רש"י על ברכות י״ט

1 ואי ס"ד דלא ידעי – אין מבינין כלום אלא צערא דגופא:

2 המספר אחר המת – בגנותו של מת אחר מיתתו:

3 קניא מטללא – קנה גדול וכבד נפל מן הגג:

4 טללא – גג:

5 ארנקא דמוחיה – כיס שהמוח מונח בו:

6 והמטים עקלקלותם – לעיל מיניה כתיב הטיבה ה' לטובים וסמיך ליה והמטים עקלקלותם והמכריעים את חובותם יותר על זכיותם להטותם לכף חובה:

7 יוליכם ה' את פועלי האון – לגיהנם:

8 בכ"ד מקומות – השתא משמע מצינו שנדו חכמים בני אדם בכ"ד מקומות לכבוד הרב לפי שלא נשאו כבוד לרבם:

9 הוא היה אומר – עקביא בן מהללאל במסכת עדיות:

10 אין משקין – אם קינא לה בעלה ונסתרה:

11 לא את הגיורת – דבני ישראל אמור בפרשה במדבר ה פרט לאשת גר ועבד משוחרר:

12 בכרכמית – כך שמה או על שם מקומה:

13 דוגמא השקוה – על שהיו דומים להם הם השקוה שהיו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב כדאמרינן בגיטין בפרק הנזקין גיטין דף נז::

14 ר' יהודה – פליג אדלעיל דקתני שנדו את עקביא:

15 שאין עזרה ננעלת – בפרק ה' דפסחים דף סד: שהיו שערי העזרה ננעלים כששוחטין פסחים של כל כת וכת שהפסח נשחט בג' כתות:

16 על כל אדם בישראל – כלומר כשהיתה ננעלת עליהם והיינו כשנתמלאה פה לפה לא היה בכולם אדם חשוב בחכמה ויראת חטא כעקביא:

17 אלעזר בן חנוך שפקפק – זילזל והיינו נמי לכבוד הרב שעבר ע"פ הגוזרים על הידים:

18 אלמלא חוני אתה – שיצא שמך בגדולה ובחשיבות:

19 צריך אתה להתנדות – לפי שהטריח לפני המקום על עסק גשמים לא כך שאלתי כמה פעמים וכבוד המקום כבוד הרב הוא:

20 מתחטא – לשון חוטא נקל בלבו לחטוא לאביו ולהטריחו על תאותו:

21 מקולסים – צלויים כשהן שלמין ותולין כרעיהן וקרסוליהן וקרביהם סביבותן בשפוד ועל שם כך קורהו מקולס שהוא לשון מזויין כדמתרגם וכובע נחושת על ראשו שמואל א י״ז:ה׳ וקולסא דנחשא:

22 בלילי פסחים – זכר לפסח שצולהו שלם שנאמר בו על כרעיו ועל קרבו שמות י״ב:ט׳ כלומר עם כרעיו ועם קרבו:

23 גוזרני עליך נדוי – והיינו נמי לכבוד הרב שאסרו חכמים את הדבר לפי שהוא קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ שהרואה סבור שהקדישו לשם פסח:

24 חתכו חוליות – תנור של חרס שהוא עשוי ככלי ומטלטל ותחלת ברייתו מן הטיט ומצרפו בכבשן כשאר קדרות ואם נטמא הצריכו הכתוב נתיצה ואם נתצו בענין זה שחתכו סביב סביב כחוליות עגולות וחזר וחיברו בטיט של חול בין חוליא לחוליא רבי אליעזר מטהר עולמית שאינו עוד ככלי חרס שלא נשרף בכבשן וחכמים מטמאין:

25 כעכנאי – כנחש זה שכורך עצמו בעגולה:

26 כל טהרות – שנעשו בתנור זה או שנגעו באוירו והיה רבי אליעזר מטהרן והם שרפום:

27 וברכוהו – לפי שהרבה מאד לחלוק בדבר זה כדאמרינן בבבא מציעא בפרק הזהב בבא מציעא דף נט::

28 נדוי במתני' לא תנן – הא דברכוהו בברייתא הוא דתני לה:

29 מדמה מילתא למילתא – כל מקום שראה במתניתין שנחלק היחיד על הרבים מחלוקת גדולה או אחד מן החכמים שמדבר קשה כנגד גדול הימנו אומר ראוי היה כאן נדוי:

30 אין מוציאין את המת – לקברו:

31 סמוך לקריאת שמע – לפי שמתבטלין מן הקריאה:

32 אין המת מוטל לפניהם – שהמת בבית אחר והם מספידין אותו כאן ויש מפרשין שנתון לצד אחר:

33 והוא יושב ודומם – האבל:

34 למימר הכי – לא נפרעת ממני דמשמע הפרע:

35 הרואה פנימה – את חלל ההקף אחורי שורה הפנימית והאבל יושב שם:

36 מחמת עצמן – ולא מחמת כבוד שלא באו לנחם אלא לראות את המאורע:

37 אין חכמה – חשובה נגד ה':

38 אחת טמאה – שיש בה קבר:

39 בא בטהורה – האבל:

40 בבית הפרס – דלא מטמא אלא מדרבנן והוא שדה שנחרש בו קבר וחשו חכמים שמא דלדלו כלי המחרישה את העצמות והדורס עליהן מסיטן ועצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ולא באהל וכיון דמדרבנן הוא דאסור רבנן הוא דאחלוה ליקרייהו גבי אבל:

41 מנפח אדם – לפניו שאם הי' שם עצם יראנו דאי דאורייתא הוא לא הוינן מזלזלינן ביה כולי האי למיסמך אנפיחה והך בדיקה לעושה פסח אישתרי ולא לאוכלי תרומה כדאמרינן בחומר בקדש חגיגה דף כה::

42 שנדש – ברגלים:

43 מדלגין – מארון לארון:

44 לקראת מלכי ישראל – הרי לכבוד הבריות עוברים על נפש לא יטמא ויקרא כ״א:א׳ דהא ר' אלעזר בר צדוק כהן הוה כדאמרינן בבכורות דף לו.:

45 דבר תורה – הלכה למשה מסיני:

46 אינו חוצץ בפני הטומאה – דנקראת טומא' רצוצה ובוקעת ועולה:

47 את לא תעשה – קס"ד כל ל"ת קאמר:

48 בלאו דלא תסור וגו'. אחיכו עליה – אינהו סבור דאפי' אמרו לו דבר תורה והוא עומד בפני הכבוד יעבור עליו והא האי נמי דאורייתא הוא:

49 כל מילי דרבנן וכו' – והכי קאמר להו דבר שהוא מדברי סופרים נדחה מפני כבוד הבריות וקרי ליה ל"ת משום דכתיב לא תסור. ודקא קשיא לכו דאורייתא הוא. רבנן אחלוה ליקרייהו לעבור על דבריהם היכא דאיכא כבוד הבריות כגון לטלטל בשבת אבנים של בית הכסא לקנוח שבת דף פא: או מי שנפסקה ציצית טליתו בכרמלית לא הצריכו להניח טליתו שם וליכנס לביתו ערום מנחות דף לח.:

50 והיא בבית הקברות – האבדה:

51 ואינה לפי כבודו – אין האבדה חשובה לפי כבודו להשיבה:

52 או שהיתה מלאכתו מרובה – שדמי בטול מלאכתו לרדוף אחריה יתרים על דמי האבדה ולא ירצו הבעלים להשיב לו יותר ממה שמשיב להם ונמצא הוא מפסיד:

53 ונגמר מינה – לגבי כלאים דאמרן פושטן אפילו בשוק:

54 ממונא – קל מאיסורא:

55 ולאחותו מה תלמוד לומר – בנזיר כתיב כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא וסמיך ליה לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם דהא כולהו בכלל על נפש מת לא יבא היו ולמה יצאו לאביו פרט למת מצוה לאמו מה תלמוד לומר משום מת מצוה לא איצטריך דמלאביו נפקא ודרשי ליה בספרי ללמוד שאם היה נזיר זה כהן דהוו עליה שתי קדושות אף הוא לאמו הוא דלא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה לאחיו מה תלמוד לומר הרי שהיה כ"ג והוא נזיר אף הוא לאחיו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה ולאחותו מה תלמוד לומר אם אינו ענין לזה תנהו ענין למי שהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שמטמא למת מצוה:

56 ושמע שמת לו מת – מקרוביו יכול יטמא להם:

57 אמרת לא יטמא – הואיל ועונת שחיטת הפסח היא וחלה עליו חובת הפסח שהוא בכרת אם יטמא בטל מלעשות פסח ולמול את בנו נמי מצות כרת היא. ואית דאמרי בערבי פסחים נמי קאמר דמילת זכריו מעכב הפסח: