מאירי על כתובות מ״ו

1 ולענין ערכין האומר חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו אבל אם אמר ערך חציי עלי נותן ערך כלו שאי איפשר לינטל חציו ויחיה והרי אם נדר ערך אבר אחד כל שהוא אבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כלו אבל אם אמר ערך ידי עלי אינו נותן כלום הואיל ואינו אבר שהנשמה תלויה בו עד שיאמר דמי ידי עלי כמו שיתבאר במקומו:

2 מוציא שם רע שלא אמר לעדים בואו והעידוני אלא שבאו מאליהם כששמעו אותו מערער ואומר שלא מצא בתולים והעידו שזינתה תחתיו והוזמו הן נהרגין והוא פטור מן הקנס ומן המלקות הא כל שאמר להם הוא שיבואו ויעידו חייב אע"פ שלא שכרן:

3 קדש וגירש וחזר וקידש והוציא שם רע והביא עדים שזינתה תחתיו בקדושין הראשונים ונמצאו זוממין הן נהרגין והוא פטור מן הקנס ומן המלקות וכן אם כנס את יבמתו הארוסה והוציא שם רע עליה והביא עדים שזינתה תחת אחיו והוזמו הם נהרגין והוא פטור שכל שזינתה מקודם אירוסין פטורה מכלום אלא שאין לה כתבה שכל שכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום כמו שהתבאר:

4 אע"פ שביארנו שאין דין הוצאת שם רע נאמר אלא כשבעל ולשיטה זו איפשר לפרש ופרשו את השמלה שמלה ממש וכן אלו בתולי בתי בתולים ממש ר"ל הדמים והחבורה הנמצאת וכן שבסוגיא זו פירשום ככתבם לדעת ר' אליעזר שאנו פוסקים כמותו מכל מקום נראין הדברים שדרך משל הוא ר"ל שיהיו נושאים ונותנים בסתרי הדברים עד שיהא ברור להם כשלמה חדשה וכן אלה בתולי בתי רמז לעדים המזימים:

5 אע"פ שלא מצינו בכל התורה שחלק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה לענין הוצאת שם רע אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע עד שיוציא שם רע אחר שיבעול כדרכה ויוציא שם רע בביאה כדרכה אבל אם בא עליה שלא כדרכה הרי הוא כמוציא שם רע בלא ביאה שאין בו לא קנס ולא מלקות כמו שביארנו אלא שמכין אותו מכת מרדות:

6 המשנה הרביעית והכונה להתחיל בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף בשטר ובביאה וזכאי במציאתה ובמעשי ידיה ובהפר נדריה ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה נשאת יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה ובפרקונה ובקבורתה ר' יודה אומר אפילו עני בישראל לא יפחות משני חלילין ומקוננת אמר הר"ם פי' אלו הדברים אשר זכאי בהם כל מה שהיתה בהן נערה לאמרו בנעוריה בית אביה ובאה הקבלה כל שבח נעורים לאביה אשר משתבגר אין לאביה רשות בה ואין לו עליה שום רשות והלכה כר' יהודה:

7 אמר המאירי האב זכאי בבתו ר"ל נערה בקדושיה ר"ל להיותם שלו בכסף ר"ל שמקבל כסף קדושיה והוא שלו וכן בשטר לצור על פי צלוחיתו ובביאה ר"ל שנותן המארס לו מתנה שישיאהו בתו ויקדשנה בביאה או שמוסרה לו לקדשה בביאה בלא דמים ובתלמוד המערב אמרו בלשון זה לכשתקנה לי בתך יהא לך כסף בידי וזכאי במציאתה ר"ל אע"פ שנתארסה הואיל והיא עדין נערה זוכה האב עדין במציאתה ופירשו הטעם בגמרא משום איבה ובמעשה ידיה פירשוה בגמרא מדכתיב בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף וכו' וכן להפר נדריה ר"ל עם שתוף הארוס ומקבל את גיטה אם נתגרשה מן האירוסין ועודה נערה אע"פ שאף היא יכולה לקבלו כמו שהתבאר בשני של קדושין דף מ"ג ע"ב ואינו אוכל פירות בחייה אם נפלו לה נכסים מבית אבי אמה שלא תקנו אכילת פירות אצל בעל אלא משום פירקונה ובת אצל אב בלאו הכי נמי פריק לה כמו שהתבאר בגמרא ומכל מקום לאחר מיתתה יורש את הכל ובתלמוד המערב שאלו אם נמצאת מציאה בשדה שלה אם הוא כמציאה ושתהא לאביה או כפירות ויהיו שלה הואיל והשדה זכתה לה ולא הובררה שם אלא לפי מה שראיתי לקצת מפרשים בביאור סוגיית תלמוד המערב נראה שלאביה הוא נשאת הבעל זוכה בכל אלו ר"ל במציאתה ומעשי ידיה ובהפר נדריה ועוד באכילת פירות וחייב במזונותיה ר"ל הבעל ובפירקונה אם נשבית ובקבורתה אם מתה מזונות תחת מעשה ידיה ופירקונה תחת פירות ובצרכי קבורתה במקום ירשת כתבתה ר"ל במקום ירשת נכסי צאן ברזל ולא במקום ירשת עיקר כתבה כמו שיתבאר למטה בסוגיית המשנה התשיעית ואע"פ שהמזונות מיהא מן התורה מכל מקום חכמים תקנו להיותם תחת מעשי ידיה עד שאם תאמר היא איני נזונת ואיני עושה שומעין לה ר' יהודה אומר אפילו עני שבישראל לא יפחות לה משני חלילין ומקוננת פירשו בגמרא שאם דרך משפחתה בהספד גדול ולשכור ספדנין וחלילין ומקוננות אע"פ שאין דרך משפחתו בכך עושה לה כמשפחתה שאינה יורדת עמו ואם דרך משפחתו בכך ולא דרך משפחתה עושה לה כמשפחתו שעולה היא עמו אף לאחר מיתה ואם דרך כל המדינה בכך כל שכן שעושה לה כמנהג המדינה ומכל מקום אפילו עני שבישראל שאינו יכול לקברה לפי כבודו וכבודה מכל מקום לא יפחות לה משני חלילין ומקוננת אחת:

8 זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

9 נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה כמו שיתבאר במקומו ושאר הדברים שבסוגייא זו ומה שנתבלבלו בה המפרשים במה ששאלו ואימא לדידה וכו' וכן אימא הני מילי קטנה וכו' ושאר הדברים שבה כבר ביארנו הכל בראשון של קדושין: