מאירי על כתובות י״ג

1 מלקין על היחוד מדברי סופרים אפילו בשל פנויה ואין אוסרין את הראויה לינשא לכהנה משום יחוד איסורי ביאה שלה הפוסלין אותה לכהנה בביאתה ואין צריך לומר שאין אוסרין אשת איש לבעלה משום יחוד שהרי אף אין מלקין על יחוד שלה כמו שביארנו בסוף קדושין לענין פסק:

2 ולענין ביאור מיהא מה שאמרו כאן אפילו תימא ר' יהושע מעלה עשו ביוחסין ר"ל לכהנה ואתה צריך לפרש לדבריו שלא אמרו אין אוסרין אלא באשת איש הא לכהנה אוסרין פירשוה בתוספות מעלה עשו ביוחסין שכל כגון זו שהיא מודה ביחודה שנבעלה אלא שאומרת לכשר נבעלתי אע"פ שהיה לנו להאמינה מתוך שהיתה יכולה לומר לא נבעלתי אינה נאמנת ואוסרין אותה לכהנה ולדעת זה אתה צריך לפרש נסתרה והיא מודה שנבעלה ובזו פוסל ר' יהושע אע"פ שהיה ראוי להאמינה במיגו ואין הלכה כדבריו כמו שביארנו הא כל שאינה מודה שנבעלה אף לר' יהושע כשירה ויפה פירשו ושאר מפרשים פירשוה אף בשאינה מודה שנבעלה ואתה צריך לפרש לדבריהם אין אוסרין על היחוד באשת איש ואע"פ שזו של מלקות מיהא לאו באשת איש נאמרה כמו שביארנו מכל מקום סיפא דשמעתא מיהא ר"ל אין אוסרין פירושו באשת איש ואף לדבריהם מודה ר' יהושע מיהא שאף אשת כהן אינה נאסרת ביחוד ולא אמר מעלה עשו ביוחסין אלא בפנויה שלא להשיאה לכתחלה ועיקר הדברים כפירוש ראשון וכן היא בהדיא בסוגיא ראשונה של פרק שני:

3 ומה שנתגלגל בה עוד לענין פסק בענין רוב פסולין אצלה שאף גוי ועבד פוסלין אותה בביאתם הואיל ואין להם אלמנות וגירושין בה כבר ביארנוהו באחרון של קדושין:

4 שבויה שיש בה עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואם אין בה עדים והיא אומרת נשביתי וטהורה אני נאמנת הפה שאסר הוא הפה שהתיר כמו שיתבאר במסכתא זו:

5 כבר ביארנו שכשם שהאשה נאמנת להכשיר את עצמה כך נאמנת להכשיר את בתה לכהנה ומכל מקום כל שאומרת מפלוני הוא אינה נאמנת להורידו בנכסי אותו האיש כלל אפילו הוא שותק או שאינו כאן ואע"פ שבארוסה שעיברה ואמרה לארוס נבעלתי אמרו בפרק יוחסין שאם תפש אין מוציאין ממנו בזו הוא מפני שידים מוכיחות הן שמארוס עיברה וכן שאינה מעיזה כל כך לומר כן בטענת שקרות אבל באחר אינה נאמנת כלל לענין ירושה ואף תפישה אינה מועלת כלל הא כל שהוא מודה בדבר נעשה בנו לכל דבר וכן כל שהיא אומרת לפלוני כהן נבעלתי והוא שותק או שאינו כאן או שאמרה לכהן נבעלתי ואינה אומרת לפלוני כהן נבעלתי משתקין אותו מהלכות עבודה ואף לתרומה פסול שהרי אין מכשירין אותו אלא מצד חזקה שלה ר"ל שחזקה שלה מביאתנו לומר שלכשר נבעלה ומאחר שכן אף בתה כשרה והילכך דיינו להעמיד את בתה על חזקתה להשיאה ליוחסין ר"ל להנשא לכהנה אבל לתרומה לא ואפילו היתה היא כהנת ואף לדעת האומר מעלין לכהנה על פי עד אחד על פי אשה מיהא לא אמרו וכל שכן על פי אמו ומכל מקום להחמיר כגון לאסרו לפסולי כהנה ולהזהירו מטומאה נאמנת כדי להחמיר עליו מספק נודע לנו שלכהן נבעלה אלא שלא נתברר לאי זה כהן כגון שהיתה סיעה של כהנים עוברת ופירש אחד מהן ובעל אף זה משתקין אותו מדין כהנה ר"ל שלא לעבוד עבודה ולא כדברי תלמוד המערב הלכה ט' שאמרו על זה מצינו שתוקי כהן גדול ודיו שתעמידנו ידיעתנו להעלותו ליוחסין ר"ל שאם היא נקבה תנשא לכהנה ואם הוא זכר תנשא בתו או אלמנתו לכהנה אבל לא לעבוד או לישא את כפיו ואע"פ שנתברר שהוא כהן הואיל ואין לו מי שיתיחס אחריו בודאי נאמר בתורה והיתה לו ולזרעו אחריו מי שזרעו מיוחס אחריו יצא זה שאין זרעו מתיחס אחריו ואף לתרומה כתבו גדולי הרבנים שאינו אוכל בתרומה אבל חכמי האחרונים שבספרד כתבו שמותר הוא בתרומה הואיל וודאי כהן הוא וכן הדברים נראין ולהחמיר מיהא כגון להזהירו בפסולי כהנה ומן הטומאה כהן גמור הוא:

6 ארוסה שעיברה ואמרה שמארוס עיברה והוא שותק או שאינו כאן נאמנת כרבן גמליאל שהוא מכשיר אף ברוב פסולין אצלה ואין אומרים כשם שהפקירה עצמה לארוס כך הפקירה עצמה אצל אחרים ולענין ירושה אינה נאמנת אלא אם כן בתפיסה כמו שהתבאר בפרק יוחסין ואם הודה שממנו נתעברה או שהוא בא עליה הרי הוא בנו גמור ויורש עם אחיו לכתחלה הא כל שארוס מכחישה ואומר לא ממני נתעברה ממזר גמור הוא שהאב נאמן לומר זה בני ממזר וגדולי האחרונים שבספרד כתבו בזה ספק ממזר ומחשש שמא מישראל הוא והוא ממזר שמא מגוי ועבד וכשר אף באשת איש כמו שיתבאר ברביעי של יבמות בסוגית משנה י"א וכן אם אמרה איני יודעת למי נבעלתי הולד ספק ממזר ואף היא אינה נאמנת להכשיר את עצמה שהרי אף רבן גמליאל לא אמרה אלא בבריא ושמא: