רש"י על ברכות מ״ט

1 מילה נתנה בי"ג בריתות – בפרשת מילה שנתנה לאברהם אבינו הם כתובים:

2 תחלה וסוף – נודה ה' אלהינו ועל כולם ה' אלהינו אנו מודים לך:

3 מ"ד צריכה מלכות קסבר דרבנן – הלכך לאו ברכה הסמוכה לחברתה היא שאינה מברכת הארץ:

4 ומ"ד אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא היא – ומברכת הארץ היא כדאמר לעיל ברכות ד' מח: אשר נתן לך זה הטוב והמטיב והויא לה ברכה הסמוכה לחברתה ומיהו פותח בה בברוך לפי שפתיחתה היא חתימתה שכולה הודאה אחת היא ואינה הפסקה ודומה לברכת הפירות והמצות:

5 בונה ירושלים לא – בתמיה אם חתם בונה ירושלים לאו חתימה היא הלא עיקר ברכה דירושלים היא:

6 אלא אימא אף מושיע – אם בא לחתום מושיע ישראל ולא חתם בונה ירושלים יצא שתשועת ישראל היא בנין ירושלים:

7 פתח בחדא – כשהתחיל בברכה לא אמר רחם ה' על ישראל עמך ועל ירושלים עירך אלא אחת מהן וכשחתם חתם בשתים מושיע ישראל ובונה ירושלים:

8 אין חותמין בשתים – שדומין לעושין מצות חבילות כי היכי דאמר פסחים קב: אין אומר ב' קדושות על כוס אחד:

9 מקדש השבת וישראל והזמנים – והכא ליכא למימר ישראל מקדשי לשבת וזמנים דאילו זמנים תלויין בב"ד לקדש חדשים ע"פ הראייה אבל שבת קדישא וקיימא:

10 חוץ מזו ומ"ש הכא חדא היא – אין כאן אלא ברכת מקדש שמברך להקב"ה שמקדש השבת והזמנים אבל מושיע ישראל ובונה ירושלים תרתי מילי נינהו ואין כוללים ב' דברים בברכה אחת ולא גרס הא בהא תליא ובה"ג גרס הכי חוץ מזו ומ"ש הני תרתי קדושי נינהו ומודה רבי דחתמינן בהו בשתים אבל נחמה חדא מילתא היא ובחדא בעי למחתם ואינו נ"ל דא"כ אית ליה לרבי חותמין בשתים והכא ה"ט דהא בהא תליא ולא היה לו לכלול ולומר אין חותמין בשתים ועוד רבי כי אמרה לאו אנחמה אמרה:

11 פתח בעל עמך ישראל כו' – דבעינן חתימה מעין פתיחה:

12 ור"נ כו' – בונה ירושלים תשועת ישראל היא דכתיב תהילים קמ״ז:ב׳ בונה ירושלים ה' ואז נדחי ישראל יכנס:

13 לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים – בבונה ירושלים הלכך מהדר לה בהטוב והמטיב ואומר מלך העולם הטוב והמטיב:

14 שתי מלכיות – כגון אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב רוענו רועה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל וכו':

15 לבר מדידה – שפותחת ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם וכו':

16 ויתיב רב גידל וקאמר טעה כו' א"ל – רב הונא לרב גידל מאן אמרה:

17 ולא ידענא – רבי זירא קאמר לה לא ידענא אי אמר רב גידל לזכרון ולשמחה אי לא אמר לשמחה ואי אמרה משמיה דרב אי לא אמרה:

18 אי חתים בה – מקדש ישראל וראשי חדשים אי לא חתים:

19 והדר לרישא – לתחלת ברכת המזון כדאמרינן לעיל ברכות דף כט: גבי תפלה עקר את רגליו חוזר לראש התם הוא דאיכא עקירת רגלים אבל הכא סיום הברכה הוא עקירת רגלים:

20 מי שיצא מירושלים – לעיל מיניה מיירי ההולך לשחוט את פסחו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער ואם לאו יבטל בלבו וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש ונפסל ביציאתו חוץ לחומה:

21 אם עבר צופים – מקום שיכול לראות בהמ"ק:

22 לפני הבירה – מקום בהר הבית שיש שם בית הדשן גדול ששורפין פסולי קדשים קלים כדאמרינן בזבחים בפרק טבול יום זבחים דף קד::

23 זה וזה – חמץ ובשר קודש:

24 חזרתו כטומאתו גרסינן – שיעור חזרתו כשיעור טומאתו מידי דחשיב לענין טומאה חשיב זה לענין חזרה:

25 מתני' בשלשה והוא אומר ברכו – דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן כולם:

26 אחד עשרה ואחד עשרה רבוא – כלומר הכל שוה משראויים להזכיר את השם אין צריכין לשנות ובגמ' פריך הא קתני סיפא במאה והוא אומר כו':

27 לפי רוב הקהל הם מברכים – כמו שאמר שיש חילוק בין מאה לעשרה ובין מאה לאלף ובין אלף לרבוא והא דקתני אחד עשרה ואחד עשרה רבוא ר"ע היא דאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין רבים בין מועטים אף כאן אין חילוק הכי מוקי לה בגמרא:

28 גמ' אל יוציא את עצמו – אע"פ שבארבעה הוא רשאי לומר לשלשה ברכו טוב לו שיאמר נברך ואל יוציא עצמו מכלל המברכים:

29 תנן בשלשה והוא אומר ברכו – אלמא הכי עדיף כלומר רבים אתם ואפילו איני עמכם: