1המשנה החמשית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר האומר פתיתי בתו של פלוני משלם בושת ופגם על פי עצמו ואינו משלם קנס האומר גנבתי משלם את הקרן על פי עצמו ואינו משלם לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה המית שורי את פלוני או שורו של פלוני הרי זה משלם על פי עצמו המית שורי עבדו של פלוני אינו משלם על פי עצמו זה הכלל כל המשלם יתר ממה שהזיק אינו משלם על פי עצמו פי' לר"ם מן העקר אצלנו אין אדם משלם קנס על פי עצמו:2אמר המאירי משלם בשת ופגם על פי עצמו שבשת ופגם ממון הוא ולא קנס והוא הדין באנסתי בבשת ופגם וצער ואין אומרין לא כל הימנו שיפגום בתו של פלוני ולא יהא נאמן שאם לא רצה אבי הנערה לגבותו אין כופין אותו ליטול אלא שאם רצה ליטול נוטל אבל קנס לא שאין אדם משלם קנס בהודאת עצמו ואע"פ שאמרו ב"ק פ"ד ב' בענין בשת קנס קא מגבית בבבל התם משום דלית בה חסרון כיס הוא שאין מגבין בבבל אלא מידי דשכיח ולית ביה חסרון כיס כמו שביארנו במקומו האומר גנבתי משלם את הקרן שהוא ממון אבל לא תשלומי כפל בכל הגניבות ולא תשלומי ארבעה וחמשה בשור ושה מפני שהם קנס המית שורי ר"ל המועד את שורו של פלוני וחייב אני בנזק שלם הרי זה משלם על פי עצמו שכל שבנזק שלם ממון הוא המית שורי המועד את עבדו של פלוני והריני חייב בשלשים הקצובים בו אחר שהשור מועד אינו משלם על פי עצמו שזה קנס הוא שהרי נוקב מרגליות שלשים ומוכה שחין שלשים זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק כגון זה או אונס ומפתה ומוציא שם רע אינו משלם על פי עצמו ופירשו בגמרא שזהו הדין בעצמו כשאינו משלם אלא פחות כגון חצי נזק של תם אלא דמשום דאיכא חצי נזק צרורות דממונא הוא נקיט לה הכי כדברירנא לה בדוכתא הא חצי נזק של תם קנס גמור הוא ואינו משלם על פי עצמו:3זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:4חצי נזק המשתלם בתם שביארנו שהוא קנס ולא ממון אע"פ שמכל מקום התורה זכתהו בו מפסיד הוא ממנו לפעמים והוא מה שהנבלה פוחתת משעת מיתה עד שעת העמדה בדין שהבעלים מיטפלין בנבלה ושמין אותה להם כשעת מיתה ושאר ההפסד חולקין בשוה ונמצא שהוא מפסיד אף מחצי נזק שזכו לו מן השמים ונמצא שאף הנזק בתשלומין ועל זה אמרו המזיק והניזק בתשלומין בין בתם לחצי נזק בין במועד לנזק שלם:5חצי נזק של תם אינו משתלם אלא מגופו ונזק שלם של מועד משתלם מן העלייה ואע"פ ששור מועד שהמית משלם כופר והיה ראוי לומר בתם שהמית שישלם חצי כופר עד שידונו בכופר כבנזק אינו כן אלא תם שהמית אינו משלם אף חצי כופר שנאמר ובעל השור נקי מחצי כופר:6כלב שאכל את הכבש או חתול שאכל את התרנגול בגדולים משונה הוא והרי היא תולדה של קרן לדין חצי נזק והוא קנס ואינו נגבה בבבל בקטנים דרכו הוא והרי הוא בדין נזקי שן והוא בדין ממון ומגבין אותו בבבל ומכל מקום בגדולים שאין מגבין בבבל אי תפש הניזק אין מוציאין מידו והוא שתפש גופו של מזיק ר"ל הכלב או החתול שהרי תמות של קרן אינו משלם אלא מגופו:7כל שיש בית דין הגדול בארץ ישראל ובאו לידי דייני בבל דינין שאי אפשר להם להגבותם כגון דיני קנסות ודומיהם אם אמר הניזק הזמינוהו לדין לארץ ישראל מזמינין אותו ואם לא הלך ליום הנועד לו משמתין אותו אם נתבררו דבריו לבית דין שבכאן ולא עוד אלא שאף מצד אחר הואיל ונמצא מניח בביתו דברים המזיקים משמתין אותו עד שיסלק את היזקו וכמו שאמרו מנין שלא יגדל אדם כלב רע ולא יעמיד סלם רעוע בתוך ביתו שנאמר ולא תשים דמים בביתיך וכבר ביארנו דברים אלו בראשון של קמא ט"ו ב':8ונשלם הפרק ת"ל:9נערה שנתפתתה וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק השלישי שבה שהוא בא לבאר דין קנס של אונס ומפתה ומוציא שם רע ושהחלק הרביעי בא לבאר דברים שיש בהן זכות לאב על הבת ולבעל על אשתו ובדברים שמן הסתם הם כמותנים לאשה מצד בעלה ומכח תנאי בית דין ואע"פ שלא נכתבו והחלק השלישי שהזכרנו אמנם רובו התבאר פרק שלישי ובא זה הפרק להשלים ביאור עניני החלק השלישי ולבאר בו עניני החלק הרביעי בשלימות ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון להשלים תשלומיו של אונס ומפתה על אי זה צד הם לאב ועל אי זה צד ליורשים ועל אי זה צד לעצמה ונתגלגל מזה לבאר במארס את בתו או שהשיאה ונתאלמנה או נתגרשה על אי זה צד כתבתה לאביה ועל אי זה צד כתבתה שלה השני לבאר דין מוציא שם רע הן בעונש שלה אם נמצא כדבריו הן בעונש שלו אם הוזם השלישי לבאר הדברים שיש בהם זכות לאב על הבת ולבעל על אשתו או להן עליו הרביעי לבאר הדברים שהם מן הסתם כמותנים לאשה מצד בעלה מכח תנאי בית דין ואע"פ שלא נכתבו:10זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:11והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר נערה שנתפתתה בשתה ופגמה וקנסה של אביה והצער בתפושה עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחים אם לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין אם לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה ר' שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה מעשי ידיה ומציאתה אע"פ שלא גבתה ומת האב הרי הן של אחין אמר הר"ם פירוש אמרו מעשה ידיה ומציאתה אע"פ שלא גבתה ומת האב ירצה בו מעשה ידיה כמציאתה כמו שמציאתה בחיי אביה לאביה כן גם כן מעשי ידיה שעשת בחיי אביה לאחין ואע"פ שלא יגבו אלא לאחר מיתת האב וזה אמת ואין הלכה כר' שמעון:12אמר המאירי כבר ביארנו שבשתה ופגמה מיד ר"ל שאפילו כנס חייב בהם אבל קנס אינו נותן אלא אם כן לא נתרצו זה לזה לכנוס והצער בתפושה ר"ל שלשה שהזכרנו ועוד הצער בתפושה ר"ל באנוסה והכל לאביה אבל צער במפותה ליכא וכבר ביארנו שבאנוסה הכל משתלם מיד שהרי כופין אותו לכנוס ואעפ"כ נותן קנס עמדה בדין לתבוע קנסה ושאר הדברים עד שלא מת האב הרי הן של אב שהרי משעמדה בדין זכה בהם אב עד שאין אונס ומפתה פוטר עצמו בהודאתו ואם מת האב הרי הן של אחים שהם יורשי האב ואם לא הספיקה לעמוד כדין עד שמת האב הרי הן של עצמה ולא סוף דבר באנוסה אלא אף במפותה שאע"פ שמדעתה היה מכל מקום בשעת חיוב נעשה וכשמת האב היא זוכה בו זו היא שיטתנו והיא שיטת גדולי המפרשים ומכל מקום יש אומרין דוקא באנוסה אבל במפותה כל שנתרוקנה לה הרשות פטור ונשוב לדברינו והוא שכל שלא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן לעצמה שמאחר שאם רצה מודה ופטור לא זכה בהן אב שיקרא ממונו להורישו לבניו ומכל מקום דוקא קנס אבל בשת ופגם זכה בהן אב אע"פ שלא עמד בדין כך כתבוה גדולי הרבנים אלא שיש חולקים לדון את כלם בדין זה וכן כתבוה גדולי המחברים ונוסח דבריהם מפותה או אנוסה שלא תבעה עד שבגרה או נשאת או מת האב הארבעה דברים או השלשה שלה ואף לשון המשנה מוכיח כן שאמר הרי הן של עצמה וכן אם עמדה בדין עד שלא בגרה והוא הדין לנשאת הרי הן של אב ואם מת האב הרי הן של אחים לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה או נשאת הכל לעצמה ר' שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה כלומר שלא העמדה בדין לבד זוכה ליורשין במיתת האב אלא גובינא גמורה ואין הלכה כר' שמעון אלא כתנא קמא מעשה ידיה ומציאתה אע"פ שלא גבתה מת האב הרי הן של אחים ושאלו בה בגמרא בשלמא מעשה ידיה מיחסרי גוביינא ר"ל ממי שנשכרה לו ולימד שאע"פ שלא באו לידה עדין זכה בהן האב להורישו לבניו אלא מציאתה ממאן גביא כלומר שאם לא זכתה בה היא מהיכן זכה בה האב ותירצוה הכי קאמר מעשה ידיה כמציאתה מה מציאתה בחיי האב לאב לאחר מיתת האב לעצמה אף מעשה ידיה בחיי האב לאב לאחר מיתת האב לעצמה ולימד שאע"פ שהיא נזונת מן האחים מעשה ידיה לעצמה שאינה אוכלת משלהם עד שנזכה להם מעשה ידיה אלא מכח תנאי כתבה עד שיתארסו או שיבגרו שכך הוא תנאי בית דין בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי יהויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסאי וכו' כמו שיתבאר:13זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
