1כל שמינה שליח לקנות לו אי זה דבר והלך וקנה והוסיפו לו שלא בטעות אם הוא דבר שיש לו קיצבא כגון דבר הנמכר במדה במשקל ובמנין והוסיפו לו חולקין את התוספת שליח ובעל הבית וגדולי הרבנים פירשו הטעם מפני שהדבר ספק אם לשליח נתנו אם לבעל הבית נתנו והוה ליה ממון המוטל בספק במקום שאין חזקה לאחד מהם וחולקין ויש מפרשים הטעם שבודאי לשליח נתנו ומכל מקום מקחו של בעל הבית גרם לו ואם הוא דבר שאין לו קיצבא אלא שמכר באומד כגון חלוק ופרה וטלית וירק ושדה שלפעמים נמכרים בזול ולפעמים ביוקר ולפעמים בדרך ממוצע כל שמוסיפין לו הוסיפו לבעל המעות שאין כאן מתנה אלא מכר גמור יש מי שאומר שלא נאמר כן אלא שהיה כן מדעת המוכר שיש לומר שמחמת המעות הוסיף לו אחת יתרה או הוזיל לו אבל אם טעה המוכר עם השליח אין לבעל הבית בזה כלום שאין לומר מחמת המעות הוסיף לו אלא כל שהטעות מעובדי האלילים שאין חיוב בחזרתם הכל לשליח וכן כתבו אחרוני הרבנים אלא שיש מפקפקין בה:2האומר לשלוחו מכור לי משדה שלי לתך והוסיף על דבריו ומכר לו בית כור שהוא שני לתכים אין זה נקרא מעביר על דבריו ליבטל המקח מכל וכל אלא מוסיף על דבריו והלכך מיהא קנוי לו אבל אם אמר לו מכור לי בית כור ומכר לו לתך הרי זה מעביר על דבריו ולא קנה כלל שאף הוא אומר על כל פנים אני צריך למכור את החצי האחר ולא ניחא לי דליפוש שטרי עלאי ויראוני מוכר כל היום וכן שאם יבאו בעלי חוב לטרוף יהא תרעומת לשני בני אדם עלי אמר לו מכור לי בית כור לאחד ולא לשנים ומכר לשנים קפידא הוי ולא מכר כלום אמר לו מכור לי בית כור לאחד ולא אמר אבל לא לשנים ומכר לשנים אין זה אלא כמראה מקום ואפילו מכר למאה מכר זו היא שיטתנו ומכל מקום גדולי הפוסקים והמחברים פסקו שכל שאמר לאחד אע"פ שלא אמר אבל לא לשנים קפידא היא ולא מכר כלום אבל כל שאמר מכור לי בית כור ומכר לשנים ממכרו ממכר ואפילו מכר למאה ושמא תאמר אם כן היאך החלטנו במכור לי בית כור ומכר לתך שאינו מכר והרי רשאי למכור החצי כור לאחר אפשר שלא פסקנו במכר לשנים שמועיל אלא בשמכרו לשנים בבת אחת ומכל מקום רבים מפרשים מכח קושיא זו שאף מכור לי כור ומכר לתך ממכרו ממכר ואינו יכול לומר לא ניחא לי דליפשו שטרי עילואי ומכל מקום דוקא בדאיפשר לזבוני לההוא דזבין ליה שאין כאן אלא אפושי שטרי וליכא אפושי בעלי דין אבל כל שמכר לשנים בסתם ליכא קפידא הא אי אמר ליה לאחד או לאחד ולא לשנים לשיטתנו קפידא הוי דהכא איכא אפושי שטרי ואפושי בעלי דין ומכל מקום אף למה שפסקו הם דזבין כורא וזבין ליתכא מעביר הוא דוקא בחדא ארעא אבל בקטיני לא דסתמייהו להכי קיימי ויראה לי שאף לדעת הפוסקים באמר לאחד דקפידא הוי דוקא בקרקע אבל במטלטלי ודאי לא הואיל ולא אמר אבל לא לשנים:3כבר ידעת שהנהנה מן ההקדש בשוגג מביא קרבן מעילה נתן לשלוחו מעות של הקדש בשגגת חלין לקנות לו אי זה דבר אם עשה שליח שליחותו בעל הבית מעל ואם לא עשה שליחותו שליח מעל ושמא תאמר ואף בעשה שליחותו הרי אין שליח לדבר עבירה כבר התבאר שבכל התורה כלה אין שליח לדבר עבירה חוץ ממעילה לפיכך אם נתערב בה איסור אחר לא מעל כיצד היה בשר עולה וכיוצא בה לא מעל אלא האוכל שהרי חייב הוא באיסור אחר יתר על המעילה וכן התבאר בתוספת מעילה אבל בקדשי בדק הבית כל שעשה שליחותו שליח מעל:4אמר גזבר לשלוחו תן חתכה לאורחים מאותם שהוקדשו לבדק הבית ואמר השליח להם טלו שתים והם נטלו שלש כלן מעלו שאין השליח מעביר על דבריו של גזבר אלא מוסיף ובאחת מיהא נעשה מקיים שליחות וכן האורחים בשנים נעשו מקיימים שליחות השליח כך נראה לי וגדולי המחברים כתבו שהשליח הואיל ונקרא מוסיף לא עקר השליחות ופטור ואין השליח חייב אלא אם כן אמר טלו שתים מדעתי ואף גדולי המפרשים שתקו להם בה ואין הדברים נראין שהרי לא הוצרכנו לטעם זה אלא לדעת האומר מעביר על דעתו הוא וכבר פסקנו שאינו מעביר אלא מוסיף:
