תיבת גמא, חיי שרה א׳

מהדורה: תיבת גמא, פרנקפורט דאדר, תקמ"ב

1 רש"י על ברכות פתח ↗

שב ואל תעשה שאני – דברים רבים התירו לעקור דבר תורה מפני סייג ומפני כבוד הבריות היכא דאינו עוקר דבר במעשה ידים אלא יושב במקומו ודבר תורה נעקר מאליו כגון תקיעת שופר ולולב בשבת וסדין בציצית ודכוותייהו טובא ביבמות דף צ: אבל מעקר בידים לא והלובש כלאים עוקרו במעשה ממש שהוא לובשו וטומאת גופי' שהותרה לכהן ולנזיר ליטמא למת מצוה דקא מעקר בידים מפני כבוד הבריות דלאו שב ואל תעשה הוא היינו טעמא דלא גמרינן מיניה דהתם לאו כבוד הבריות הוא דדחי לא תעשה דידה דמעיקרא כשנכתב ל"ת דטומאה לא על מת מצוה נכתב כשם שלא נכתב על הקרובים אבל השבת אבדה ופסח לכל ישראל נאמר ואצל כבוד הבריות נתנו לדחות ע"כ היינו דדחייתן אינה בידים אלא בישיבתו תדחה המצוה אבל כלאים דבמעשה ידיו ידחה הזהיר באזהרתו:

1 ויהיו חיי שרה כו' ואקברה כו' קבורת מתים מ"ע ובספרי שושנת העמקים כלל כבוד הבריות כתבנו מזה. ואמרם גדול כבוד הבריות אפשר דבעלמא עשה דחי ל"ת דרבנן בעינן בעידנא וכ"ה לא בעינן בעידנא גם ב"ה דוחה עשה ול"ת דבריהם ומנא אמינא לה מהקומץ ל"ז ב' כרמלית א"צ לפשוט באפסיק ציצית ושבת עשה ול"ת בדבריהם כמו מן התור' עיין ר"ה גבי שופר ובמ"א א"ח תמ"ו אות ב' יע"ש ועיין סי' י"ג במ"א ח' כ"ה דוחה ד"ת בשב ואל תעשה ועיין רש"י ברכות ך' א' משמע דרבנן יש להם כח ולאחותו הוה אסמכתא ובש"ה אי"ה יבואר. עיין בטא"ח הלכות שבת י"א שלא לצאת האידנא בשבת בציצית כי אין לנו תכלת בחול י"ל אין עובר דאי אפשר ולא אמרה הורה שלא ללבוש ד' כנפות כי אם לעשות ציצית כבסי' י"ג משא"כ בשבת הוה משאוי. והא דמנחות רמי ציצית לנשים אכתי שבת מ"ע שהז"ג דבשבת יכול לילך בלא ציצית י"ל שבת הוא דרביע עלה דומה למ"ש התוס' קידושין כ"ט א' ויבמות ע"ב ועכו"ם כ"ז אותו ולא אותה דמשמיני ואילך לאו זמן גרמא אכתי שבת לא אלא כו' עיין י"ד סימן רס"ב דשלא בזמנה ביום וברס"ד דאשה כשירה ולכאורה זיכה שטרא לבי תרי דאותו ולא אותה למה לי וע"כ לפסול אשה ורבי יוחנן בעכו"ם כ"ז סובר שלא בזמנה בלילה נמי עיין יבמות ע"ב ב'. בפריי לא"ח כתבנו לבוש כלאים בציצית בחול י"ל ספק אי לוקה האידנא משא"כ בשבת וודאי לקי ומפסל לעדות עיין ח"מ ל"ד יע"ש. גם יושב בי"ט בבית הכנסת בלא טלית למ"ד י"ט עשה ול"ת רשאי ולמ"ד י"ט ל"ת לחוד א"כ אסר עיין שבת בהא דמילה שלא בזמנה.

« תיבת גמא Vayera תיבת גמא Toldot »