רש"י על ברכות כ״ג

1 דמר סבר – כל המפסיק בתפלתו אם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש. כדאמרינן גבי ק"ש לקמן בפירקין ברכות דף כד: ובשהה קא מיפלגי הכא:

2 האי אם שהה אם לא שהה מיבעי ליה – במילתא דרב חסדא ורב המנונא מיבעי ליה לאפלוגי בין שהה ללא שהה ומדלא אפליג שמע מינה אפילו בדלא שהה קאמר:

3 גברא דחויא הוא – כשהתחיל להתפלל והיה צריך לנקביו דחוי הוא מלהתפלל הלכך מה שהתפלל אינה תפלה וחוזר לראש:

4 ומר סבר גברא חזיא – אע"פ שאינו יכול להמתין עד שיסיים תפלתו תפלה ראויה היא מה שהתפלל קודם שתיתה:

5 ועד כמה – יכול להעמיד עצמו מנקביו שיהא מותר להתחיל בתפלה:

6 איכא דמתני – להאי במה דברים אמורים במתניתא גופא ולא משמעתא דרב זביד ורב יהודה וכי איירי אינהו בשיעורא הוא דאיירי:

7 שמור עצמך שלא תחטא – ותצטרך רגלך ללכת אל בית האלהים להביא חטאת:

8 הוי קרוב לשמוע – תשובה בהבאת קרבנך מתת אותו ככסילים בלא תשובה:

9 שמור נקביך – מבין רגליך כמו להסך את רגליו שמואל א כ״ד:ד׳ שמור נקביך שלא יפיחו:

10 בית הכסא קבוע – שיש בו צואה וכל בתי כסאות שבגמרא על פני השדה הם בלא חפירה:

11 עראי – שזה מתחיל עכשיו לעשותו בית הכסא:

12 חולץ ונפנה לאלתר – ויאחז תפילין בידו כדאמרינן לקמן ובקבוע נמי אוחזן בידו אלא שצריך לחלצן ברחוק ד' אמות שבזמן שהם בראשו הם בגלוי וגנאי הדבר:

13 מהו שיכנס בתפיליו – כשהן בראשו קאמר:

14 שמא יפנה בהן – גדולים:

15 בחורים הסמוכים לבית הכסא – לפנים מן הגדר בשדה שהוא נפנה בה נותנן בחורים שבכותל:

16 בחורים הסמוכים לרשות הרבים – חורי כותלי מחיצות השדה שאין עכברים מצוין במקום הילוך בני אדם והוא יכנס לאחורי הגדר לפנות:

17 גוללן – ברצועות שלהן:

18 ואוחזן בימינו – שלא בבגדו כדי שלא יפלו:

19 שלא תצא רצועה – שיש בה קדושה שהרי בהן הוא קושרן ובקשר נראה בעשייתו כמין דל"ת על שם אחת מאותיות של שדי והשי"ן עשוי' בכותלי הקציצה החיצונה והיו"ד עשויה בראש רצועת תפילין של יד ורצועה קטנה מאד כפוף ראשה ונראית כמין יו"ד:

20 ביום – כשהוא חולצן בשביל בית הכסא גוללן כמין ספר כדאמרן:

21 ובלילה – כשהוא חולצן בביתו על מנת להצניע עד הבקר:

22 עושה להם כיס טפח – דחללו טפח דחשיב הכלי אהל להפסיק בינם לקרקע:

23 לא שנו – דבעי טפח אלא בכלי שהוא כליין. כיס העשוי לצרכן דכליין קרוב להיות בטל אצלם הילכך בעינן דבר הניכר שיהא חוצץ בפניהם:

24 שהרי פכין קטנים מצילין – בהיקף צמיד פתיל באהל המת ואף על גב דלא הוו טפח חייצי:

25 אמר הואיל ושרונהו רבנן – לאוחזן בידו משום שמירתן:

26 ננטרן – ישמרוני אכניסם עמי וישמרוני מן המזיקין:

27 לא יאחוז בידו וכו' ויתפלל – שאין דעתו מיושבת עליו בתפלה שהרי לבו תמיד עליהן שלא יפלו מידו:

28 ולא יישן בהן – שמא יפיח:

29 הרי אלו כיוצא בהן – לענין תפלה שדואג עליהן שלא תפול הסכין ותזיקנו והקערה תשפך והמעות יאבדו והככר יטנף:

30 לית הלכתא כי הא מתניתא – דקתני לא ישתין בתפילין:

31 דבית שמאי היא – דאמרי לעיל מניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים ולא יכניסם בידו ויכנס:

32 דאי בית הלל – הא אמרי לעיל אוחזן בידו ונכנס:

33 בית הכסא עראי – כגון להשתין שאין אדם הולך בשבילם לבית הכסא והפעם הזאת נעשה המקום הזה בית הכסא תחלה:

34 שהתרתי לך כאן – בבית הכסא קבוע:

35 אסרתי לך כאן – בבית הכסא עראי:

36 מאי לאו תפילין – שאמרו בית הלל אוחזן בידו ונכנס לבית הכסא קבוע ולהשתין בהם אסרו כדמפרש טעמא לקמן:

37 הא לא שרו – בבית הכסא קבוע:

38 כי תניא ההיא – לאו לענין תפילין תניא אלא לענין גלוי טפח וטפחיים דלגדולים אינו מגלה אלא טפח ולקטנים מגלה טפחיים ועלה קאי גלוי טפחיים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן:

39 לאחריו טפח – ולא יותר משום צניעות:

40 ולפניו טפחיים – משום קילוח מי רגלים הנתזין למרחוק:

41 מאי לאו כו' – והיינו דקאמר לעיל דברים שהתרתי לך בבית הכסא עראי אסרתי לך בקבוע:

42 אלא אידי ואידי בגדולים – ומתוך שהוא דוחק עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים הלכך באיש מלאחריו טפח ומלפניו טפחיים ובאשה מלפניה ולא כלום והכי קאמר הא דלעיל דברים שאסרתי לך באשה התרתי לך באיש:

43 אי הכי – דלענין טפח וטפחיים קתני דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן:

44 הא דקתני עלה – בסיפא דידה וזה הוא ק"ו שאין עליו תשובה בדבר הזה יש לך להשיבני ק"ו ואין לי עליו תשובה להחזיר לך אי אמרת בשלמא בתפילין קאמר וכדאמרן וב"ה היא היינו דקתני דיש כאן להקשות קל וחומר השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי מיבעיא ואין לי תשובה להשיבך עליו אלא אי אמרת לענין טפח וטפחיים מאי ק"ו יש להקשות כאן:

45 אורחא דמילתא הכי הוא – שהאיש צריך לגלות לפניו ולא האשה:

46 תיובתא דרבא אמר רב ששת – דאמר בית שמאי היא ולא בית הלל דאם כן לא משכחת מידי לאוקמה הך ברייתא דקתני מאי שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן:

47 דליכא ניצוצות – שיהא צריך לשפשפן בימינו מעל רגליו:

48 בית הכסא עראי – לקטנים:

49 דאיכא ניצוצות – הניתזין על גבי רגליו ואמרינן במסכת יומא דף ל. מצוה לשפשפן שאסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו שמא יראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהם ממזרים הילכך אי אפשר לאחוז תפילין בידו:

50 הא מילתא – דתפילין דבית הכסא עראי וקבוע:

51 תיתי לה בתורת טעמא – להתיר בבית הכסא קבוע את האסור בבית הכסא עראי משום טעמא דניצוצות:

52 דאי אתיא לה בתורת ק"ו – לומר דין הוא להקל בבית הכסא עראי קל ולהחמיר בבית הכסא חמור ולא תזול בתר טעמא אלא בתר חומרא וקולא ואנן עבדינן איפכא אין לי עליו מה להשיבך שאין לי למצוא שיהא בשום מקום בית הכסא עראי חמור מן הקבוע שאוכל להשיבך אם התרתי בקבוע שהוא קל בדבר פלוני נתיר בשל עראי שהוא חמור בה אבל טעמא איכא למאי דעבדינן דהכא איכא ניצוצות והכא ליכא ודבר זה לאו קל וחומר לא קל ולא חמור:

53 הנכנס לסעודת קבע – וגנאי הוא שיצטרך לנקביו בתוך הסעודה:

54 מהלך עשרה פעמים כו' – ובכל פעם ופעם בודק עצמו ויושב אולי יוכל להפנות שההילוך מוריד הגדולים לנקב:

55 חולץ תפיליו – שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו:

56 וכן הדור לו – שיהו מזומנים לו ויחזור ויניחם בשעת ברכה:

57 באפרקסותיה – סודר של ראשו:

58 עם מעותיו – לא עם המעות ממש אלא שני קשרים זה אצל זה:

59 ה"ג הא דאזמניה הא דלא אזמניה – לההיא סודר לתפילין דכיון דאזמניה שוב אסור לצור בו מעות מאחר שהקצו לכך:

60 צר ביה – אי אזמניה אין אי לא אזמניה לא קדיש ושרי למיצר ביה דהכי תניא בהדיא בסנהדרין מח: הניח בו תפיליו יניח בו מעות:

61 ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא – גבי אורג בגד למת בסנהדרין בפרק נגמר הדין סנהדרין ד' מז::

62 מהו שיניח תפיליו תחת מראשותיו – בלילה כשהוא ישן:

63 אם היה מקום גבוה ג' טפחים – למעלה מראשותיו ועליו נותן התפילין או למטה מראשותיו יוצא מקום מן המטה: