רש"י על ברכות ל״ז

1 קמ"ל כל שהוא – דאע"ג דכולהו מחד מינא בעינן דליהוי מחמשת המינין ואי לא לא מברכינן עליה בורא מיני מזונות:

2 אורז – מי"ל:

3 דוחן – פנ"ץ:

4 כמעשה קדרה – ברכה שמברכין על מעשה קדרה של חמשת מינין:

5 ברכה אחת מעין ג' – בשלהי פרקין דף מד. מפ' לה על המחיה כו':

6 ואורז לאו מעשה קדרה – דקא מפקת ליה מכלל מעשה קדרה לברכה אחרת:

7 אלו הן מעשה קדרה – לענין ברכה:

8 חילקא טרגיס זריז וערסן – מפרש להו במועד קטן פ"ב יג::

9 חילקא – חטי דמתברי באסיתא חדא לתרתי:

10 טרגיס – חדא לתלת:

11 זריז – חדא לארבע:

12 ערסן – חדא לחמש:

13 הא מני – הך מתניתא דקתני אורז כמעשה קדרה רבי יוחנן בן נורי:

14 ה"ג אבל רבנן לא ורבנן לא והתניא כו' – ול"ג והלכתא ומהלכות גדולות הוא:

15 הכוסס – כמות שהיא:

16 אפאה ובשלה – לאחר שאפאה בתנור ועשאה לחם חזר ובשלה במים:

17 שהפרוסות קיימות – שלא נמוחו בבשולן:

18 ברכה אחת מעין ג' – על המחיה ועל הכלכלה ובשלהי פרקין דף מד. מפרש לה:

19 אלא לאו רבנן היא – וקתני במ"מ ותיובתא דרב ושמואל:

20 הא רבי יהודה כו' – הא דקתני בורא מיני זרעים ר' יהודה היא דקתני לכל מין ומין מעין ברכתו כדמפרש לקמן בפירקין ברכות דף מ. אליביה הלכך לירקות בורא מיני דשאים לחטין דזרעים נינהו בורא מיני זרעים ולרבנן בין זרעים בין ירקות בפה"א ולא בעינן לכל מין ומין מעין ברכתו:

21 ולא כלום – כלומר אין טעון מברכות פירות ארץ ישראל ולא כלום אלא בורא נפשות רבות ככל מידי דליתיה משבעת המינין:

22 כותבות – הם תמרים והם דבש האמור בשבעת המינין שהדבש זב מן התמרים:

23 קפץ ובירך – לאחריהן:

24 משמו – של ר"ג:

25 ולא מין דגן – שבמין דגן יש חילוק שאם עשאו פת הכל מודים שצריך לאחריו ג' ברכות:

26 או – אף אם מין דגן הוא אלא שלא עשאו פת בשתים אלו נחלקו ר"ג וחכמים:

27 במאי אוקימתא – לההוא דלעיל דקתני ולבסוף ברכה אחת מעין שלש:

28 כר"ג אימא סיפא דרישא – דההיא מתני' דמתני גבי הכוסס את החטה דההיא רישא דידה וקתני סיפא אין הפרוסות קיימות כו':

29 השתא – אפילו אדייסא אמר ר"ג במתניתין בתרייתא או מין דגן ולא עשאו פת מברך אחריו ג' ברכות:

30 אין הפרוסות קיימות – שבתחלתו פת ממש היה:

31 מיבעיא – וכשנמוח מי גרע מדייסא:

32 אלא לאו רבנן היא – דאמרי גבי דייסא ברכה אחת והאי נמי משנמוח לאו פת הוא והוי כדייסא:

33 והלכתא לא גרסינן:

34 ריהטא – הוא חביץ קדרה:

35 דחקלאי – בני כפר:

36 דמפשי ביה קמחא – שמרבים בו קמח:

37 דמחוזא – בני כרך:

38 חביצא – כעין שלניי"קוק שמפררין בתוך האלפס לחם:

39 מנא אמינא לה – דאפרורין כזית מברכין המוציא:

40 היה – ישראל עומד:

41 ומקריב מנחות – ונתנה לכהן להקריבה:

42 אומר ברוך שהחיינו – אם לא הביא מנחות זה ימים רבים:

43 נטלן לאכלן – הכהן:

44 ותני עלה – כלומר ותנן על המנחות מנחת מחבת ומנחת מרחשת הקריבות כשהן אפויות:

45 וכולן פותתן – כלומר בוצען קודם קמיצה ועושה אותן פתיתין כזיתים כדכתיב פתות אותה פתים ויקרא ב׳:ו׳ אלמא פתיתין כזיתים מברך עליהן המוציא:

46 פורכן – למנחות האפויות על המחבת ועל המרחשת קודם קמיצה עד שמחזירן לסלתן:

47 הכי נמי – דפליג אהא דקתני מברך המוציא:

48 והתניא לקט מכולן – פתיתי המנחות:

49 כזית כו' – ומדקאמר יוצא בו ידי חובתו בפסח משום אכילת מצה דמצות עשה היא דכתיב בערב תאכלו מצות והתם לחם בעינן דכתיב בה לחם עוני אלמא לחם הוי ומברך המוציא והא מתניתין על כרחך רבי ישמעאל היא דהא קתני לקט מכולן כזית אלמא בפתיתין פחותין מכזית קאי:

50 בשערסן – כשחזר וגבלן יחד וחזר ואפאן. ערסן לשון עריסותיכם:

51 והוא שאכלן בכדי אכילת פרס – שלא ישהה משהתחיל לאכול שיעור כזית עד שגמר אכילת השיעור יותר מכדי אכילת חצי ככר של שמנה ביצים דהוי חציו ארבעה ביצים שזהו צירוף שיעור אכילה ואם שהה יותר אין האכילה מצטרפת והוה ליה כאוכל חצי זית היום וחצי זית למחר ואין בו חיוב כרת אם חמץ הוא:

52 ואי בשערסן והוא שאכלו – לשון יחיד מיבעי ליה:

53 הב"ע – ובשלא ערסן היא וכדקאמרת והא דקתני דחשיב למיהוי לחם בבא מלחם גדול ונשאר מן הלחם שלא נפרס כולו אבל אם נפרס כולו לא חשיבי פתיתין הפחותי' מכזית ולא מברכינן המוציא ואין יוצא בהן ידי חובת מצה בפסח:

54 תוריתא דנהמ' – תואר מראית הלחם:

55 כובא דארעא – עושה מקום חלל בכירה ונותן בתוכו מים וקמח כמו שעושין באלפס:

56 גביל מרתח – נותנים קמח ומים בכלי ובוחשין בכף ושופכי' על הכירה כשהיא נסקת:

57 נהמא דהנדקא – בצק שאופין בשפוד ומושחים אותו תמיד בשמן או במי ביצים ושמן:

58 לחם העשוי לכותח – אין אופין אותו בתנור אלא בחמה: