רש"י על ברכות נ׳

1 אף ברכו – שפיר דמי ומיהו טוב לו להיות בכלל המברכים:

2 תנינא – סיעתא לשמואל:

3 ששה נחלקין – אם רצו ליחלק לשתי חבורות ולזמן אלו לעצמן ואלו לעצמן רשאין הן שהרי יש זימון כאן וכאן:

4 עד עשרה – כלומר וכן ז' וכן ח' לשתי חבורות וכן ט' לשתי חבורות או לשלשה עד עשרה אבל אם היו עשרה חלה עליהן הזכרת השם ואם יחלקו לא יהיה שם הזכרה אין נחלקין עד שיהיו שם עשרים:

5 ה"ג ואי אמרת ברכו עדיף אמאי ששה נחלקין – אם ירצו הא מעיקרא יכולין לומר ברכו והשתא תו לא אמרי:

6 אלא לאו ש"מ – אף ברכו קאמר מתני' וכיון דמתני' אף ברכו קאמר מסתברא היא שטוב לו לאדם להיות מן המברכים וסייעתא דשמואל וגירסא הכי איתא ששה עד עשרה ואי אמרת ברכו דוקא אמאי ששה נחלקין אלא לאו ש"מ אף ברכו ש"מ:

7 תנ"ה – דמתני' אף ברכו קאמר:

8 והנקדנין – דווקנין תופסין אותו על שהוציא עצמו מן הכלל:

9 ומטובו הרי זה בור – שממעט בתגמוליו של מקום דמשמע דבר מועט כדי חיים:

10 בשאלה שאני – שהשואל שואל כעני על פתח שאינו מרים ראש לשאול שאלה גדולה:

11 הרחב פיך – לשאול כל תאותך:

12 חיים ה"ז בור – דהוציא עצמו מן הכלל:

13 מתני איפכא – חיים עדיף שכולל את כל באי עולם:

14 נברך שאכלנו משלו – משמע שהוא יחידי שהכל אוכלים משלו:

15 למי שאכלנו משלו – משמע מרובים הן זה זן את זה וזה זן את זה ולפי דבריו מברך את בעל הבית:

16 התם מוכחא מילתא – דבמעשה נסים ליכא למימר מרובין:

17 כדתנן על המזון שאכלנו – ולא קתני משלו:

18 ואידך – עוברים ממקור נפקא ואנן ממקהלות דרשינן:

19 הלכה כר"ע – בבהמ"ז דאחד עשרה ואחד עשרה רבוא:

20 מברכינן תלתא תלתא – ריש גלותא מאריך בסעודתו ואנן כל ג' וג' שגמרו סעודתן מזמנין בקול נמוך ויושבין אחר הברכה עד שגמר ריש גלותא ויזמנו הוא והיושבין אצלו בקול רם ולקמן פריך וניפקו בברכה דריש גלותא:

21 שמע ריש גלותא – אם היו מזמנין י' י' היה צריך המברך להגביה קולו וישמע ריש גלותא ויחרה לו שאנו עושין חבורה לעצמנו בפרהסיא אע"ג דמפקי נפשייהו מידי זמון של הזכרת השם וכי הדר מזמן ריש גלותא בהזכרת השם לאו אינהו נפקי ביה כדאמר רבה תוספאה דאין זמון למפרע אפ"ה ניחא להו בהכי משום דאוושי כולי עלמא שהיו שם מסובין רבים ואין קול המברך נשמע:

22 ובריך לדעתיה – לעצמו בלא זימון:

23 למפרע – משבירך וידי זמון לא יצא:

24 פתיא – כלי חרס כדאמר ע"ז ד' לג: הני פתיותא דבי מכסי:

25 בהדי פלוגתא למה לך – טוב לך לאחוז דברי רבי ישמעאל שאף ר"ע מודה דכי אמר המבורך טפי עדיף אלא שאין צריך:

26 מתני' אינן רשאין ליחלק – דאיתחייבו להו בזמון:

27 וכן ד' – אין הג' מזמנין והיחיד יחלק מהם דאיהו נמי איקבע בחובת זמון:

28 ששה נחלקים – כדי זמון לכאן וכדי זמון לכאן:

29 עד עשרה – אבל עשרה אין נחלקים דאיתחייבו להו בזמון הזכרת השם עד שיהא עשרים ואז יחלקו אם ירצו לשתי חבורות:

30 גמ' ג' שבאו משלש חבורות – וכדמסיים רב חסדא שבאו מג' חבורות של ג' בני אדם בכל חבורה ונתחייבו אלו בזמון ועמד אחד מכל חבורה ונצטרפו שלשה לחבורה אחת חייבין לזמן ואינן רשאין ליחלק שכבר הוקבעו ואפילו לא אכלו אלו השלשה משנצטרפו יחד שכבר גמרו סעודתן עם הראשונים:

31 ולא אמרן אלא דלא אקדימו הנך – חבורות שפרשו אלו מהן ואזמון עלייהו דהני כגון אם היו ארבעה בכל חבורה ונשאר בכל אחת כדי זימון והפורשים הללו היו צריכים לצאת לשוק קודם שגמרו החבורות את סעודתם:

32 אבל אזמון עלייהו – דהני כגון שנצטרפו אלו עמהם לזימון כדאמ' לעיל קורין לו ומזמנים עליו וברכו החבורות ואלו לא היו שם אלא כדי נברך וברוך הוא ועכשיו הם באים לברך לא מזמני דפרח מינייהו חובת זימון ותו לא הדר עלייהו:

33 מטה – טמאה שנגנבה חציה:

34 אלמא כיון דפלגוה – פקע שם מטה מינה ושם טומאה אע"ג דהדר הדרוה והרי היא מטה לא הדרה טומאתה הכא נמי כיון דפקע שם שלשה מינייהו בהפרדם ושם זימון ע"י שזימנו הראשונים עליהם אע"ג דהדרי לכלל שם שלשה לא הדרי לכלל זימון אבל כי לא אזמון לא פקע חובת זימון מהן אף לפי פרידתם:

35 אם יש שמש ביניהם – שמשמש לשתיהם:

36 שמש מצרפן – אע"פ שאין אלו רואין את אלו כגון יריעה פרוסה ביניהם:

37 אין מברכין עליו ב"פ הגפן – לפי שהיה יינם חזק מאד ואין ראוי לשתיה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה והרי הוא כענבים וברכתו ב"פ העץ:

38 ונוטלין ממנו לידים – דשם מים עליו דמי פירות בעלמא מקרי:

39 משנתן לתוכו מים – שם יין עליו ואין נוטלין אלא במים. לשון אחר הכי גרסי' יין עד שלא נתן לתוכו מים מברכין עליו ב"פ העץ ואין נוטלין הימנו לידים משנתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן ונוטלין הימנו לידים דברי רבי אליעזר וחכ"א בין כך ובין כך מברכין עליו ב"פ הגפן ואין נוטלין ממנו לידים וטעמייהו דרבנן משום הפסד אוכלין כך מצאתי בהלכות גדולות אצל קידוש והבדלה ובדקתי בתוספתא ולא גרסינן בה הכי אלא כמו שהוא בספרים:

40 כר"א – דאמר נוטלין הימנו לידים ולא חייש להפסד אוכלין:

41 למאי חזי – לשתיה דמברכין עליו ברכת היין:

42 לקורייטי – פיישו"ן בלע"ז ובלשון חכמים אנומלית ואלונתית:

43 אין מעבירים כוס מלא על הפת – שלא ישפך על הפת ותהא הפת בזויה:

44 פתק – זרק:

45 דסתנא – אמינישטרישו"ן בלע"ז מנה של בשר מבושל:

46 מידי דממאיס – שמתמעך בזריקתו כגון תאנים שבשלו כל צרכם ותותים:

47 דלא ממאיס – רמון ואגוז וכל דבר קשה:

48 ממשיכין יין בצנורות – משום סימן טוב ואין כאן משום בזיון והפסד לפי שמקבלים אותו בראש פי הצנור בכלי:

49 בימות החמה – שאין טיט בדרכים:

50 אבל לא גלוסקאות – שהרי אף בימות החמה הן נמאסין בזריקתן:

51 בולען – בלא ברכה:

52 פולטן – ומברך וחוזר ואוכלן:

53 משקין – בולען שאי אפשר לסלקן לאחד מלוגמיו ולברך ולא לפולטם שמפסידן:

54 פולטן במידי דלא ממאיס – במה שנתנו בפיו ויכול לחזור ולאוכלו: