רש"י על ברכות ט׳

1 והאי דקרו ליה ליליא – דקאמר יוצא בו ק"ש של לילה:

2 משום דאיכא דגנו – וקרינא ביה ובשכבך:

3 ובלבד שלא יאמר השכיבנו – הקורא ק"ש של לילה שחרית סמוך לעמוד השחר לא יאמר השכיבנו שאין עוד זמן תחלת שכיבה אלא זמן סוף שכיבה:

4 דאשתכור – וישנו ונרדמו עד לאחר עמוד השחר:

5 בשעת הדחק – אבל שלא בשעת הדחק לא:

6 הכי קא אמרי ליה – לרבן גמליאל ולא גרס אלא:

7 רבנן פליגי עילווך – כלומר מי פליגי רבנן עליך דהא דאמרי עד חצות דוקא קאמרי דלא משמע להו ובשכבך כל זמן שכיבה אלא כל זמן שדרך בני אדם להתעסק לילך ולשכב ומיהו בהא פליגי אדר' אליעזר דאלו רבי אליעזר סבירא ליה זמן עסק שכיבה אינו אלא עד האשמורה הראשונה ולרבנן עד חצות. ואת סבירא לך ובשכבך כל זמן שבני אדם שוכבים והיינו כל הלילה ויחיד ורבים הלכה כרבים:

8 או דילמא כוותך סבירא להו – ומשמע להו ובשכבך כל זמן שכיבה והא דקאמרי עד חצות הרחקה הוא כדי לזרז ומיהו היכא דאתניס ולא קרא קודם חצות עדיין זמן חיובא הוא ומחייבי ונפקי ידי ק"ש בזמנו:

9 כוותי סבירא להו – וחייבין אתם לקרות גרסינן ולא גרסינן מותרים דאפילו שלא בזמנו תנן עמוד ב הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה:

10 שעת חפזון – שנחפזו לצאת והיינו עמוד השחר כדכתיב לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר שמות י״ב:כ״ב:

11 יכול יהא נאכל – כשאר קדשים ביום שחיטתו כדרך תודה שאף היא זמן אכילתה יום א' ואוכל והולך כל יום שחיטתה והלילה עד הבקר כדין תודה דכתיב ביום קרבנו יאכל ויקרא ז׳:ט״ו:

12 מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד – שבינתים דכתיב ביום זבחכם יאכל וממחרת שם יט אף פסח נמי הואיל ואינו נאכל אלא בלילה נוקים שני לילות במקום שני ימים דשלמים ויהא נאכל בשני לילות ויום א' לא שיאכלנו ביום אלא שיהא שהות זמן שלא יפסל באכילה בשביל המתנת היום ויאכלנו בלילה השנית קמ"ל:

13 שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים – הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב. כבא השמש משחשכה. מועד צאתך ממצרים בבקר. כיצד יתקיימו כולם. בערב לזמן שחיטה כבא השמש התחלת זמן אכילה מועד צאתך זמן שריפה כלומר בבקר הוא נעשה נותר שהגיע זמן שריפה אלא לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב ממתינין לו עד בקר שני:

14 עד מתי אתה אוכל – היינו כר"ע אבל לתנא קמא עד חצות לילה הוי זמן אכילה ותו לא דאי לא מאי בינייהו:

15 הכל מודים – רבי עקיבא גופיה מודה שהלילה מחצות ואילך היתה שעת חפזון למצרים לשלחם מן הארץ:

16 מערב נגאלו – נתנו להם רשות לצאת:

17 חפזון דמצרים – מכת הבכורים שעל ידם נחפזו למהר לשלחם:

18 חפזון דישראל – לא שמעו להם לצאת עד בקר:

19 אותו צדיק – אברהם:

20 כמצודה שאין בה דגן – דרך ציידי עופות לזרוק דגן תחת מצודות כדי שיבאו עופות ונלכדין וכשאין בה דגן אין עוף פונה אליה כך ריקנו המצרים מכל ממונם. וינצלו כתרגומו ורוקינו:

21 כמצולה שאין בה דגים – כמו מצולות ים כלומר בתוך התהום אין מצויין דגים אלא על שפת הים היכא דאיכא מזון:

22 דיה לצרה בשעתה – דיה לצרה שיתאוננו בה בשעה שתבא עליהם למה תדאיבם עכשיו בבשורה קשה:

23 שתסיח דעתם – מלבא בלבם מזמה של רשע להכחישני ולומר על ידי כשפים הבאתי האש הזאת:

24 מתני' תכלת – ירוק הוא וקרוב לצבע כרתי שקורין פור"ייש:

25 הקורא מכאן ואילך לא הפסיד – שהרי הוא כאדם שקורא אחת מכל הפרשיות שבתורה ואע"פ שלא יצא ידי ק"ש יש לו קבול שכר כעוסק בתורה:

26 גמ' בין תכלת שבה ללבן שבה – גיזת צמר שצבעה תכלת ויש בה מקומות שלא עלה שם הצבע יפה:

27 ערוד – חמור הבר:

28 לתפילין – להניח תפילין שמצות הנחתן קודם קרית שמע בפ' שני ד' יד::

29 ותיקין – אנשים ענוים ומחבבין מצוה:

30 מתפלל ביום – דהנץ החמה לדברי הכל יום הוא:

31 מאי קראה – דמצוה להתפלל עם הנץ החמה:

32 דכתיב ייראוך עם שמש וגו' – מתי מתיראין ממך כשמוראך מקבלים עליהם דהיינו מלכות שמים שמקבלין עליהם בק"ש:

33 עם שמש – כלומר כשהשמש יוצא היינו עם הנץ החמה:

34 ולפני ירח – אף תפלת המנחה מצותה עם דמדומי חמה:

35 שאם יזכה – לעוה"ב לראות גדולתן של ישראל:

36 יבחין – כמה הרבה גדולתן יותר על האומות עכשיו:

37 תהא – הא דרבי יוחנן בתפלת ערבית דלא חיישינן לסמוך גאולה לתפלה דגאולה ביממא הואי:

38 דא"ר יהודה בריה דר' שמעון גרסי':