רש"י על ברכות ז׳

1 ונענע לי בראשו – כמודה בברכתי ועונה אמן:

2 דעת בהמתו לא הוה ידע – במסכת ע"א מפרש לה בפ"ק:

3 מאי קרא – דאף הוי כרגע דכתיב כי רגע באפו חיים ברצונו:

4 בתלת שעי קמייתא – באחד מרגעי תלת שעות ראשונות:

5 שורייקי – טיי"ש בלעז:

6 לצדיק לא טוב – לענוש את הבריות:

7 מרדות אחת – לשון רדוי והכנעה שאדם שם על לבו מאליו:

8 ורדפה את מאהביה וגו' – וכשתראה שאין עוזר תשים על לבה לאמר אשובה אל אישי הראשון:

9 תחת גערה במבין – תחת גערה באדם מבין טובה מהכות כסיל מאה. תחת הטעם למעלה תחת התי"ו ולא כמו אל תירא ואל תחת דברים א׳:כ״א שטעמו בחי"ת אלא למעלה תחת התי"ו ראשון לומר שהוא שם דבר שאי אפשר לפותרו לשון תפעל לומר תכניע את האדם אלא תכנע היא בעצמה. ולכך שינה את נקודתה לומר שהוא שם דבר:

10 ג' דברים בקש משה ונתן לו – שהרי לסוף שאלתו כתיב גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה:

11 להודיעו דרכיו – מנהג מדת משפטיו כגון מפני מה צדיק וטוב לו רשע ורע לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו:

12 את אשר אחון – את אשר יכמרו רחמי עליו לשעה ואע"פ שאינו כדאי:

13 כשרציתי – בסנה:

14 לא רצית – שנא' ויסתר משה פניו:

15 ופליגא – דר' יהושע בן קרחה שמענישו על כך אדרבי שמואל שאמר קבל שכר על זה:

16 לקלסתר פנים – כי קרן עור פניו:

17 ותמונת ה' יביט – זה מראה אחורים כך שנוי' בספרי פ' בהעלותך:

18 קשר של תפילין – מאחוריו הוא ואמרי' לעיל דהקב"ה מניח תפילין:

19 אדני אלהים – כתוב באל"ף דל"ת:

20 הפעם אודה את ה' – לפי שראתה ברוח הקדש שיעקב מעמיד שנים עשר שבטים ולו ארבע נשים כיון שילדה בן רביעי הודית על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה:

21 ראו מה בין בני לבן חמי – על שם העתיד קראה שמו כדאמרינן לקמן שמא גרים:

22 רות – המואביה משום דאיירי בפירושי השמות נקט לה:

23 למה רגשו גוים – מה תועלת להם אלמא דבר קל הוא בעיניו:

24 מי שלבו נוקפו – הירא מעבירות שבידו:

25 אומר כן – מפרש אל תתחר במרעים אל תתקוטט והוא אינו כן אלא אל תתחר במרעים להתגרות במעשיהם לומר אעשה כן גם אני:

26 ואומר אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום – אפשר לומר אל תתקוטט עם רשעים כי אם ביראת ה' יראי ה' אלא על כרחך אל יקנא לבך לעשות כמותן:

27 יחילו – יצליחו. וחבירו על כן לא יחיל טובו איוב כ׳:כ״א:

28 מרום משפטיך מנגדו – מסולקין דיניך ברחוק הימנו:

29 יפיח בהם – בנפיחתו הוא דוחה אותם כקש:

30 ושמתי מקום – סיפיה דקרא ולא יוסיפו בני עולה לענותו:

31 כתיב לענותו – בספר שמואל:

32 וכתיב לכלותו – בדברי הימים א יז:

33 בתחלה – כשנבנה הבית נבנה על מנת שלא לענות עוד אויבים לישראל:

34 ולבסוף – כשחטאו נגזר עליהם ענוי ותפלתם מגינה עליהם מן הכליון:

35 לא יכילנא – תש כחי: