מאירי על כתובות פ״ד

1 המוכר חפץ לחברו על מנת שאין לו עליו אונאה אם בסתם יש לו עליו אונאה ובמפרש אין לו עליו אונאה כמו שכתבנו למעלה וכבר ביארנוה במקומה במציעא פרק הזהב:

2 כל אלו שאמרנו שאדם יכול להפקיע זכותו מהם כתבו מקצת הגאונים שלא בטל זכות שכנגדן לאשה ר"ל שאע"פ שהפקיע עצמו מזכות הפירות לא נפקעה היא בכך מזכות פדיה שכנגדה אלא אם כן פירש וכן בכלם והדברים נראין אלא שיש לפקפק בהם:

3 ירושה שהבעל יורש את אשתו אע"פ שהיא מדברי סופרים והיה לנו לומר שאינו אלא כלוקח ושתחזור למשפחתה ביובל בלא דמים אינו כן שהרי עשו בה חזוק כשל תורה והרי היא ירשה גמורה ואינה חוזרת כלל ומכל מקום אם ירש ממנה מקום בית הקברות מחזירו לבני משפחה משום פגם משפחה שלא יתערב זר בתוכם בבית קבורתם ונותנין לו דמיו ומנכין לו מן הדמים דמי קבר אשתו שהרי היה הוא חייב בקבורתה וזו מיהא לא סוף דבר ביובל אלא אף לאלתר משום פגם משפחה וכמו שאמרו המוכר קברו ודרך קברו מקום מעמדו ובית הספדו באים בני משפחתו וקוברין אותו על כרחו של לוקח משום פגם משפחה ואע"פ שזו של מקום בית הקברות ביובל היא שנויה בבכורות פרק בכור לנחלה נ"ב ב' ענינו שאע"פ שיש לו להחזיר משום פגם משפחה אם אירע בו יובל אין היובל מפקיעו את הדמים אלא מחזירין לו את דמיו אלא שמנכין לו דמי קבר אשתו:

4 המשנה השנית והכונה בה לבאר החלק השני והוא שאמר מי שמת והניח אשה ובעלי חוב ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן ר' עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכלם צריכים שבועה ואין היורשים צריכין שבועה הניח פירות תלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה זכת האשה יתר על כתובתה ובעל חוב יתר על חובו המותר ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן ר' עקיבא אומר אין רחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה אין היורשין צריכין שבועה אמר הר"ם פי' כושל יקרא בעל חוב וקראוהו כן לפי שאין לו זכות על המטלטלין לפי שאלו הדינין בנויים על זה העקר והוא שמטלטלי לא משתעבדי לבעל חוב וזה המאמר לא נעשה בו היום מעשה אבל נעשה אותם משועבדים לבעל חוב ואין ליורשים שירשו עד שיפרעו כל החובות והכתובה הוא חוב מהחובות ואם הניח קרקע הנה כל מי שהחוב שלו יפרע תחלה ומה שהוא אחרון מאחריו ואם היו זמני החובות כלם זמן אחד ולא יספיק הממון לכל החובות יקח כל אחד ואחד מהן לפי חלקו והנה נבאר החלקים בפרק שאחר זה ואם הניח מטלטלין הנה אין הפרש בין הקודם והמאוחר כל הקודם בהן זכה ולא יוציא מיד אחר:

5 אמר המאירי כבר ביארנו שמטלטלין של יתומים אין משתעבדין לבעל חוב אף לדעת ר' מאיר ולכתובה לרבנן מיהא אין משתעבדין אף מן הבעל עצמו ואין צריך לומר מן היתומים וכן ביארנו שאף המלוה בכלל מטלטלין היא ואין צריך לומר פקדון אלא שמכל מקום היה ר' טרפון סובר שמאחר שאין מטלטלין אלו ר"ל המלוה או הפקדון ברשות היתומים לגמרי אין דנין אותן כמטלטלי דיתמי אפילו פקדון ואין צריך לומר מלוה ויש מפרשין בה לדעתו שמגבין מהם בעל כרחו של לוה או נפקד אף לכתובה לדעת המפרש לכושל שבהן כתבת אשה ומדר' נתן או מפני שאינו סובר מטלטלי דיתמי לא מישתעבדי אלא כשהם ברשותם וקשה להם שהרי בסוף פרק נכסים פ"ב א' אמרו לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתבה וכו' וכבר תירצנו בה במקומה מה נראה לנו אלא שיש מפרשים מטעם זה שאף ר' טרפון אינו אומר להגבותם מכח בית דין לכתובה אלא כגון שבא הלוה או הנפקד לפנינו והמעות בידו ובא לשאול למי ראוי ליתנם ומתוך כך אמרו במשנה זו מי שמת והניח אשה לגבות כתובתה ובעל חוב לגבות את חובו ויורשים לזכות בירושתם ולהפקיע אשה ובעל חוב מן המטלטלין שזכו בהם בירושתם והיה לו מלוה או פקדון ביד אחרים שאלו היו ביד יורשים לא היו אשה ובעל חוב נוטלים כלום אלא מאחר שהם ביד אחרים ולא זכו בהם יורשים ינתנו לכושל שבהם ונחלקו בביאורו בגמרא מהם שאמרו לכושל שבראיה ר"ל בעל חוב וקורין אותו כושל שבראיה מפני שאינו גובה מן היתומים אלא בראיה חזקה ר"ל שטר או עדי הלואה על הצדדין שמלוה על פה נגבית מן היתומים כגון תוך זמן או חייב מודה או שמתוה על אותה הלואה ומית בשמתיה אבל כתובת אשה נגבית בעידי מיתה ויש מפרשים בו כושל שבראיה ר"ל למראית העין ומפני שהוציא מעותיו וזהו שאמרו עליו לכושל שהוא כשול מה שאין כן בכתובה ר"ל מנה מאתים שלא הוציאה בהם כלום ויראה לדעת ר' טרפון שמאחר שאינם זוכים מן הדין אין משגיחין בהם בקדימה ולא עוד אלא שבתלמוד המערב חלקו בבעלי חוב עצמם ליתנם לכושל שבהם והוא שאמרו שם ר' יוסי ב"ר חנינא אמר לכושל בגופו הגע עצמך דהוה עתיר כגון אילין דכד ענדכי כלומר שהיו דלי הגוף וחולניים אלא שהיו עשירים אמ"ר אחא לכושל בגופו והוא עני ומהם שפירשו בגמרא כושל שבהם כתבת אשה והוא קוראה כושל מפני שאינה מצויה לילך לבתי דינין לחזר אחר כתובתה ופירשו הטעם משום חינא ופירשו בו גדולי הרבנים שיהיו האנשים נושאים חן בעיני הנשים להתרצות להם יותר לינשא ואין נראה כן שאין אצל אשה נעילת דלת להתרצות בנשואין אלא פירושו שיהא להן ממון עד שמתוכו יהיו קופצים מצויים להם ר' עקיבא אומר אין מרחמין בדין ואחר שמכל מקום בכלל מטלטלין הם והם של יתומים אינם משועבדים ואע"פ שאין יתומים מוחזקים בהם מכל מקום מוחזקים הם בהם יותר מן האחרים שכתבה ובעל חוב אפילו היה דינם ליטול מהם לא יפרעו אלא בשבועה והיורשים אין צריכים שבועה ליטול מה שהיה לאביהם ביד אחרים ואפילו היו שם בעלי חוב או כתובת אשה בנאמנות לדעת הפוסקים שהנאמנות מועיל מכל מקום אלו לא כתב להם כן היו צריכים שבועה והוא שאמרו בתלמוד המערב הגע עצמך שפטרום מן השבועה זו תורה וזו אינה תורה והלכה כר' עקיבא אף במלוה ואין צריך לומר בפקדון ומכל מקום עכשו שהותקן להיות המטלטלין משועבדים זוכים בהם אשה ובעל חוב והקודם שבהם זכה אלא שאם קדם מאוחר ותפש תפש שאין דין קדימה במטלטלין:

6 הניח פירות וכו' נתגלגל במשנה זו מחלקת אחרת בין ר' טרפון לר' עקיבא שלר' טרפון אף במטלטלין שאינם ביד אחרים אע"פ שאין מגבין לאשה מהם אם תפשה מהם אין מוציאין מידה הואיל ולא היו ביד היתומים שתפישתה אף לאחר מיתת הבעל מועלת וכן בבעל חוב והוא שאמר שאם הניח פירות תלושים והרי שהם מטלטלים אלא שאינם לא ביד אחרים ולא ביד היתומים כל הקודם בהם זכה ר"ל שאם קדמו היתומים ותפשום אין תפישת האשה או הבעל חוב מועלת עוד בהן ואם קדמה האשה ותפשתם זכת וכן בבעל חוב ופירשה ר' יוחנן בגמרא לדעת ר' טרפון שלא סוף דבר כשהיו מונחים ברשות הרבים שנמצא שאין היתומים מוחזקים בהם יותר אלא אף בסימטא שלהם כן והוא קרן זוית שלפני בתיהם הואיל ואינם ברשותם לגמרי שאלו היה ברשותם לגמרי נעשה כשלהם ושוב אין תפישה מועלת בהם והוא הדין לדעתו במלוה ופקדון שביד אחרים אלא שאין תפישה מצויה במה שהוא ביד אחרים ולר' עקיבא אין תפישה שלאחר מיתת הבעל או הלוה מועלת כלל אף במה שלא היו היורשים מוחזקים בו הואיל וזכותם חלה עליהם והילכך ינתנו כלם ליורשים אלא אם כן תפשו מחיים והמותר שנשאר לשם אחר תפישת האשה והבעל חוב ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם אם בעל חוב אם כתבת אשה על הדרך שביארנו וכגון שהיו עליו שני חובות או שתי כתובות ולר' עקיבא ינתנו ליורשים לר' עקיבא מיהא לא סוף דבר במותר אלא אף במה שתפשה כן ומוציאין מידה שאין תפישה לאחר מיתה מועלת כמו שביארנו ואיידי דנקטה ר' טרפון במותר נקטה איהו נמי במותר והלכה כר' עקיבא וכמו שאמרו הלכה כר' עקיבא מחברו ור' טרפון חברו היה ולא רבו ואע"פ שמצינו במקום אחר אמ"ר עקיבא שאלתי את ר' טרפון לא מפני שהיה רבו אלא שהיה ותיק ומפולפל הרבה וחבריו שואלים לו ופירשו בגמרא שאם דן הדיין כר' טרפון מחזירין אותו כדין טועה בדבר משנה על הדרך שביארנו בתלמוד סנהדרין ומכל מקום דברים אלו כלם בזמן התלמוד הא בזמן הזה מגבין מן המטלטלין בין לכתובה בין לבעל חוב אף בלא תפש:

7 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

8 בעל חוב או אלמנה שהיו מטלטלין של יתומים בידם ויש עדים שאותם מטלטלין היו של אביהם ר"ל אביהם של יתומים ושנראו עכשו בידיהם שאין כאן עוד טענת לא היו דברים מעולם או החזרתי אלא שהם אומרים מחיים תפשנו ויתומים אמרו לאחר מיתה תפשו אם יש עדים שראו שהתפישה היתה לאחר מיתה או לדעת קצת כל שיש להם עדים שתפשום מוציאין מידם ואם אין עדים בכך אם הם מן המטלטלין שאדם נאמן עליהם בטענת לקוח הוא בידי כגון דברים העשויים להשאיל ולהשכיר נאמן התופש במתוך שיכול לומר לקוח הוא בידי ואם הם מטלטלין שאינו נאמן בהם בכך כגון דברים העשויים להשאיל ולהשכיר או גודרות שאין להם חזקה אינו נאמן ומוציאין מידו היה שם עד אחד שלאחר מיתה תפש והוא טוען שמחיים תפש והוא מדברים שיש לו בהן חזקה וטענת לקוח הוא בידי יש ליתומים עליו שבועת התורה והיא שבועת עד אחד הואיל והיתומים טוענין בבריא שאחר מיתה תפש ומכל מקום מה שהוזכר בשמועה זו ההוא בקרא דיתמי דתפשו תורא מיניה ר"ל בחוב אביהם של יתומים בעל חוב אמר מחיים תפישנא ליה ובקרא אמר לאחר מיתה תפשיה אם הבקר פשע כגון שהיה יכול למנעו מלתפשו שנמצא חייב באחריותו ליתומים הרי זה אינו עדות כלל שהרי נוגע בדבר ואם לא היה חייב באחריותו הרי זה עד אחד ולדעת גדולי הפוסקים משביעין אותו אע"פ שאין היתומים טוענין בבריא שלאחר מיתה תפשו אלא שטוענין היו על פי הבקר מפני שהם כתבו ששבועת עד אחד אף כשאין התובע תובע בבריא כן כגון ראובן שאמר ללוי שמעון אמר לי שאתה חייב לי מנה ומכל מקום גדולי תלמידיהם מגיהים עליהם שאין שבועת עד אחד באה אלא כשהתובע תובע בבריא ולדעת זה כשהם תובעים על פי הבקר אין כאן שבועה:

9 זה שביארנו בגודרות שאין להם חזקה טעם הדבר מפני שהן מהלכות מאליהן ואע"פ שהונח עליהם שם גודרות מתוך הגדרות שעושין להם מכל מקום עושין להם אותם הגודרות כל אחד בשדהו ומניחין אותם שם והם פורצות ויוצאות וכל שהן ידועות לבעלים ונראו ביד זה אין לו בהם טענת לקוחות הן בידי ומכל מקום כל בהמה הנמסרת לשומר או לרועה יש בהן חזקה הואיל ואינה מהלכת מאליה וסתם שוורים לענין זה בחזקת שמור הם והכל לפי מה שעיני הדיין רואות ועבדים לענין זה כבהמה כל שהוא יכול להלך הא קטן שאינו יכול להלך הרי הוא כשאר המטלטלין כמו שיתבאר במקומו ואחר שכן מה שנאמר בסוגיא זו דבי נשיאה תפוש אמתא פירושו בשיכולה להלך שאין בה חזקה:

10 מה שביארנו שתפישה מחיים מועלת בין באשה בין בבעל חוב ושאין היתומים מוציאין עוד מידם אפילו היתה תפישתם חובה לאחרים כן כגון שהיו לזה מלוים אחרים מה שתפשו אלו תפשו ומכל מקום אם לא תפשו הם בעצמם אלא שמינו שליח שיהא תופש בשבילם ותפש אותו השליח בשבילם ולא הגיע עדין ליד זה תפישת השליח מועלת לענין שאין היתומים מוציאין מיד השליח אם מת אביהם בין כך אבל אם היתה תפישה זו חובה לאחרים יכולין אותם אחרים להוציא מיד שליח זה שתפש עד שלא הגיע ליד המשלח שהתופש לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה כמו שיתבאר בראשון של גיטין י"א ב' ולמדת בסוגיא זו במה שנזכר בה ביימר בר חשו דהוה מסיק ביה זוזי בההוא גברא ושכיב שאע"פ שאינה הלכה שהרי תפישה שלאחר מיתה היתה מכל מקום אתה למד ממנה לתפישה מחיים וכן אתה למד ממנה שדין תופש לבעל חוב שלא קנה ענינו אף בשהתופש תופש בשליחותו של זה שתפש בשבילו ומכל מקום אם היה התופש אפטרופוס של זה שהוא תופש לצרכו תפישתו תפישה והוא שפירשו גאוני הראשונים בסוגיא זו ולא אפטרופוס דידיה את: