רש"י על ברכות מ״ד

1 מתני' מליח – כל דבר מלוח:

2 גמ' פירות גנוסר – פירות ארץ ים כנרת חשובים מן הפת:

3 זיונא – משמע מידי דבר אכילה:

4 מזונא – דבר הסועד:

5 דשריק דודבא מאפותי' – שהזבוב מחליק ממצחו מתוך צהלת פנים בשרו מחליק:

6 עד דמריד – דעתו מטרפת:

7 באלושי – אוכלוסי בני אדם:

8 ספלי טרית – ספלים מלאים חתיכות דג חתוך שקורים טונינ"א:

9 לקוצצי תאנים – למאכל פועלים שקוצצים תאנים והיו מרובים עד שכל אלו צריכין להם למאכל:

10 בריכות – קובייא"ש בלע"ז:

11 משלש בריכות בחדש – ג' פעמים בחדש מורידים ממנו כך:

12 שמנים זוגות אחים – שנים שנים אחים היו כולם וכן נשותיהם:

13 שריף – תבשיל לח שיש בו מרק כמו שורפה חיה:

14 מתני' מברך אחריהם ג' ברכות – ר"ג לטעמיה דאמר לעיל בפירקין ברכות דף לז. כל שהוא מז' המינים מברך אחריו ג' ברכות:

15 אפילו אכל שלק – של ירק:

16 והוא מזונו – שסמך עליו למזון:

17 וחסרונן – צרכי ספוקן:

18 גמ' וברכת – אכולהו קאי ובההוא קרא ג' ברכות רמיזי כדאמרינן בפרק שלשה שאכלו ברכות דף מח::

19 ארץ הפסיק הענין – ולא קאי וברכת אלא אלחם דסמיך ליה:

20 ור"ג ההוא – הפסקה לפרושי חטה דכתיב בקרא קמא אתא ולמעוטי שאם כססה כמות שהיא אין זו בכלל ברכה אא"כ עשאה לחם:

21 חמשת המינים – כולם מין דגן חטין ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון כוסמין מין חטה שבולת שועל ושיפון מין שעורה:

22 מברך עליו ב"מ מזונות – אם עשאו תבשיל:

23 כל שהוא מז' המינים – משאר ז' המינים האמורים בפסוק ואינו מין דגן:

24 אפרי דעץ על העץ ועל פרי העץ ועל ארץ חמדה טובה ורחבה – אתרוייהו קאי כולה עד סופה:

25 רב חתים בר"ח כו' – אע"ג דדמיא לתרתי:

26 הכא מאי – מי מחתמינן בתרתי כהאי גוונא כגון על הארץ ועל הפירות ולא הויא חתימה בשתים ממש כדמפרש לה בפרק שלשה שאכלו ברכות דף מט.:

27 הא לן והא להו – רב חסדא מבבל ובבבל חתמי על הארץ ועל פירותיה ור' יוחנן מארץ ישראל והתם חתמי על הפירות:

28 ואנן מברכינן – על פירותיה אארץ ישראל לחודה קאי ואנן לא אכלינן מינייהו ומברכים עלייהו:

29 קופרא – כל מיני בשר:

30 אבל ירקא לא – צריך לברוכי אחריה:

31 חד כתרי – מר זוטרא שהוזכר כאן יחיד בלא שם אביו עביד כרב יצחק בר אבדימי שהוזכר בשמו ובשם אביו:

32 ותרי כחד – מר בר רב אשי שהוזכר בשמו ובשם אביו עביד כר' יצחק שהוזכר יחיד:

33 ככולהו – אף כרב פפא:

34 כל שטעון ברכה – משנה היא במסכת נדה:

35 למעוטי ירקא – וכ"ש מיא:

36 למעוטי מצות – אין מברכין כשמסלקין תפילין וציצית ואחר תקיעת שופר ולולב:

37 כל שהוא כביצה – אין לך מין מאכל שיעור כביצה שלא תהא ביצה טובה לגוף ממנו:

38 מגולגלתא – צלויה לחה ורכה ששורפין אותה:

39 מגולגלתא משיתא – טובה משיתא קייסי:

40 קייסי – מדות מחזיקות לוג:

41 מטויתא – צלויה קשה טובה מארבע קייסי:

42 מבושלתא – במים עלה א"ר ינאי כל שהוא כביצה ביצה טובה ממנו:

43 בקלח של כרוב שנו – שהוא מזון דתניא לקמן כרוב למזון:

44 כרישין – כרתי:

45 כל ירק חי מוריק – נוטל תואר הפנים:

46 כל קטן – שלא גדל כל צרכו ולקמן מפרש כמה כל צרכו:

47 כל נפש – דבר חי הנאכל שלם כגון דגים קטנים שגדלו כל צרכן:

48 הקרוב לנפש – האוכל מן הבהמה במקום חיות שלה ולקמן מפרש לה:

49 אוי לבית – לכרס האוכל לפת:

50 נלעסיה – כוססו ומשליכו:

51 לשלקינהו – בקדרה הרבה שלא יצטרך לכוססו בשיניו:

52 קודם ארבע שעות – שאינו זמן סעודה והריח קשה לבני אדם המספרים עמו קודם אכילה שהגוף ריקן:

53 כאידך דר' יצחק סבירא לי – אבל אסור לספר לא סבירא לי:

54 בר זוזא – כלומר שמן וטוב ששוה זוז:

55 דלית ביה רבעא – שלא גדל עד רביעית שלו כגון טלה רביעית של איל גדי כדי רביעית של שעיר גדול וכן כל דבר:

56 גילדני דבי גילי – דגים קטנים מאד ומצויין בין הקנים באגם ואין דרכן לגדל יותר אבל דג קטן ממין דג גדול ולא גדל רובע זה הוא קטן מקטין:

57 עונקא – צואר מקום בית השחיטה וסמוך ללב ולמעים:

58 לבי ברוך – למקום שברכו שם על השחיטה:

59 ומי סיסין – תבשיל של פוליאו"ל:

60 והרת – ולדיר"א שהולד נוצר בו:

61 יותרת הכבד – טרפשא דכבדא שקורין אייבר"ש:

62 מבלי בשר – היא קשה אבל כשמבשלה עם בשר שמן מתיש כחה:

63 מבלי יין – כשאין שותה אחריה יין:

64 מבלי עצים – שאינו שולקה הרבה:

65 סודני – בעל שכר תמרים ור' פפא מוכר שכר היה כדאמר באיזהו נשך ד' סה. טרשא דרב פפא שכראי לא פסיד ואמר רב פפא אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי פסחים קיג. והוא נקרא סודני כדאמרינן תמרי בחלוזך לבי סודנא רהוט שם:

66 דלא נפיש לכו חמרא – ששותי שכר אתם:

67 במאי תבריתו לה – לכחו של לפת:

68 אופי פרסייתא – בקעיות של עצים גדולות היתה שורפת תחת קדרת הלפת:

69 פעמים שהוא ממית – ואלו הן ביום שבעה ימים למליחתו או ביום שבעה עשר או ביום שבעה ועשרים: