רש"י על ברכות מ״ו

1 קטינא חריך שקי – כך היו קורין לר' זירא וטעמא מפרש בבבא מציעא בהשוכר את הפועלים בבא מציעא דף פה.:

2 כי מטא למשרי – לישנא דשירותא כלומר לפרוס ברכת המוציא ולאכול:

3 רב הונא דמבבל – היינו רב הונא סתמא ולפי שעכשיו היה ר' זירא בארץ ישראל במקום ר' אבהו והיה עולה מבבל קאמר הכי:

4 נכסיו – קרקעות:

5 קרובים לעיר – שיכול לראותן בעל הבית תמיד ולדעת מה הן צריכין:

6 עד היכן ברכת הזמון – שצריכין להיות שלשה וכשהן שנים לא יאמרוה:

7 ברכת המזון שתים ושלש – פעמים שהם שתי ברכות פעמים שהם שלש כיצד כשהם שלשה הן שלש ברכות וכשהם שנים הן שתי ברכות כדמפרש ואזיל:

8 דקסבר – ברכת זמון עד הזן וכשהם שנים אין אומרים אלא ברכת הארץ ובונה ירושלים:

9 ומאן דאמר שלש וארבע – כשהן שנים הרי שלש הזן וברכת הארץ ובונה ירושלים וכשהם שלשה הם מוסיפים נברך עד ובטובו חיינו:

10 מוקים לה – לא גרסינן והכי גרסינן והא דתניא שתים ושלש בברכת פועלים דאמרי ברכת הארץ ובונה ירושלים בחדא ברכה אין כאן אלא ברכת הזן וברכת הארץ וכשהם שלשה מוסיפין נברך הרי שלש:

11 דאמר מר – לעיל בפרק שני ברכות דף טז.:

12 שהרי פותח בה בברוך – ואי דאורייתא היא הויא סמוכה לחברתה ואין פותחין בה בברוך:

13 כדתניא כו' יש מהן כו' – כגון ברכת פירות ומצות פותח ואינו חותם וטעמא מפרש בערבי פסחים דף קה. משום דכולה חדא הודאה ואין הפסק דבר תחנה או דבר אחר בתוכה כמו שיש בקדוש כי הוא יום תחלה למקראי קודש והנחילנו:

14 ויש מהם חותם ולא פותח – כגון ברכה הסמוכה לחברתה שהרי כבר פתח בברכה ראשונה וברכה אחרונה שבקריאת שמע אמת ויציב אמת ואמונה שאע"פ שק"ש מפסיק בינתים אברכות דלפניה סמוכה והויא לה סמוכה לחברתה:

15 הטוב והמטיב וכו' – דלאו סמוכה לחברתה היא שאינה מברכת המזון אלא על קבורת הרוגי ביתר תקנוה:

16 שהרי עוקרים אותה בבית האבל – אליבא דר"ע:

17 להיכן הוא חוזר – מי שנצטרף לזימון ואמרן לעיל אליבא דרב ששת ברכת זימון עד הזן והוצרך זה להיות מפסיק אכילתו עד שיגמור המברך ברכת הזן וחזר זה שהפסיק לשנים וגמר סעודתו להיכן הוא חוזר לברך לאחר שיגמור סעודתו:

18 חוזר לראש – לתחלת הזן שהרי נתחייב בזימון שבתחלה הוקבע בג':

19 למקום שפסק – לברכת הארץ כשאר יחיד:

20 ה"ג אף על גב דרבנן אתון פרסאי בצרכי סעודה בקיאי מינייכו:

21 בזמן שהן שתי מטות – רגילין היו לאכול בהסבה על צדו השמאלית מוטה ורגליו לארץ איש איש על מטה אחת:

22 בזמן שהן שנים גדול מסב בראש – כלומר מסב תחלה על מטתו:

23 ושני לו למעלה הימנו – מטת השני לצד מראשותיו של גדול:

24 ובזמן שהן שלשה גדול מסב באמצע שני לו למעלה הימנו שלישי לו למטה הימנו – לצד מרגלותיו:

25 א"ל – רב ששת לריש גלותא:

26 וכי בעי אשתעויי מתריץ תרוצי ויתיב – ואם רצה הגדול לדבר עם שני לו צריך הוא לזקוף עצמו ממסיבתו לישב זקוף דכל זמן שהוא מוטה אינו יכול לדבר עמו לפי שהשני לו אחורי ראשו של גדול הוא ופני הגדול מסובין לצד אחר וטוב לו שישב שני לו למטה הימנו וישמע דבריו כשהוא מוטה:

27 במחוג – מראים בידיהם ובאצבעותיה' ברמיזה:

28 מים ראשונים מהיכן מתחילין – רב ששת קא"ל לריש גלותא מהיכן מתחילין פרסיים מים ראשונים:

29 לאלתר מייתו תכא קמיה – שלחן שלו מביאין מיד לפניו ואוכל ולפני כל אחד ואחד היו מביאין שלחן קטן:

30 לא מסלקי תכא – מקמי גדול עד דמשו כולהו ובעוד שהוא אוכל האחרים נוטלין מים אחרונים:

31 שני לו למטה הימנו – שאם הוצרך גדול לספר עמו לא יהא צריך לזקוף:

32 ובזמן שהם ג' שני לו למעלה הימנו – ואם בא לספר מספר עם השלישי לו ואם בא לספר עם השני לו טוב הוא שיזקוף ואל ישפיל את השני לו לפני קטן ממנו שיהא הוא למטה וקטן ממנו למעלה הימנו:

33 מתחילין מן הגדול – ולאלתר מעיילי תכא קמיה:

34 ובזמן שהם מאה – לאו דוקא דה"ה עשרה ולכל יותר מה' שגנאי הוא שיסלקו השלחן מלפני הגדול כשיטול ידיו וימתין שם יושב ובטל עד שיטלו כלם לפיכך כשהם יותר מחמשה מתחילין מן הקטן היושב בסוף ואין מסלקין שלחן מלפני הגדול עד שיגיעו המים לחמשה שאצלו:

35 וחוזרים ומתחילין מן הגדול – ונוטלין שלחן מלפניו:

36 למקום שמים אחרונים חוזרים – כשמגיעים לחמשה אם נטל הגדול הוא מברך ואם צוה לאחר ליטול קודם לו הוא מברך:

37 הנוטל ידיו באחרונה תחלה – אותו שנוטל בתחלת החמשה אחרונים קורא תחלה באחרונה:

38 אין מכבדין – לומר היה אתה קודם:

39 לא בדרכים – הולכי דרכים לומר לגדול הימנו לך לפני: