רש"י על ברכות י״ז

1 בפמליא של מעלה – בחבורת שרי האומות שכשהשרים של מעלה יש תגר ביניהם תיכף יש קטטה בין האומות כדכתיב ועתה אשוב להלחם עם שר פרס דניאל י׳:כ׳:

2 ובפמליא של מטה – בחבורת החכמים:

3 בקרן אורה – בזוית אורה:

4 ומי מעכב – שאין אנו עושים רצונך:

5 שאור שבעיסה – יצר הרע שבלבבנו המחמיצנו:

6 איני כדאי – לא הייתי חשוב והגון להיות נוצר:

7 ועכשיו שנוצרתי – מה חשיבותי הרי אני כאילו לא נוצרתי:

8 ק"ו – שבמיתתי עפר אני:

9 מרק – כלה והתם:

10 כי הוה מסיים ספרא דאיוב – על שם שאיוב נפטר בשם טוב:

11 מרגלא בפומיה – דבר זה רגיל בפיו:

12 אני – העוסק בתורה בריה אני וכן חברי עם הארץ בריה הוא:

13 אני מלאכתי בעיר – כלומר נוחה מלאכתי ממלאכתו:

14 מתגדר – מתגדל לתפוס אומנותי:

15 ושמא תאמר – הדין עמו שאינו מתגדר במלאכתי שאילו היה תופס אומנותי לא היה לו לב פתוח להרבות בתורה כמותי והיה ממעיט ואין לו שכר:

16 שנינו – שיש לו שכר לממעיט כמו למרבה:

17 ובלבד שיכוין לבו לשמים – ואצל קרבנות הוא במנחות בסופה:

18 ערום ביראה – להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו:

19 תכלית חכמה – עיקרה של תורה שיהא עמה תשובה ומע"ט:

20 העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא – פירוש שאינו לומד כדי לקיים אלא לקנטר דבפרק מקום שנהגו פסחים דף נ: אמרינן רבא רמי כתיב עד שמים חסדך וכתיב מעל השמים כאן בעוסק שלא לשמה כו' והתם איירי במקיים כדי שיכבדוהו וכן משמע בירושלמי דפירקין:

21 ויאכלו וישתו – שבעו מזיו השכינה כאילו אכלו ושתו:

22 גדולה הבטחה – שהרי קראן שאננות ובוטחות:

23 לבי כנישתא – תינוקות של בית רבן היו רגילין להיות למדים לפני רבן בבית הכנסת:

24 בי רבנן – בית המדרש ששם שונים משנה וגמרא:

25 ונטרן לגברייהו – ממתינות לבעליהן ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת:

26 מפטרי רבנן – זה מזה שהיה נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו ולארצו:

27 עולמך תראה בחייך – כל צרכיך תמצא:

28 פיך ידבר חכמות – בלשון ברכה היו אומרים:

29 יישירו – לשון יושר שתהא מבין בתורה כהלכה:

30 כל העולם כולו נזונין בצדקה – בצדקתו של הקב"ה ולא בזכות שבידן:

31 והם נזונין בזרוע – בזכות שבידם ובצדיקים משתעי קרא וקרי להו רחוקים מצדקתו של הקדוש ב"ה:

32 ופליגא דרב יהודה – דאיהו אמר אבירי לב היינו רשעים:

33 גובאי – שם אומה היא בבבל ובמסכת קדושין פ"ד דף ע: אמרינן שהיו מן הנתינים:

34 שבחא דאורייתא תרי זימני בשתא – שהיו נאספים שם ישראל באדר לשמוע בהלכות הפסח מדרש דרב אשי ובאלול לשמוע הלכות החג:

35 אמרי אינשי עבידתא הוא דלית ליה – הרואה אותו שאינו עושה מלאכה אינו מבין שמחמת תשעה באב הוא בטל אלא אין לו מלאכה לעשות:

36 פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא – אף בימי מלאכה:

37 הדרן עלך היה קורא

38 מי שמתו כו' פטור מלקרות ק"ש – לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו והויא דומיא דחתן דפטור משום טירדא דמצוה:

39 וחלופיהן – שכן דרך שמתחלפין לשאת לפי שהכל חפצין לזכות בו:

40 את שלפני המטה – שיתעסקו בו כשתגיע המטה אצלם:

41 ושלאחר המטה – שנשאוהו כבר:

42 שלפני המטה צורך בהם פטורים – אם צריכים לשאתו פטורים:

43 ושלאחר המטה – אף אם צורך בהם חייבים הואיל שכבר יצאו ידי חובתן מן המת:

44 ואלו ואלו פטורין מן התפלה – דלאו דאורייתא היא ורבותינו פירשו לפי שיש להם עוד שהות ולי נראה שאין זה לשון פטור:

45 לשורה – שהיו מנחמין את האבל בהקף שורה סביבותיו בשובם מן הקבר:

46 גמ' שאינו מוטל לפניו – כגון הוא בבית אחד והמת בבית אחר:

47 אוכל בבית אחר – דנראה כלועג לרש וכו':

48 ואינו מיסב – כדרך המסובים בחשיבות על צדו השמאלית ובמטה:

49 ואינו מברך – ואינו צריך לברך ברכת המוציא:

50 ואינו מזמן – אינו צריך לברך ברכת המזון: