מאירי על כתובות כ״ז

1 דין זה שביארנו בנחבשה הוא הדין בהורהנה ופירוש נחבשה הוא שנתמשכנה שלא לדעת והורהנה הוא שנתמשכנה לדעת בעלים עד שיפרעו ואפילו קבע זמן לחליטתה והגיע הזמן כל שעל ידי ממון מותרת אלא אם כן ידם תקפה כמו שביארנו בנחבשה שאין שום חלוק בין נחבשה להורהנה:

2 בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום אלא שמכל מקום הם רשאים לאכול ולשתות מבני העיר חביות פתוחות שנמצאו הם אצלם אסורות ודאי נגעו סתומות מותרות שאם נגעו ופתחו ודאי לא חזרום וסתמום שהרי אינם מתיראים בכך בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות שאין להם פנאי לנסך ואע"פ שבמשנתנו אמרו שכל כהנות שבתוכה פסולות אינו דומה שאע"פ שלנסך אין פנאי לבעול יש פנאי מפני שיצרו תוקפו ואין חלוק בין גדוד של אותה מלכות לשל מלכות אחרת כלל ומכל מקום גדולי המחברים פסקו שלענין יין נסך אין חלוק בין גדוד של אותה מלכות לשל מלכות אחרת ומותרות בכל ענין אבל בכהנות אע"פ שאמרו לבעול יש פנאי דוקא בגדוד של אותה מלכות כגון שמרדה בו והקיפה ונמצא שמשכבשה אינם יראים אבל גדוד של מלכות אחרת ששטף ועבר אף לבעול אין פנאי ולדעת זה נראה במה שאמר ר' יצחק כאן בכרקום של אותה מלכות כאן בכרקום של מלכות אחרת שאינה חוזרת על זו של יין נסך כלל שביין נסך בשום גדוד שבעולם אין פונין לנסך ואין חלוקה זו אלא בכהנות כלומר משנתנו בכרקום של אותה מלכות ומה שאתה סובר לדון בה מכח זו של יין נסך להכשיר הוא בכרקום של מלכות אחרת ואף בשל אותה מלכות שאתה פוסל דוקא בשאי אפשר שתמלט אשה בלא ראייתם כגון שהוקפה העיר מכל רוחותיה בשלשלאות או שהקיפוה כלבים ועצים להרעיש ולהשמיע לבני כרקום כל היוצא דרך שם או שהקיפוה כלבים ואווזים לסבה זו גם כן אבל כל שהיה אפשר שתמלט אחת בלא ראייתם כלן טהורות שהרי יכולה כל אחת מהן לומר נמלטתי ומתוך כך כשאומרת לא נמלטתי ולא נטמאתי נאמנת וגירסת הספרים לשיטה זו כרקום של אותה מלכות נמי אי אפשר דלא ערקא חדא מיניהו ופירשוה דמיהדר למתא שושלתא וכלבא וכו':

3 וכן לענין סוגיא יש גורסין פליגי בה ר' יהודה נשיאה ורבנן חד אמר לבעול יש פנאי לנסך אין פנאי ולא קשיא ליה כלומר שאינו מחלק כלל בין כרקום לכרקום אלא על כל פנים לבעול יש פנאי לנסך אין פנאי וחד משני כאן בכרקום וכו' וקשיא ליה ואיני מבין שהרי אף לטעם לבעול יש פנאי היה ראוי להקשות כן אלא שאנו גורסין חד אמר כאן בכרקום וכו' ולא קשיא ליה מפני שלדעתו אין הבריחה בעיר המוקפת מצוייה עד שנקל בה בספק זה ובמחבואה אחת הוא שאמרוה מפני שהדבר מצוי להסתר בתוך העיר וחד אמר כאן בכרקום וכו' וקשיא ליה מפני שלדעתו הבריחה מצויה יותר מן המחבואות ומכל מקום הלכה שאיפשרות הבריחה מצלת כמו שביארנו ויש בסוגיא זו נסחאות ובלבול פירושים לקצת מפרשים ואין צורך לכתבם:

4 עיר שכבשה כרקום שהזכרנו כל שהיתה שם מחבואה אחת מצלת את כלן שתולין בהן שנחבאו ואפילו לא היתה מחזקת אלא אשה אחת כלן טהורות שכל אחת ואחת תולין בה ואע"פ שבשני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות שאע"פ שאם באו לישאל זה אחר זה או אף שבא אחד לישאל עליו ועל חבירו טהורים מכל מקום כל שבאו לישאל בבת אחת טמאים וזה כבאו לישאל בבת אחת הוא שהרי אתה רוצה להכשיר את כלם בבת אחת התם הוא שבודאי איכא טומאה אבל זו עקר הטומאה בספק ולא עוד אלא שאף הדבר נראה יותר כבא לישאל עליו ועל חבירו שאף בשני שבילין טהור ואפילו אמרה אחת מהן לא נחבאתי ולא נטמאתי נאמנת וכן אם אמרו כלן כן נאמנות שמתוך שיכולה לומר נחבאתי כשאמרה לא נחבאתי ולא נטמאתי נאמנת ואע"פ שיש עדים שנשבית עידי שבויה אינם כעידי טומאה עד שנאמר בה מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן אלא חששא הוא ומה לי לשקר במקום חששא אמרינן הא כל שאומרת לא נחבאתי ואינה אומרת לא נטמאתי טמאה:

5 ומה שנתגלגל כאן בההוא דאוגר חמרא לחבריה ואמר ליה לא תיזיל בארחא דנהר פקוד דאיכא מיא וכו' כבר ביארנו היוצא ממנו לענין פסק בגמרא מציעא פרק האומנין:

6 שכיב מרע שנתן גט לאשתו מהיום אם ימות על הדרך שיתבאר במקומו לא תתיחד אשתו עמו אלא בפני עדים שמאחר שלכשימות הוי גט למפרע נמצאת מתיחדת למפרע אחר שנתגרשה והן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה ויש מפרשין בה מטעם גט ישן ואינו כן שלא אסרו גט ישן אלא לגרש בו לכתחלה הא כל שעבר וגירשה בו מותרת לכתחלה וזו כבר נתגרשה ובא גט לידה ואע"פ שנעשה הגט ישן אין ייחודה גורם לה שום איסור ומכל מקום כל שהיה בייחודה שום אדם מותר ולא סוף דבר עדים אלא אפילו עבד אפילו שפחה ר"ל שפחה שלו שסתם הדברים אינו משמש בפניהם חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה ואינה נמנעת מלשמש בשבילה:

7 אף בשבויה שבמשנתנו שביארנו שאפילו שפחה נאמנת עליה כתבו גדולי הפוסקים ששפחה שלה אינה נאמנת כדעת רב פפא שתירץ הא בשפחה דידיה הא בשפחה דידה ומכל מקום נראין הדברים לפסוק כרב אשי שתירץ הא והא בשפחה דידה ושפחה מחזא חזיא ושתקה התם דשתיקותא מתרתה לא מהימנא הכא דשתיקותא אוסרתה ר"ל עד שתעיד שלא נבעלה מהימנא והילכך כל שהשפחה מעידה שלא נבעלה אף בגט מותר ולא אמרו שם חוץ משפחתה אלא לומר שאין בידיעה שהשפחה היתה שם שאין בזו חזקה שלא תשמש בפניה ושאר שפחות מותרות אע"פ שלא העידה שכל שהיא שם חזקה שלא שמשה הא כל שהעידה שלא נבעלה מותרת אף בגט ומכל מקום בשבויה ששתיקותה אוסרתה עד שתעיד שלא נבעלה אף שפחה שלה נאמנת בכך הואיל וזקוקה היא להעיד:

8 יראה מסוגיא זו שאף שפחה שלה במסיחה לפי תמה מיהא נאמנת הא היא ובעלה אף במסיח לפי תמו לא ואע"פ שביארנו למעלה שהמסיח לפי תמו אף על פי עצמו נאמן דוקא לתרומה אבל ליוחסין לא ובנה ובתה יראה ממשנתנו שנאמנין הם עליה להכשירה ומכל מקום יש פוסקין בהם דוקא במסיחים לפי תמם וכמעשה שהוזכר באחד שאמר לפי תמו אני ואמי נשבינו לבין הגוים יצאתי לשאוב מים ודעתי על אמי והשיאה ר' לכהנה על פיו:

9 אע"פ שביארנו שהבעל אינו נאמן בה יתבאר בפרק שלישי שהכהן הפודה את השבויה משלו מותר לנשאה חזקה אין אדם מאבד מעותיו בידים וודאי כבר בדק בה וטהורה היא הא אם לא פדאה והוא מעיד בה לא ישאנה שמא עיניו נתן בה:

10 ומה שנתגלגל כאן מענין מרי בר איסק דאתא ליה אחא מבי חוזאי כבר ביארנוהו בשלישי של מציעא:

11 שבויה זו שיש בה עדי שבויה ואין לה מי שיעיד עליה לטהרה שאסרנוה על בעלה כהן אינו צריך לגרשה אלא מותר ליחד לו בית בחצרו כשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה ודוקא בשבויה שהקלו בה אבל גרושה שאסור לה להתיחד עם בעלה לא וכבר אמרו המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו שמתוך שמכירים זה את זה ברמיזות ובקריצות יש לחוש בהן ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי וכפר קטן נדון כשכונה ומי נדחה מפני מי בחצר של שכירות או של שניהם היא נדחית מפניו אבל בחצר שלה הוא נדחה מפניה וכל אלו בגרושה מן הנשואין אבל מן האירוסין לא מפני שאין לבו גס בה ומכל מקום אם ראינו אותם גיסי אהדדי אסור אלא שאם נתיחד מכל מקום אינה צריכה גט שני אלא בנתגרשה מן הנשואין כמו שיתבאר במסכת גיטין פרק זורק: