רש"י על ברכות כ״ב

1 לא תימא – במתני' מברך אלא מהרהר:

2 עשאן ר' יהודה – לברכת המזון:

3 כהלכות ד"א – שמותר לשנותה בעל קרי כדבריו:

4 מה להלן באימה – דכתיב וירא העם וינועו וגו' שמות כ:

5 מכאן אמרו – כל הטמאים מותרים בתורה שאף הם יכולים להיות באימה וברתת אבל בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת:

6 ובועלי נדות – אם טבלו לקריין לדברי תורה הטבילה אינה עולה להם לטהרם מטומאת בועל נדה שהיא שבעת ימים אבל לתקנת עזרא עולה להם כדתנן במתניתין זב שראה קרי ונדה כו' צריכין טבילה:

7 ברגיליות – במשניות השגורות בפיו שהוא מוציאן מפיו במרוצה ואין צריך להאריך בהן:

8 שלא יציע – בטעמי פירושיהן:

9 ואינו מציע את המדרש גרסינן – מפני שצריך הוא תמיד להזכיר בו את הפסוקים שהוא דורש:

10 אזכרות – שבמקראות הנדרשים:

11 לא יכנס למדרש כל עיקר – לא להציע ולא לשנות אבל לבית המדרש הוא נכנס ושותק:

12 הלכות דרך ארץ – כגון דרכן של ת"ח שהיא ברייתא ופרק בן עזאי הנותן ארבעה דברים אל לבו:

13 מגמגם וקורא – בעל קרי היה:

14 נראה בעיני דה"ג א"ר אלעאי הלכה כו' – ולא גרסינן מסייע ליה:

15 משום רבינו – רב:

16 כי הנך תלת סבי – וכולהו לקולא:

17 אינו נוהג אלא בארץ – בשחיטת חולין יליף טעמא בפרק הזרוע:

18 חטה ושעורה וחרצן – שלשתן במפולת יד דהוו להו כלאי זרעים וכלאי הכרם כאחת:

19 לטבילותא – דבעלי קריין:

20 חד תני – בבן עזאי לחשה לתלמידים:

21 משום בטול פריה ורביה – שהיו נמנעים מתשמיש מפני טורח הטבילה:

22 שמקילין בה – במרחצאות או בנתינת תשעה קבין:

23 שמחמירין בה – בארבעים סאה:

24 של טובלי שחרין – בעלי קריין הטובלין שחרית:

25 והא איהו אמר כו' – לעיל בריש שמעתין:

26 אפשר בנתינה – תשעה קבין ואף על גב דלא תנא לקמן אלא בחולה סתם תלמידי חכמים חולים הם כדאמר במסכת נדרים דף מט: כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי כרבי יוסי. קצירי חולין מריעי רבנן:

27 גדר גדול גדרו – במה שהצריכו בארבעים סאה:

28 שתבע אשה – אותה אשה פנויה היתה וחכמים גזרו על היחוד אף על הפנויה:

29 אתם מזלזלים – לנהוג כרבי יהודה בן בתירא:

30 אפשר במרחצאות – חמין:

31 קאי כוותך – דבעי טבילה זו במקוה כשאר טבילות:

32 באגנא דמיא – גיגית:

33 נראה בעיני דה"ג א"ר אלעאי הלכה כו' – ולא גרסינן מסייע ליה:

34 תקן חצבא – ליתן מים לתלמידים עליהם שחרית קודם קריאת התורה:

35 לא שנו – דסגי בנתינה אלא בחולה שראה קרי לאונסו:

36 המרגיל – וממשיך את הקרי עליו שמשמש מטתו:

37 אתבר חצביה – אינו צריך לנו דחולה לאונסו לא שכיח:

38 בקילעא – כניסת הבית חדר שלפני הטרקלין שקורין פורטיג"ו בלעז:

39 אצטמיד – נתחזקו שבריו ונצמדו כלומר צורך לנו עוד בו:

40 דאמר מר – גבי עשר תקנות בב"ק בפרק מרובה:

41 וקא מיפלגי אמוראי – רב דימי ורבין:

42 אמר רבא הלכתא וכו' – אפלוגתא דאמוראי הוא דפסק רבא דפליגי אליבא דרבנן מיהו השתא אנן כרבי יהודה בן בתירא נהגינן כדאמר רב נחמן לעיל ורב נחמן בר יצחק בתרא הוה:

43 לעצמו – לעסוק בתורה לעצמו אבל ללמד לאחרים מ' סאה:

44 ור"י אומר מ' סאה מ"מ – מ' סאה שאמרו בכל ענין שהן ולקמן מפרש לה:

45 חד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא – פליגי ארישא בפירושא דמילתא דת"ק:

46 אסיפא – דר' יהודה:

47 ל"ש אלא בקרקע – לא תימא מ"מ דר' יהודה לאכשורי בכלי אתא דאין כשר אלא מ' סאה בקרקע ולקמן בעי א"כ מאי מ"מ:

48 אבל לאחרים מ' סאה – והכא נמי דלאפוקי אחרים ידי חובתן כלאחרים דמי:

49 דנפול עילואי – לאו דוקא אלא טבלתי במ' סאה:

50 לא האי ולא האי – לא הוצרכתי לא לזו ולא לזו שלא ראיתי קרי:

51 טבל – ובירך רגיל היה לעשות כן דהו"ל ללמד אחרים ובשאר ימות השנה לא היה טובל אלא נותן עליו ט' קבין:

52 ולית הלכתא כוותיה – דכי היכי דלעצמו בנתינה לאחרים נמי בנתינה אי נמי דקיי"ל כרבי יהודה בן בתירא:

53 מתני' לא יפסיק – תפלתו לגמרי אלא יקצר כל ברכה וברכה ואומר כל הברכות בקוצר:

54 במים הרעים – מים סרוחים:

55 מי המשרה – ששורים שם הפשתן והקנבוס והם מסריחים:

56 עד שיתן לתוכן מים – ובגמרא ד' כה: מפרש כמה מיא רמי ואזיל ומפרש לה בחסורי מחסרא והכי קתני לא יקרא אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים:

57 וכמה ירחיק מהם – ממי רגלים:

58 גמ' מגמגם – במרוצה:

59 יותר מג' פסוקים – כגון בבית הכנסת דאי אפשר לפחות כדתנן מגילה פ"ג ד' כג: הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים:

60 והתניא לצדדין – א"צ להלך עד שתהא לאחוריו:

61 דאפשר – לילך לפניו ילך לפניו עד שתהא לאחוריו:

62 לא אפשר – כגון יש נהר לפניו מסתלק לצדדים: