רש"י על ברכות מ״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 אהדר קרעיה לאחוריה – קרע שקרע בהספד רבו החזיר החלוק לאחוריו ומה שלאחור לפנים כדי לקרוע קרע אחר להראות אבל עכשיו כיום המיתה על שהיו צריכים להוראה ואין יודעים להורות:
2 רמי להו כו' – כדרמינן לעיל וע"כ מבעי ליה לאוקומי ברייתא בהכי וקתני אחד מברך לכולם דקביעות הוא:
3 הביאו להם מים – כך היו רגילים:
4 נוטל ידו אחת – לקבל בה כוס ששותה לפני המזון:
5 עלו – על המטות והסבו:
6 חוזר ונוטל ב' ידיו – שצריך לאכול בשתיהן:
7 אע"פ שכל אחד ואחד ברך לעצמו – צריכין עוד ברכה שאין ברכה ראשונה פוטרתו שאין הראשון קרוי שלפני המזון שאינו במקום סעודה והאי בתרא הוא יין שלפני המזון:
8 אחד מברך לכולן – דכיון דהסבו הוקבעו:
9 קשיא רישא – דקתני כל אחד ואחד מברך לעצמו:
10 שאני אורחין דדעתייהו למיעקר – סופן למיעקר ולעלות ולהסב במקום אחר שאין זה מקום המסיבה אלא כאן ישבו עד שיתכנסו כל הקרואים ודרך בעלי בתים עשירים היה לזמן לסעודתם אורחים עניים להכי קרי להו אורחים והא דאמר רב יין לא בעי הסבה אלא ישיבה בעלמא שלא בשעת סעודה קאמר או בשעת סעודה ובמקום סעודה:
11 הואיל ואין בית הבליעה פנוי – ואין לב המסובין אל המברך אלא לבלוע:
12 מכלל דאיכא עדיף מיניה – ואפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך:
13 הנוטל ידיו תחלה – במים אחרונים הוא מזומן לבהמ"ז:
14 חזייה – רבי חייא לרב:
15 דהוה מרתת – שמא ראה ידי מלוכלכות או שמא הארכתי באכילה יותר מדאי:
16 עיין בברכת מזונא קאמר לך – כאן נתן לך רשות לברך בהמ"ז שהנוטל ידיו תחלה הוא מברך:
17 על הריח – של מוגמר:
18 תמרתו – קיטור העשן שמתמר ועולה:
19 הא לא ארח – לא הריח בו עדיין ולא נהנה:
20 מברכין עליהן בורא עצי בשמים – ואע"פ שנשרף ואינו בעין אלא שהתימור עולה:
21 חוץ ממושק – מושג"א בלע"ז:
22 שהוא מן חיה – מן הרעי של חיה:
23 מיתיבי אין מברכין בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון – שהעץ עצמו בא לפנינו:
24 של בית רבי ושל בית קיסר – נקט הני משום שאינו מצוי אלא בבית מלכים ובעלי גדולה:
25 ועל ההדס שבכל מקום – וה"ה לכל הדומה להם שהעץ עצמו מריח בלא שרפה אלא דהדס שכיח ודברו חכמים בהווה בכל מקום ומוגמר לא מברכינן אלא בורא מיני בשמים:
26 משחא דאפרסמא מאי מברכין – על ריחו:
27 שמן ארצנו – שהיה גדל ביריחו ועל שם הריח היתה נקראת יריחו והוא פנג האמור בספר יחזקאל כ"ז יהודה וא"י המה רוכליך בחיטי מנית ופנג כך ראיתי בספר יוסף בן גוריון:
28 בר מיניה דרב יהודה – אל תביא לי ראיה מדבריו בזו:
29 כשרתא – קושט:
30 משחא כבישא – שמן שבו טמון הקושט והשמן מריח מן הבושם שבתוכו:
31 משחא טחינא – שטחנו בו כשרתא:
32 לא – הואיל ואין נראה לעינינו אלא השמן:
33 סמלק – יסמי"ן קורין לו בלשון ישמעאל והוא מין עשב שיש בו שלש שורות של עלין זו למעלה מזו ושלשה עלין לכל שורה:
34 חלפי דימא – בושם שקורין אשפי"ג והוא שבולת נרד ועשוי כעין גבעולי פשתן דאשכחן גבעולין דאיקרי עץ:
35 נרקום – חבצלת השרון בה"ג:
36 דגנוניתא – הגדל בגינה:
37 סיגלי – ויול"ש בלע"ז:
38 חבושין – קודוניי"ש בלע"ז:
39 להתנאות – ליהנות:
40 כלבנון – שמריחין עליו ופרחיו:
41 יפה לו אומנתו – ואפי' בורסי נאה לו אומנתו בעיניו ועשה הקדוש ב"ה כן שלא יחסר העולם אומנות:
42 קורא – רך הגדל בדקל תלה אותו לחזיר והוא יגלגלנו באשפה שזו היא אומנתו:
43 אבוקה כשני בני אדם – לענין היוצא בלילה דאמר מר אל יצא אדם יחידי בלילה:
44 וירח כשלשה – ויש חלוק בין שנים לשלשה כדלקמן:
45 לאחד נראה – השד ומזיקו:
46 היא מוצאת והיא שלחה וגו' – ואילו בהדיא לא אמרה אלו הסימנים של יהודה הם ולו אני הרה אלא לאיש אשר אלה לו אנכי הרה אם יודה יודה ואם לאו אשרף ולא אלבין פניו:
47 שמן והדס – בסוף הסעודה שמן לסוך ידיו להעביר זוהמת האוכלים והדס להריח כמו שאמרנו:
48 אני אכריע – לצד בית שמאי:
49 זכינו לריחו ולסיכתו – כגון משחא כבישא הלכך שמן עדיף:
50 ולא היא – לא אמר רבא הלכתא כב"ה אלא רב פפא אכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך:
51 שמן ויין – זהו יין שלאחר המזון ואין זה כוס של ברכה:
52 שמן בימינו – לפי שעליו מברך תחלה:
53 מברך על השמן – בורא שמן ערב:
54 חוזר ומברך על היין – כגון בחול שאין היין קבע ואין היין שלפני המזון פוטרו:
55 וטחו בראש השמש – כדי שלא יצא בידיו מבושמות בשוק שגנאי הוא לתלמיד חכם:
56 שחשודים על משכב זכור – מבשמין עצמם כדי שיתאוו להם:
57 ושערו כבגדו דמי – דלא שכיח ביה זיעה:
58 ואמרי לה כגופו – דשכיח ביה זיעה:
59 משום חשדא – של זנות:
60 דלא קביע ליה עידנא – שלא קבעו לו רבו קביעות ללמדו בלילה:
61 בפנתא – אנפוני"א בלע"ז שעל גבי הרגל:
62 גילדא – עקב שקורין שול"א:
63 בימות הגשמים – הטיט מכסהו:
64 אפי' היא אשתו – שאין הכל מכירין בה וחושדין אותו:
65 דקרו ליה פושע – מתעצל:
66 בקדושא דבי שמשי – ששותה כוס של קידוש בשבת בלילה: