רש"י על ברכות נ״ב

1 ור' יהושע היא – בבבא מציעא בתנורו של עכנאי בפ' הזהב בבא מציעא ד' נט::

2 ומשלשלן – לשון שלשלת כלומר סודרן לאחר המזון:

3 וממאי דב"ש היא כו' – אלמא לב"ש מאור ואח"כ בשמים וכן ברייתא נמי מאור ואחר כך בשמים קאמר אלמא ב"ש היא וקתני יין ברישא מקמי הבדלה:

4 ודילמא ב"ה היא ואליבא דר"מ – דתנן במתניתין ב"ה אומרים נר ובשמים ואמר בגמרא ר"מ היא:

5 לא סלקא דעתך – לאוקמי ברייתא כמתניתין דמתני' קתני מזון באמצע וברייתא קתני משלשלן כולן לאחריו כר' יהודה דאמר על המזון שבתחלה ומדקתני לרבי יהודה מאור ואח"כ בשמים בית שמאי היא:

6 ומ"מ קשיא – דברכת היין קדמה להבדלה:

7 קדוש עיולי הוא והבדלה אפוקי היא:

8 ברכה טעונה כוס – ברכת המזון דקתני מניחו לאחר המזון:

9 והתנן – מתני' בפרקין:

10 בא להן – כל ימות השנה קאמר:

11 אחר המזון – ובתוך המזון לא בא להם וכשגמרו סעודתם בא להם לפני ברכת המזון:

12 מאי לאו דשתי ליה – וה"ק ב"ש אם רצה מברך על היין ושותהו ואין צריך להניחו לברכת המזון:

13 טעמו פגמו – לברכת המזון ולקדוש ולהבדלה בפרק ערבי פסחים פסחים ד' קה::

14 ה"ג אלא תרי תנאי אליבא דב"ש – תנא דמתני' ותנא דר' חייא תנא דרבי חייא אליבא דב"ש אמר אין ברכה טעונה כוס ותנא דמתניתין דלעיל דרבי יהודה אליבא דב"ש סבר ברכה טעונה כוס:

15 גזרה שמא יטמאו משקין – שנפלו באחורי הכוס מחמת ידים דתנן פרה פ"ח מ"ז כל הפוסל את התרומה מטמא משקים להיות תחלה ויחזרו ויטמאו את הכוס וב"ש סברי אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאות כדלקמן:

16 וליטמו ידים לכוס – למה ליה דקאמר משקין שאחורי הכוס בלא משקין נמי מטמו ידים לכוס:

17 אלא ע"י משקין – שהמשקין נעשין ראשונים מדרבנן וא"ת כלי אינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה הני מילי מדאורייתא וחכמים גזרו שיהו משקים ראשונים מטמאים כלי גזרה משום משקים זב וזבה שהן אבות הטומאה כגון רוקו ומימי רגליו:

18 וב"ה אומרים כו' – בתוספתא ה"ג לה וב"ה אומרים אחורי הכוס לעולם טמאים דבר אחר תכף לנט"י סעודה למאי דחיישיתו שלא יטמאו הידים את אחורי הכוס לאו חששא היא שאפילו לכתחלה מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים ותוכו טהור כגון זה שמטמא אחוריו מחמת משקין דאמרינן ביה בשמעתין תוכו טהור הלכך מוזגין ושותין את הכוס תחלה קודם נטילה שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה שמא יהו אחורי הכוס טמאין גזרה שמא לא יהו הידים נגובות יפה ממי הנטילה ויטמאו המשקין שבידים מחמת כוס והן נעשים תחלה ויחזרו ויטמאו את הידים ונמצא אוכל בידים מסואבות:

19 ונטמי כוס לידים – למה לי משקין בידים אפי' ידים נגובות נמי יטמא כוס לידים וכיון דהכי הוא נהי נמי דבכוס שלפני המזון עביד ב"ה תקנתא דשותהו קודם נטילה כוסות הבאין בתוך המזון מה תהא עליהן הלא מטמאין את הידים:

20 אין כלי מטמא אדם – כלומר כלי כזה שנטמא בולד הטומאה אינו מטמא את הידים דקיי"ל כרבנן דפליגי עליה דרבי יהושע במסכת ידים פ"ג מ"א בכלים שנטמאו במשקין ואומר את שנטמא באב הטומאה מטמא את הידים ושנטמא בולד הטומאה אינו מטמא את הידים שאין שני עושה שני ואע"פ שהספר מטמא את הידים אין למדים הימנו הלכך כוסות שבתוך המזון שהידים נגובין אינן מטמאין את הידים ואם תאמר פעמים שיש משקין תבשיל טופח על הידים אין תורת משקין עליו אלא תורת אוכל:

21 כלי שנטמאו אחוריו במשקין – בכלי שטף קאמר דאילו כלי חרס אין מטמאין מגבן אפילו בטומאה דאורייתא:

22 שנטמאו אחוריו במשקין – אין לך משקה שאינו ראשון לטומאה שאף אם נגע בשני עשאוהו חכמים תחלה:

23 אחוריו טמאין – אף על פי שאין אדם וכלים מקבלין טומאה מן התורה אלא מאב הטומאה גזרו חכמים שיהו משקין מטמאין כלים מפני שמצינו משקה שהוא אב הטומאה לטמא אדם וכלים מה"ת כגון זובו של זב ורוקו ומימי רגליו גזרו על כל המשקין טמאין שיטמאו כלים:

24 תוכו ואוגנו ואזנו וידיו טהורין – דכיון דטומאה זו דרבנן היא עבדו בה היכרא דלידעו דמדרבנן היא כי היכי דלא לשרוף עלה תרומה וקדשים והקילו בה וכן מפורש בבכורות דף לח. אוגנו שפתו הכפולה לצד חוץ הראוי לתשמיש אזנו כמו אזן החבית שקורין אנש"א בלע"ז וידיו כלי שיש לו יד כגון מחבת:

25 גזרה משום ניצוצות – שמא יתזו ניצוצות מתוכה על אחוריו ויטמאו משקין שמאחוריו מחמת אחורים ויטמאו את הידים הלכך נוטלים לידים תחלה שלא יטמאו את אחורי הכוס ולמאי דחיישי ב"ה מחמת אחוריו לאו חששא הוא דהא אסור לאשתמושי ביה:

26 וב"ה סברי מותר להשתמש בו – הלכך לחששא דידן איכא למיחש אבל לחששא דידכו ליכא למיחש דלא איכפת לן אם יטמאו אחוריו:

27 הא עדיפא – למזוג הכוס תחלה ואח"כ נט"י תכף לסעודה ולא אתיא חששא דניצוצות ומפקעה הלכתא וזו מהלכות סעודה היא:

28 משקין שבמפה – שמא יהא משקה טופח עליה מחמת נגוב הידים ויחזרו ויטמאו את הידים כשיקנח בה תמיד בתוך הסעודה:

29 ונטמייה כסת למפה – בלא משקים:

30 אין כלי – שאינו אב הטומאה מטמא כלים ולא אדם והוא יזהר שלא יגעו ידיו בכסת אם ראשונה היא לטומאה:

31 מחמת שלחן – כדמפרש לקמיה דסברי ב"ה מותר להשתמש בשלחן שני:

32 משום אוכלי תרומה – שהשני פוסל את התרומה:

33 אפילו הכי הא עדיפא – לחוש שמא אירע מקרה שישתמשו בשלחן שני ולא יניחנה על גבי השלחן שלא תטמא את האוכלין מחמת משקין שבה מלחוש שלא תטמא מחמת כסת ותחזור ותטמא את הידים:

34 מפסיד את האוכלין – שמים אחרונים נתזין עליהם ונמאסים:

35 ה"ג בתוספתא בה"א אם שמש ת"ח הוא נוטל פירורין שיש בהן כזית ומניח פירורין שאין בהם כזית:

36 מתני איפכא – מפיך בהך סיפא דב"ש לב"ה ודב"ה לב"ש וקבע בהא נמי הלכה כב"ה:

37 וא"ר יוחנן – גרסי':

38 דברא משמע – לשעבר ויפה לאומרו שעל בריית האור שברא בששת ימי בראשית משבחין אותו לפי שבמו"ש נברא כדאמרינן בפסחים פ"ד דף נד.:

39 בורא – דבר שהוא בורא תמיד והא לא שייכא הכא שהרי כבר נברא:

40 הרבה מאורות – שלהבת אדומה לבנה וירקרקת:

41 משום דלא שבת – ממלאכת עבירה שהעובד כוכבים עושה מלאכה לאורו ותניא לקמן אור שלא שבת אין מברכין עליו הואיל ונעבדה בו עבירה:

42 במסבת עובדי כוכבים – לאכילה לסעודה: