחב מלמעלה תהא התבואה דוחפת את הכתלים מלמעלה לכאן ולכאן שהמשא מכביד עליהם:

10 שושבין – משתדל בחופתו ובזיווגו:

11 ולמ"ד פרצוף – ומתחלתו היה מצד אחד זכר ונקבה מצד אחר:

12 הי מינייהו סגי ברישא – איזהו פרצוף היה מהלך לפנים:

13 אפי' היא אשתו – גנאי הדבר:

14 נזדמנה לו על הגשר – אשת איש והיא לפניו:

15 יסלקנה לצדדין – עד שיעבור לפניה:

16 אחורי אשה בנהר – אחורי אשת איש מגבהת בגדיה מפני המים וזה מסתכל בה:

17 יד ליד לא ינקה רע – אפילו כמשה רבינו שקבל תורה מימינו של הקב"ה לא ינקה רע וקרא באשה משתעי:

18 עם הארץ – לא שמש תלמידי חכמים שלא למד משנה זו ששנינו לא יהלך אדם אחורי אשה ואפילו היא אשתו:

19 ולמאי דקאמר רב נחמן – שהלך אחריה ממש אם כן אפילו בי רב עם תינוקות של בית רבן נמי לא קרא:

20 בשעה שהצבור מתפללים – דכיון שאינו נכנס נראה כפורק עול ומבזה בית הכנסת:

21 ואי דרי מידי – אין כאן גנאי דמוכחא מילתא דהאי דלא נכנס מפני המשוי:

22 ואי איכא פתחא אחרינא – אין כאן בזוי דמאן דחזי סבר בפתחא אחרינא ליעול:

23 יביע – לשון אבעבועות כל משקה מסריח מעלה רתיחה ואבעבועות:

24 חטאת – לשון חטה דריש ליה:

25 כליות יועצות – את הלב עשה כן:

26 והלב מבין – מה יש לו לעשות אם ישמע לעצת הכליות אם לאו ומנין שהכליות יועצות שנאמר תהילים ט״ז:ז׳ אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי ומנין שהלב מבין שנאמר ישעיהו ו ולבבו יבין:

27 לשון מחתך – הדבור להוציא מפיו:

28 והפה – הם השפתים גומר ומוציאו:

29 שואבת כל מיני משקין – אע"פ שהן נכנסין בכרס דרך הושט הריאה מוצצתן ושואבתן מבעד לדופני הכרס:

30 זורקת בו טפה – מרה ומניחתו מן הכעס:

31 שוחק – שחוק:

32 קרקבן – בעוף הוא המסס בבהמה:

33 טוחן – המאכל:

34 אף – החוטם:

35 נעור – מקיצו משנתו:

36 נעור הישן וישן הנעור – שנתחלפה ובאה השינה מן האף והקיבה נעורת:

37 נמוק והולך לו – מתנונה והולך לו ונמשך למיתה. לשון אחר נעור הישן הקיבה ונמצאו קיבה ואף נעורים שאינו ישן כלל או ישן הנעור ונמצאו שניהם ישנים ואינו נעור כי אם בקושי:

38 ולבי חלל בקרבי – יצר הרע הרי הוא כמת בקרבי שיש בידי לכופו:

39 נאם פשע לרשע וגו' – אמר דוד בקרב לבי יש ואומר אני שהפשע נאם לרשע כלומר שהיצר הרע אומר לרשע אל יהא פחד אלהים לנגד עיניך אלמא יצר הרע שופטו עד שמרחיקו שאינו מתפחד מיוצרו:

40 כי יעמוד – הקב"ה:

41 לימין אביון להושיע משופטי נפשו – ש"מ יש לך אדם שיש לנפשו שני שופטים:

42 לא שבק מר חיי לכל בריה – אם אתה מן הבינונים אין לך צדיק גמור בעולם:

43 לרשיעי גמורי – העולם הזה שאין להם בעולם הבא כלום וצריכין ליטול שכרן כאן כגון אחאב שהיה עשיר מאד דקאמר ליה בן הדד כספך וזהבך לי הוא מלכים א כ׳:ג׳:

44 לצדיקי גמורי העוה"ב – שאין להם בעוה"ז כלום כגון רבי חנינא בן דוסא שדי לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת תענית כד::

45 לכך נאמר בכל מאדך – מן החביב עליך:

46 והיה מקבל עליו עול מלכות שמים – קורא קריאת שמע:

47 ממתים ידך יי' ממתים – מידך היה לו למות ולא מידי בשר ודם:

48 מן הצופים – מקום שיכולין לראות משם הר הבית ומשם והלאה אין יכולין לראותו:

49 וברואה – שיכול לראות משם פרט אם מקום נמוך הוא:

50 ובשאין גדר – מפסיק בינו להר הבית:

51 ובזמן שהשכינה שורה – שבית המקדש קיים:

52 הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב – אחוריו למזרח ופניו למערב ולא אחוריו למערב ופניו למזרח מפני שירושלים בארץ יהודה היא בצפונה של ארץ יהודה בגבול שבין יהודה לבנימין ויש מארץ יהודה הימנה למזרח עד סוף ארץ ישראל והימנה למערב עד סוף ארץ ישראל שארץ יהודה על פני כל אורך ארץ ישראל היא מן המזרח למערב כרצועה ארוכה וקצרה ואם יפנה מזרח ומערב יהיה פרועו לצד ירושלים או פרועו שלפניו או פרועו שלאחריו אבל צפון ודרום יפנה ובלבד שלא יפנה כנגד ירושלים ממש בדרומה של ארץ יהודה:

53 ובגליל – שהיא בצפונה של א"י לא יחזיר פניו צפון ודרום אלא מזרח ומערב:

54 ה"ג וחכמים אוסרין ולא גרסינן בכל מקום:

55 חכמים היינו ת"ק – דאמר לא יפנה ולא מפליג בין רואה ללא רואה בין בזמן הבית בין בזמן הזה:

56 איכא בינייהו צדדים – דיהודה וגליל שאינן כנגד ירושלים ממש לתנא קמא צדדין נמי אסירי דהא הנפנה ביהודה קאמר כל יהודה משמע ורבנן בתראי סברי כנגד ירושלים ממש אסור אבל לצדדין מותר דהא אדר' יוסי קיימי דאמר לא אסרו אלא ברואה אבל ברחוק לא ואפילו כנגד ירושלים ממש ואתו רבנן למימר וחכמים אוסרים אפילו שלא ברואה ואפילו בזמן הזה ומיהו נגד ירושלים לא:

57 בדר' עקיבא גרסינן בכל מקום הלכך בחוצה לארץ נמי קאמר:

58 הוו שדיין ליה לבני – לבנים שישב עליהן לפנות היו מתוקנים וזקופות על צדיהן ראשן א' למזרח והשני למערב לבנה אחת לצפון ולבנה אחת לדרום והוא יושב על האחת ונפנה בינתים נמצא הוא נפנה צפון ודרום ולא היה רוצה לפנות בבבל מזרח ומערב לפי שבבל במזרחה של ארץ ישראל עומדת שלא יהא פרועו לא מלפניו ולא מלאחריו לצד ארץ ישראל:

59 אזל אביי שדנהו צפון ודרום – לראות אם יקפיד רבו על כך אי סבירא ליה כר"ע דאמר בחו"ל נמי קפדינן עלה דמילתא: