רש"י על ברכות מ״ז

1 ולא בידים מזוהמות – בנטילת מים אחרונים:

2 ממערבא – לפי שהיה רבין רגיל לעלות מבבל לא"י ולומר הוא דבריו משמו של ר' יוחנן:

3 בפתח הראוי למזוזה – כלומר בכניסת כל פתחים למעוטי דרכים ופרצות:

4 לטעום איתמר – אין חלוק בדבר אלא שחייב לומר בלשון רבו:

5 קדים – רבה בר בר חנה לישב על השולחן ולשנות לבנו הלכות סעודה לפי שהחתן רגיל לבצוע והיה מלמדו היאך יעשה:

6 לבצוע – לפרוס הפרוסה מן הפת:

7 עד שיכלה אמן מפי העונים – אמן אחר ברכת המוציא דאף עניית אמן מן הברכה היא ואמרי' בפרק כיצד מברכין ברכות דף לט: צריך שתכלה ברכה קודם בציעה:

8 חטופה – שקורין את האלף בחטף ולא בפתח ואומר אמן והוא צריך לומר אמן:

9 קטופה – שמחסר קריאת הנו"ן שאינו מוציאה בפה שתהא נכרת:

10 יתומה – שלא שמע הברכה אלא ששמע שעונין אמן והא דאמרינן בהחליל סוכה נא: שבאלכסנדריא של מצרים היו מניפים בסודרים כשהגיע עת לענות אמן אלמא לא שמעי וקא ענו הנהו מידע ידעי שהם עונים אחר ברכה ועל איזו ברכה הם עונים אלא שלא היו שומעים את הקול:

11 ולא יזרוק ברכה מפיו – במהירות שדומה עליו כמשא אלא שחוק קבוע הוא לו:

12 וקא מסרהב ואכיל – ממהר לאכול כדי להצטרף לזימון וזימנו עליו:

13 אכילנא לן – גמרה לן סעודתנו קודם שבאת ואי אתה מחייבנו עוד בזימון:

14 אילו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא – שמואל חביבין עליו ארדיליא בקנוח סעודה והן כמהין ופטריות ולרב היו חביבין גוזלות ושמואל היה קורא לרב אבא לכבודו:

15 מי לא אכלינן – הלכך לא גמרה סעודתא ומצטרף:

16 עיקר שבסעודה – אחד מאותן שהיו בתחלת ההסבה:

17 דמאי – חטין הלקוחים מע"ה ספק עשרן ספק לא עשרן:

18 הא לא חזי ליה – והויא לה ברכת זמון הבאה בעבירה וכתיב תהילים י׳:ג׳ בוצע ברך נאץ ה' ואמר מר בב"ק דף צד. הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה וברך עליה אין זה מברך אלא מנאץ:

19 מאכילים את העניים דמאי – דרוב עמי הארץ מעשרים הם וחומרא דרבנן בעלמא הוא:

20 אכסניא – חיל של מלך שמטיל על בני העיר לזונם בשובם ממלחמתו והרי הם כעניים לפי שהם שלא במקומם:

21 שהקדימו בשבלים – לוי קדם את הכהן ונטל מעשר בשבלים קודם שנטל כהן תרומה גדולה והכהן היה לו ליטול תרומה גדולה תחלה א' מנ' דרחמנא קרייה ראשית וכתיב שמות כ״ב:כ״ח מלאתך ודמעך לא תאחר נמצאת תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו לבד מתרומת מעשר שעל הלוי להפריש תרומה ממעשרו:

22 וכדרבי אבהו – אשמעינן מתניתין דהכי הוא כדרבי אבהו דפטר ליה ללוי מתרומה גדולה שבו:

23 מכל מעשרותיכם – בפרשת לוים כתיב ואל הלוים תדבר וכתיב בהאי קרא את כל תרומת ה' כל צד תרומה שבו חייבים להפריש ממנו:

24 האי אידגן – משעה שנתמרח בכרי נעשה דגן וכיון דאיקרי דגן חלה עליו רשות כהן תחלה דכתיב ראשית דגנך תתן לו אבל בשבלים לא אידגן ולא חלה עליו רשות כהן:

25 מעשר שני והקדש – אם הבעלים פודין אותו מוסיפין חומש:

26 לא קבע – אין לו קביעות לפי שהולך ובא:

27 והכא בע"ה דרבנן – ברייתא דקתני אין מזמנין על ע"ה בע"ה דרבנן:

28 דפליגי עליה דר"מ – וקאמרי כשאינו מעשר פירותיו הלכך כותי מזמנין עליו דעשורי מעשר:

29 איזהו ע"ה – שדברו חכמים בכל מקום:

30 שלא שמש ת"ח – הוא הגמרא התלויה בסברא שהיו נותנים לדברי משנה טעם והיו מתאספים יחד ועוסקים בכך והיא דוגמת הגמרא שסדרו האמוראים:

31 לא אזמין עליה – רמי בר חמא לא רצה לצרפו לשלשה לזמון:

32 דמשמע – משמש:

33 ורמי בר חמא הוא דלא דק – לא בדק לשאול מדת רב מנשיא:

34 שלא נטלה תרומתו – קס"ד תרומת מעשר קאמר:

35 פשיטא – דאין מזמנין דהיינו טבל:

36 שהקדימו בכרי – לאחר שנתמרח והוקבע לתרומה מן התורה קדם לוי את הכהן ונטל מעשר ראשון תחלה ואחד מחמשים שבו היה ראוי לתרומה גדולה לכהן ושלא ניטלה תרומתו דקתני לאו תרומת מעשר קאמר אלא תרומה גדולה:

37 מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי – לעיל אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי קמ"ל:

38 אסימון – כסף שלא נקבע בו צורה וקורין לו פלזו"ן בלע"ז:

39 עד שימול ויטבול – ביבמות ד' מו: נפקא לן מויקח משה את הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה:

40 סניף – חבור לזימון עשרה וכי אמר רב אסי נמי לעשרה קאמר:

41 מצוה דרבים – להוציא רבים ידי חובתם בקדושה:

42 תשעה נראין כעשרה – מפרש ואזיל לה:

43 אמרי לה כי מכנפי – הוו נראים כעשרה שאין אדם מבחין בהן כל כך מתוך שהן יחד:

44 ואמרי לה כי מבדרי – נראין טפי מרובין:

45 שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין – להיות שלשה:

46 קטן פורח – שהביא סימנים ולא בא לכלל שניו: