רש"י על ברכות נ״ד

1 הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל – כגון הנך דקתני לקמן מעברות הים והירדן ונחלי ארנון כו':

2 זיקין וזועות ורעמים – מפרש בגמרא:

3 מלא עולם – לפי שאלו נראין או נשמעין למרחוק:

4 ברוך עושה בראשית – ובגמרא ד' נט. פריך אטו הנך דלעיל לאו מעשה בראשית נינהו:

5 לפרקים – מפרש בגמרא שם ע"ב ולפי שהוא חשוב וגדול מכולן קבע ליה רבי יהודה ברכה לעצמו:

6 מברך על הרעה מעין על הטובה – דיין האמת:

7 ועל הטובה מעין על הרעה – הטוב והמטיב ובגמרא מפרש היכי דמי:

8 הנכנס לכרך – המהלך בדרך וצריך לעבור כרך ושם מצויים מושלים רעים ומחפשים עלילות:

9 אחת בכניסתו – מתפלל שיכנס לשלום:

10 ביציאתו – מתפלל שיצא לשלום:

11 ארבע – כדמפרש נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד נמצאו ארבע כדמפרש בגמרא:

12 חייב אדם לברך על הרעה כו' – מפרש בגמרא:

13 דבר אחר בכל מאדך – מדות מדודות לך בין מדה טובה בין מדת פורענות:

14 לא יקל ראשו – לא ינהג קלות ראש:

15 כנגד שער מזרחי – חוץ להר הבית אשר בחומה הנמוכה אשר לרגלי הבית במזרח לפי שכל השערים מכוונים זה כנגד זה שער מזרח שער עזרת נשים ושער עזרת ישראל ופתח האולם וההיכל ובית קדשי הקדשים בימי מקדש ראשון כשהיה אמה טרקסין:

16 בפונדתו – חגור חלול ונותנין בו מעות:

17 מק"ו – בגמרא מפרש ליה:

18 כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם – במסכת תענית פ"ב דף טז: אמרינן אין עונין אמן במקדש המברך אומר בסוף כל ברכה ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך חונן הדעת וכן בכולם והעונין אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וילפינן לה מקרא דתפלת עזרא וסיעתו ואשמעינן הכא דבמקדש ראשון לא היו אומרים אלא ברוך ה' אלהי ישראל עד מן העולם:

19 משקלקלו הצדוקים – ואמרו אין עולם אלא זה:

20 התקינו – עזרא וסיעתו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם לומר ששני עולמות יש להוציא מלב הצדוקים הכופרים בתחיית המתים:

21 שיהו אומרים מן העולם ועד העולם – לומר ששני עולמות יש להוציא מלב הכופרים בתחיית המתים:

22 שיהא אדם שואל לשלום חבירו בשם – בשמו של הקב"ה ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו ולמדו מבעז שאמר ה' עמכם ומן המלאך שאמר לגדעון ה' עמך גבור החיל:

23 ואומר אל תבוז כי זקנה אמך – למוד מדברי זקני אומתך לעשות מה שראית שעשו הם ובגמר' מפרש מאי ואומר:

24 ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך – פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה' אף זה המתכוין לשאול לשלום חברו זהו רצונו של מקום שנאמ' בקש שלום ורדפהו מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור:

25 גמ' ה"ג מנלן דמברכינן אניסא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם וגו':

26 בעבר ימינא – שם מדינה בדרומו של פרת:

27 בפקתא – בקעה:

28 ערבות – שם מקום:

29 וצחא למיא – צמא למים:

30 ברסתקא – בשוק:

31 גמלא פריצא – גמל משוגע שעסקיו רעים:

32 אתפרקא ליה אשיתא – נפלה חומת בית שהיה סמוך לו ונכנס לתוך הבית מפני הגמל:

33 מעברות הים – מקום שעברו ישראל בים סוף:

34 ומעברות הירדן – בימי יהושע:

35 מעברות נחלי ארנון – לקמן מפרש מאי ניסא:

36 במורד בית חורון – בימי יהושע היה בספר יהושע:

37 ואבן שזרק עוג – לקמן מפרש:

38 ומעברות נחלי ארנון – לקמן מפרש מאי ניסא:

39 עבדי להון נקירותא – מערות מעברות נחל ארנון עמק עמוק בין ב' הרים גבוהים והיו ישראל צריכים לעבור באותו עמק עשו אמוריים מערות בצדי ההרים ונחבאו שם:

40 וטשו – נחבאו:

41 מסגי – עובר:

42 ממיך טורי – משפיל הרים ומתפשטין זה לצד זה עד שהעמק שוה:

43 חזו דמא – כשחזרו ההרים למקומן:

44 ואשד – ושפך:

45 אשר נטה לשבת ער – ההר שבעבר העמק נטה ונתפשט לצד חברו ההר אשר לצד עבר מואב ושם ארץ מואב ער:

46 שעמדו – באויר:

47 לא נתך ארצה – לא הגיע לארץ אלא עמדו באויר:

48 מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי – עוג חשב כן בלבו מחנה ישראל תלתא פרסי דכתיב במדבר ל״ג:מ״ט ויחנו מבית הישימות עד אבל השטים ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי אורכא ותלתא פרסי פותיא עירובין פ"ה ד' נה::

49 קמצי – נמלים:

50 שרבבת – לשון אשתרבובי אשתרבוב ירדו וגדלו למטה:

51 משה כמה הוי עשר אמין – שהרי הוא הקים את המשכן ודרשי' הקים את עצמו לקומת המשכן וכתיב ביה עשר אמות אורך הקרש שמות ל״ו:כ״א:

52 שוור – קפץ למעלה:

53 בקרסוליה – קבילי"א בלע"ז:

54 וידי משה כבדים – ואינו יכול לפושטן כל היום אלא אם כן תומכים בזרועותיו ויקחו אבן וישימו תחתיו:

55 תחתיה – משמע במקומה ואי אפשר זו אלא על ידי בליעה:

56 דאמר ברוך דיין האמת – תירוצא הוא:

57 זוכר את הצדיקים – שזכר את אברהם:

58 כיון דפותיה ורומה כי הדדי הוו – ואין נפילה ניכרת בה אם לא נבלעה משום הכי אבלעה והוא דרך נפילה לחומה כזו:

59 צריכין להודות – כשיוצאין מן הסכנה:

60 וירוממוהו בקהל עם – בסוף פרשת המזמור:

61 ואתפח – נתרפא:

62 בגדתאה – שם עירו בגדד היא עיר החשובה שבבבל משחרבה בבל:

63 שימור – מן המזיקין:

64 חולה – שהורע מזלו לפיכך השד מתגרה בו וכן חיה אשה שילדה וכן אבל:

65 חתן וכלה ותלמידי חכמים – מקנאתו מתגרה בהם:

66 והמאריך על שלחנו – שמתוך כך עניים באין ומתפרנסים:

67 והמאריך בבית הכסא – רפואה היא לו: