רש"י על ברכות מ״ב

1 דגורם ברכה לעצמו – בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואע"פ שלא היו צריכים לשתייתו:

2 רב הונא אכל תליסר ריפתי – מפת הבאה בכסנין ולא בירך אחריו:

3 אמר רב נחמן עדי כפנא גרסי':

4 עדי – אלו. כלומר אלו לרעבון נאכלו ואכילה מרובה כזו לא נפטרת מברכה אלא כל שאחרים קובעין אכילתן בכך טעון בהמ"ז כך פירש רב האי ורבותינו פירשו תליסר ריפתי מפת שלנו ולא בירך אחריו משום דלא שבע וקרא כתיב דברים ח׳:י׳ ואכלת ושבעת וברכת וכך פירש רב יהודאי בה"ג ואינו נ"ל דלית ליה לרב הונא והם החמירו על עצמן עד כזית ועד כביצה לעיל ברכות דף כ: ודלא כר"מ ודלא כר' יהודה לקמן ברכות דף מט::

5 לחמניות – אובליא"ש בלע"ז:

6 אסור מלאכול – עד שיברך בהמ"ז ויחזור ויברך על הבא לפניו דכיון דגמר אסח דעתי' מברכה ראשונה ומסעודתיה:

7 סלק אתמר – אם סלק הלחם וכל האוכל מעל השלחן ועדיין לא ברכו אסור לאכול:

8 ריסתנא – אמנישטרשיו"ן:

9 אתכא דריש גלותא סמכינן – ואין סילוקתנו סלוק שדעתנו אם ישא משאות מאת פניו אלינו נאכל:

10 הרגיל בשמן – למשוח ידיו אחר אכילה:

11 שמן מעכבו – לענין ברכה שאפילו גמר וסלק ולא משח ידיו עדיין סעודה קיימת ואוכל בלא ברכה:

12 ולית הלכתא ככל הני שמעתתא – אין סיום סעודה תלוי לא בגמר ולא בסלוק ולא בשמן אלא במים אחרונים כ"ז שלא נטל מים אחרונים הוא מותר לאכול ומשנטל אסור לאכול:

13 לנטילת ידים – דמים אחרונים בהמ"ז ולא יאכל כלום עד שיברך על מזונו:

14 תכף לת״ח – המקריבו אליו ומארחובביתו:

15 ברכה – בביתו:

16 מתני' ברך על היין כו' – נוהגין היו להביא קודם אכילה כוס יין לשתות כדתניא לקמן ברכות דף מג. כיצד סדר הסבה כו' ומביאין לפניהם פרפראות להמשיך אכילה כגון פרגיות ודגים ואח"כ מביאין השלחן ולאחר גמר סעודה יושבים ושותים ואוכלים ומה הן אוכלים פרפראות כגון כיסני דמעלו ללבא ולחמניות והוא יין ופרפרת שלאחר המזון ושניהם קודם בהמ"ז:

17 מעשה קדרה – חלקא טרגיס וטיסני:

18 היו יושבים – בלא הסבת מטות שמוטים על צדיהן שמאלית על המטה ואוכלין ושותין בהסבה:

19 כל אחד ואחד מברך לעצמו – דאין קבע סעודה בלא הסבה:

20 בא להם יין בתוך המזון כו' – בגמ' מפרש טעמא ד' מג.:

21 והוא אומר על המוגמר – אותו שברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילים להביא לפניהם אחר אכילה אבקת רוכלין על האש במחתות לריח טוב ומברכים עליו בורא עצי בשמים:

22 לאחר סעודה – לאחר בהמ"ז שאינו מצרכי סעודה אפי' הכי מי שברך על היין שהתחיל בברכות אחרונות גומרן:

23 גמ' לא שנו – דיין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון:

24 אלא בשבתות כו' – דדעתו לישב אחר המזון ולשתות וכי בריך ברישא אדעתא דהכי בריך:

25 על כל כוס וכוס – דהוה כנמלך ומתחיל בשתיה בכל חד וחד:

26 יישר – יפה עשית:

27 וכן אמר ריב"ל – לעשות:

28 לא סבר לה מר כו' – דביום טוב לאו נמלך הוא:

29 נמלך אנא – איני רגיל לקבוע סעודה על היין:

30 בא להם יין בתוך המזון – וקודם המזון לא בא להם:

31 אם תימצי לומר – להביא ראיה ממשנתנו דקתני דיין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון אינה ראיה דהתם זה לשתות וזה לשתות אבל שבתוך המזון לשרות אכילה שבמעיו הוא בא ולא היו רגילין לשתות בתוך הסעודה אלא מעט לשרות:

32 לאחר המזון אחד מברך לכולן – קס"ד דה"ק דכשיביאו יין שני אחר המזון אחד מברך לכולן והא תנא ליה דכל אחד ואחד יברך על שבתוך המזון לעצמו וקא מצריך תו ברכה על שלאחר המזון:

33 פטר את הפרפרת – אע"פ שאין צורך סעודה למלוי הכרס אלא למגמר אכילה:

34 וכל שכן מעשה קדרה – שהוא לאכול לזון ממש:

35 בדוך פלן – במקום פלוני דקבעו להם מתחלה מקום בדבור ועצה והזמנה הוי קביעות אבל ישבו מאליהן במקום אחד יחד אינה קביעות:

36 אזלו תלמידיו בתריה – דקברוהו בעיר אחרת:

37 נהר דנק – כך שמו:

38 רישא דוקא – דקתני היו יושבים בלא הזמנת מקום הוא דלא הוי קביעות אבל אנו שהזמנינהו לכך הוי קביעות ואחד מברך לכולן: