רש"י על ברכות מ״א

1 בשלמא למ"ד – נובלות דדמאי תמרי דזיקא ונובלות דמתני' אוקימנא בבושלי כמרא היינו דהכא קרי להו נובלות תמרה ובמתני' תנן ד' מ נובלות סתמא:

2 בשברכותיהן שוות – כגון זיתים ותפוחים דתרווייהו ב"פ העץ ובא לפטור את שתיהן בברכה אחת:

3 חביב עדיף – איזה שירצה דמתניתין את החביב עליו משמע:

4 אבל בשאין ברכותיהן שוות ד"ה – אין ברכה אחת פוטרתן ושוב אין כאן מחלוקת ואע"ג דתנן לעיל ברכות דף מ. בירך על פירות האילן ב"פ האדמה יצא ה"מ בחד מינא וטעה ובירך עליה ב"פ האדמה אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא נפטר זית:

5 פשיטא לא גרסינן עד מיתיבי חדא שאין זו שיטת הגמ' מעיקרא קשיא ליה פשיטא דלא איצטריך למימרא והדר קשיא היכי מצי למימרא ועוד דלא פשיטא היא אי לאו דאשמעינן עולא ה"א צנון פוטר את הזית דהתנן בירך על פירות האילן ב"פ האדמה יצא:

6 שהיה צנון עיקר – שבשבילו התחיל האכילה ולא אכל זית אלא להפיג חורפו של צנון דהוה ליה זית טפל ותנן דף מד. כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה:

7 מברך על זה כו' – וכאן לא נחלקו:

8 ושני מינים בעלמא – כגון זית ותפוח שברכותיהן שוות והאחד ממין שבעה בזה נחלקו:

9 חד אמר מחלוקת בשברכותיהן שוות – וכדאמרן:

10 ה"ג וחד אמר אף בשאין ברכותיהן שוות נמי מחלוקת – ומפרש לה ואזיל:

11 במאי פליגי – הא ודאי לא מפטרי בחדא ברכה:

12 אמר ר' ירמיה בלהקדים פליגי – ולא גרסי' אבל בשברכותיהן שוות מברך על אחד מהן שירצה דהשתא בשאינן שוות מקפיד ר' יהודה על הקדמתן ואמר מין שבעה עדיף כשבא לפטור זו בזו לא כ"ש:

13 דאמר ר' יצחק כו' – אלמא קפדינן אהקדמה ור' יהודה אית ליה דר' יצחק הלכך כל שכן היכא דחד לאו ממין שבעה דמין שבעה עדיף ורבנן לית להו דר' יצחק במקום חביב דחביב עדיף:

14 ופליגא דרבי חנן – הא דר' יצחק דאמר המוקדם קודם לברכה אלמא קרא לשבח א"י בא שיש בה פירות החשובים הללו ומנאן כסדר חשיבותם ופליג אדר' חנן דאמר לא בא הכתוב להודיע שבח חשיבות הפירות בטעם שלהם אלא שבחה של א"י שיש בה פירות ששיעורי תורה נתלין בהן וכיון דהכי הוא לא הקפיד הכתוב על סדרן שהרי בזו כולן שוין:

15 בבית המנוגע – כתיב והבא אל הבית יטמא עד הערב ויקרא י״ד:מ״ז ולא כתיב כבוס בגדים והאוכל בבית יכבס את בגדיו שם בשוהא שיעור אכילה ואפילו לא יאכל מדכתיב בסיפיה והשוכב בבית יכבס את בגדיו הלכך הנכנס בו ונושא את בגדיו עמו שלא כדרך מלבושו אין אלו בגדיו וטמאים מיד שאף בהן אני קורא והבא אל הבית וכשהוא לבוש בהן בעי שהייה:

16 אכילת פרס – חצי ככר ששיערו בו חכמים את העירוב שהוא כולו מזון שתי סעודות וחציו מזון סעודה אחת:

17 פת חטין – נאכלת מהר:

18 מיסב – דרך הסבה שהיא נאכלת מהר שאינו פונה אנה ואנה:

19 ואינו מטמא באהל – הלכה למשה מסיני הוא:

20 כדי רביעית יין לנזיר – אכל חרצנים וזגים ולולבין כשיעור רביעית יין חייב ואין שיעור רביעית יין ורביעית מים שוין לפי שהיין עב והמים קלושין ויש ברביעית יין יותר ממה שיש ברביעית מים כדאמרינן במנחות קז. בשבת דף עז. גבי רביעית דם שיכול לקרוש ולעמוד על כזית משום דסמיך אבל מידי דקליש לא הוה רביעית דידיה כזית:

21 להוצאת שבת – דתנן המוציא אוכלין כגרוגרת שבת עו: והיא תאנה יבשה:

22 שיעורן כרמונים – ניקב כמוציא רמון טהור בעלי בתים חסים על כליהם הלכך ניקב כמוציא קטניות מצניעו לזיתים ניקב כמוציא זית משתמש לאגוזים ניקב כמוציא אגוז משתמש בו רמונים אבל של אומן העומד למכור לא הוי שיעוריה בהכי:

23 שרוב שיעוריה – אכילת חלב דם נותר ופיגול:

24 דבש – האמור בתורה הוא דבש תמרים וכותבת היא תמרה:

25 זה שני לארץ – ארץ זית שמן ודבש דכתיב בסיפיה דקרא הפסיק ארץ את הסדר וחזר לעשות זיתים ותמרים חשובים מתאנים ורמונים שהרמון חמישי לארץ הכתובה בראש המקרא ודבש שני לארץ הכתובה בסופו:

26 מאן יהיב לן נגרי דפרזלא – רגלים של ברזל:

27 ונשמעינך – נשמשך ונלך אחריך תמיד:

28 הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה – ולא ללפת את הפת דא"כ הוו להו טפלה ואין חולק בדבר שאין טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו אלא לפעמים שבא למתק את פיו בתוך הסעודה בפירות:

29 מברך לפניהם – דלאו טפלה נינהו:

30 ולא לאחריהם – דבהמ"ז פוטרתן:

31 בין לפניהם בין לאחריהם – דלא פטר אלא מידי דזיין והני לא זייני:

32 פת הבאה בכסנין – לאחר אכילה ובהמ"ז היו רגילים להביא כיסנין והן קליות לפי שיפין ללב כדאמרי' בעלמא עירובין כט: הני כיסני דמעלו לליבא ומביאין עמהן פת שנלושה עם תבלין כעין אובליאי"ש שלנו ויש שעושין אותן כמין צפורים ואילנות ואוכלין מהן דבר מועט ומתוך שנותנים בה תבלין הרבה ואגוזים ושקדים ומאכלה מועט לא הטעינוה ברכה מעין ג' מידי דהוה אפת אורז ודוחן דאמרינן בפרקין דף לז: בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ולא כלום:

33 פת פוטרת – בין לפניהם בין לאחריהם:

34 דברים הבאים מחמת הסעודה – ללפת בהן את הפת:

35 אין טעונין ברכה – דהוו להו טפלה הלכך כל מידי בין מזון בין פירות שהביאו ללפתן אין בו ברכה לא לפניו ולא לאחריו:

36 שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה – כגון דייסא וכן כרוב ותרדין שאינן לפתן ובאין למזון ולשובע:

37 טעונין ברכה לפניהן – דלאו טפלה נינהו ואינן בכלל לחם דנפטר בברכת המוציא:

38 ולא לאחריהן – דמיני מזון נינהו וברכת המזון פוטרתן:

39 דברים הרגילין לבא לאחר סעודה – כגון פירות אפי' הביאן בתוך הסעודה שלא מחמת לפתן:

40 טעונין ברכה בין לפניהן – דלאו טפלה נינהו:

41 בין לאחריהם – דאין ברכת המזון פוטרתן דלאו מזוני נינהו: