רש"י על ברכות ב׳

1 מאימתי קורין את שמע בערבין. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן – כהנים שנטמאו וטבלו והעריב שמשן והגיע עתם לאכול בתרומה:

2 עד סוף האשמורה הראשונה – שליש הלילה כדמפרש בגמרא דף ג. ומשם ואילך עבר זמן דלא מקרי תו זמן שכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה והכי תניא בבריי' בברכות ירושלמי. ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך. ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא:

3 עד שיעלה עמוד השחר – שכל הלילה קרוי זמן שכיבה:

4 הקטר חלבים ואברים – של קרבנות שנזרק דמן ביום:

5 מצותן – להעלות כל הלילה ואינן נפסלים בלינה עד שיעלה עמוד השחר והן למטה מן המזבח דכתיב ולא ילין לבקר שמות ל״ד:כ״ה:

6 חלבים – של כל קרבנות:

7 אברים – של עולה:

8 וכל הנאכלים ליום אחד – כגון חטאת ואשם וכבשי עצרת ומנחות ותודה:

9 מצותן – זמן אכילתן:

10 עד שיעלה עמוד השחר – והוא מביאן להיות נותר דכתיב בתודה לא יניח ממנו עד בקר ויקרא ז׳:ט״ו וכלם מתודה ילמדו:

11 אם כן למה אמרו חכמים עד חצות – בקריאת שמע ובאכילת קדשים:

12 כדי להרחיק אדם מן העבירה – ואסרום באכילה קודם זמנן כדי שלא יבא לאוכלן לאחר עמוד השחר ויתחייב כרת וכן בקריאת שמע לזרז את האדם שלא יאמר יש לי עוד שהות ובתוך כך יעלה עמוד השחר ועבר לו הזמן. והקטר חלבים דקתני הכא לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל ולא נקט להו הכא אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה. והכי נמי תנן בפרק שני דמגילה דף כ: כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים:

13 היכא קאי – מהיכא קא סליק דתנא ביה חובת קריאת שמע שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה:

14 אקרא קאי – ושם למד חובת הקריאה:

15 ואי בעית אימא – הא דתנא ערבין ברישא יליף מברייתו של עולם:

16 והדר תנא בשחרית – מאימתי קורין את שמע בשחרית:

17 משעת צאת הכוכבים – שהוא גמר ביאת השמש כדיליף לקמן עמוד ב:

18 דילמא ביאת אורו – שיאור השמש ביום השמיני ויטהר האיש עצמו בהבאת קרבנותיו ואחר יאכל:

19 אם כן – דהאי קרא וטהר לשון צווי הוא נימא קרא ויטהר מאי וטהר:

20 אדכי – לשון עבר נתפנה מן העולם השמש:

21 מברייתא – דקתני לקמן בשמעתין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן וראיה לדבר צאת הכוכבים שמע מינה אין כפרתן מעכבתן:

22 משהעני – שאין לו נר להדליק בסעודתו:

23 סיפא ודאי פליגא אמתני' – דקתני הכא עד שעה שעומד ליפטר מתוך הסעודה והיינו לא כרבי אליעזר ולא כרבנן ולא כרבן גמליאל. דדריש ובשכבך תחלת זמן שכיבה ובמתני' תנן עד סוף האשמורה הראשונה:

24 עני וכהן – עני כל לילותיו וכהן טמא לאכול בתרומה:

25 חד שעורא הוא– צאת הכוכבים:

26 בערבי שבתות – ממהרין לסעודה שהכל מוכן:

27 שאין ראיה לדבר – שהיום כלה בצאת הכוכבים זכר לדבר איכא:

28 דמחשכי – ועושין מלאכה בלילה משקיעת החמה עד צאת הכוכבים:

29 ומקדמי – ומשכימין קודם היום דאימא יום לא הוי עד הנץ החמה והם מקדימין מעלות השחר דהוי כמו מהלך ה' מילין פסחים צג::

30 תא שמע והיה לנו הלילה משמר – מדקאמר והיום מלאכה אלמא האי דעבר מעלות השחר עד צאת הכוכבים יממא הוא. וזכר לדבר איכא דכל עת מלאכה קורא הכתוב יום:

31 קס"ד – רוב בני אדם היינו עניים כלומר בני אדם בערבי שבתות ועניים בימות החול חד שעורא הוא:

32 משעה שקדש היום בערבי שבתות – היינו בין השמשות ספק יום ספק לילה וכיון דספק הוא קדש היום מספק:

33 משעה שהכהנים טובלים – היינו קודם בין השמשות כדי שיהא להם קודם בין השמשות הערב שמש והכי אמרינן בבמה מדליקין שבת לה. דזמן הטבילה קודם בין השמשות מעט:

34 והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים – רבי יהודה לטעמיה דאמר בבמה מדליקין בין השמשות כדי מהלך חצי מיל קודם צאת הכוכבים קרוי בין השמשות והוי ספק הלכך טבילה דמקמי הכי מבעוד יום הוא ולאו זמן שכיבה הוא ולקמן מפרש מאי אהדר ליה רבי מאיר:

35 נכנסין להסב – אית דאמרי בימות החול ואית דאמרי בשבתות מכל מקום מאוחר הוא לכולם:

36 והי מינייהו מאוחר – לכולם דעני או דכהן:

37 ה"ג אי ס"ד דעני קודם רבי חנינא היינו רבי אליעזר:

38 בין השמשות דרבי יהודה מהלך חצי מיל לפני צאת הכוכבים ודרבי יוסי כהרף עין לפני צאת הכוכבים ורבי מאיר כרבי יוסי סבר ליה וכי טביל מקמי הכי סמוך לחשכה הוא וזמן שכיבה קרינן ביה: