מאירי על כתובות צ״ח

1 המוכרת שלא בבית דין אינה צריכה הכרזה שאין הכרזה אלא למכירת בית דין אבל צריכה שבועה שלא גבתה יותר או שלא מכרה ביותר ממה ששמו לה ההדיוטות או שלא מכרה בפחות משומתם וכגון שהשמאים אינם לפנינו שכל שאינה צריכה אלא לבית דין הדיוטות אינה צריכה להם אלא לשומא אבל אחר שומתם מוכרת לעצמה אבל המוכרת בב"ד הם הם המוכרים ויש אומרין שאפילו היו השמאים כאן ומעידים צריכה שבועה כגון שהיתומים קטנים או שאינם כאן ואין מקבלים עדים שלא בפני בעל דין ואין זה כלום שהרי יתומים תובעים אותה וכל ליפטר ודאי מקבלין ולא עוד שחכמי הדורות סוברים שבכל עניני אלמנה מקבלים שאם לא כן היאך אלמנה גובה בעידי מיתה אף מיתומים קטנים ויש מפרשים בשבועה זו שבועה הבא ליפרע מנכסי יתומים והספק היה אם יכולה למכור קודם שבועה כדי שלא נאחר לה מזונות ושתשבע אחר מכירה או צריכה לישבע קודם מכירה והעלו בה שצריכה שבועה קודם מכירה ומכל מקום גדולי הפוסקים כתבו שאם מכרה בלא שבועה מה שעשתה עשוי והביאו ראיה ממה שאמרו במשנתנו אלמנה בין מן האירוסין וכו' ואמרו בגמרא בשלמא מן הנשואין משום מזוני וודאי כשלא נשבעה היא שאם נשבעה הרי תבעה כתובתה ואבדה מזונותיה ויש שואלין בה וכי אם באה לישבע כדי שאם תמות לא יפסידו יורשיה כתובתה מי אבדה מזונותיה אלא שהדברים נראין כדעת ראשון וכל שמכירתו בב"ד אינו נמכר אלא בהכרזה אלא לקצת דברים כמו שיתבאר למטה וכבר ביארנו שכל שמכרה בינה לבין עצמה אם מכרה שוה בשוה מכרה קיים. ומכל מקום דוקא שמכרה לאחר אבל אם מכרה לעצמה לא עשתה כלום אפילו הכריזה ואפילו נמצא שוה בשוה הואיל ונתיקר עכשו ומסלקין אותה ונותנין לה דמי מזונותיה או דמי כתבתה דאמרינן לה מאן שם לך שהרי לא קבלתהו לא מבית דין ולא מן היורשים ואפילו הכריזה שמא בקשה לעצמה שמאים שאין בקיאים ואף השמאים הבקיאים הואיל ומכל מקום הדיוטות הם אינן שם אלא לשומא בעלמא ואין כח בידם להקנות לה קרקע ומה שאמרו בשלישי של מציעא ל"ה ב' מאימת אכיל פירי מכי שלמי יומי אכרזתא התם הואיל ושמוה בית דין זוכה בו מכי שלמי יומי אכרזתא אבל כל שלא שמוהו בית דין אומרין לה מאן שם ליך וכן כל שהפקידו לו בית דין מטלטלין של יתומים למכרם ושם אותם לעצמו אע"פ שבשווין שם לעצמו אם הוקרו אומרין לו מאן שם לך ורווחא ליתמי ויש מפרשים שלא אמרו במוכרת שלא בב"ד שמוכרת בלא הכרזה אלא למזונות אבל לכתבה לא ומביאין ראיה ממה שאמרו למטה שום הדיינין שלשים יום וקתני עלה על מנת ליתן לאשה בכתובתה והעמידוה במוכרת שלא בבית דין וכן בערכין כ"א ב' שום היתומים שלשים יום וכו' ומכריזין בערב ובבקר וכו' על מנת ליתן לאשה בכתובתה ואין בה הכרח כמו שיתבאר שאפשר דהנהו כשבית דין מוכרין ולא האלמנה וכן נראה דעת גדולי המחברים שכתבו שאף לכתובה אינה צריכה הכרזה כל שמוכרת שלא בב"ד וגאוני הראשונים כתבו בשליח שלקח לעצמו נכסים שהיה בעל הבית משלחו למכרם שמקחו בטל ואומרין לו מאן שם לך ואם מכר לאחר אף הוא משביעו שלא מכר ביתר כדין אלמנה:

2 המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל אפילו היא אומרת אני אחזיר את הדינר ליורשין מכרה בטל רשב"ג אומר לעולם מכרה קיים עד שיהא שם כדי שתשייר בשדה בית תשעה קבין ובגנה בית חצי קב וכדברי ר' עקיבא בית רובע היתה כתובתה ארבע מאות ומכרה לזה במנה ולזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון בטל ושל כולם מכרם קיים:

3 אמר הר"ם פי' יאמר רשב"ג כאשר מכרה שדה בדמים פחותים מהשומא והיתה שוה השומא כל כך כאשר הוצאנו ממנו הסך תשאר בשדה בקעה יהא מדידתה בית ט' קבין או מותר חצי קב בגנה אז יהיה מכרה בטל וכבר ביארנו במקומות מסדר זרעים שהוא קבין ושמדידת בית סאה אלפים ות"ק אמות וכן בית קב ד' מאות אמה וי"ז אמה בתשבורת ובית רובע הוא רובע בית קב ואין הלכה כרשב"ג:

4 אמר המאירי אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה בינה לבין עצמה לכתובתה אחר שנשבעה שוה מנה במאתים נתקבלה כתובתה ומה שהרויחה במכירתה הרויחה ליתומים ואם מכרה שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה גם כן ומה שהפסידה הפסידה לעצמה אבל המקח אינו בטל שאם מצד המוכר הרי אין אונאה לקרקעות ואם מצד היתומים הרי אין מגיע להם הפסד בכך אבל אם היתה כתובתה מנה והוזילה במכירתה ומכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל שלא אמרו אין אונאה לקרקעות או דין אונאת שתות במטלטלין אלא כשטעה בו בעל הקרקע או המטלטלין אבל כל שטעה שליח אף בכל שהו המכר בטל וכן באלמנה אפילו אמרה האלמנה אני אחזיר האונאה ליורשים אינו כלום הואיל והיתומים אין רוצים בקיום המקח וכן הדין בכל שליח ואם מכרה ביתר מכדי כתובתה כגון שהיתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה ודינר הואיל ובשוויה מכרה ורוצה להחזיר את המותר בקרקע ר"ל באותו קרקע בעצמו ממכרה ממכר מיהא בכדי הראוי לה למכור שאינה אלא כשליח המוסיף על דבריו ובמה שהרשהו מיהא מהני וכן יראה מסוגיית הגמרא שהיו מפרשים משנתנו שלא בהוזילה אלא בדרך זה ומאי מנה מנה שלה ר"ל שבמנה של כתובתה מכרה שוה מנה ודינר אלא שמכרתהו בשוויו ומחזרת המותר בקרקע והיה בא ללמוד מכאן בשליח המוסיף שנקרא מעביר וחזר ופירשה בשהוזילה הא בדרך זה מוסיף הוא וקיים אע"פ שהפוסקים לא הזכירוה רבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם ממכרה קיים ר"ל בחזרת אונאה עד שיגיע ההפסד לשיעור שדה ר"ל שאלו היה המכר שוה בשוה נשתייר שם שדה בן תשעת קבין ועכשו שמכרה ביתר דינר אין שם תשעת קבין ובגינה בית חצי קב וכדברי ר' עקיבא בית רובע כמו שביארנו בראשון של בתרא י"א א' והלכה כתנא קמא היתה כתובתה ארבע מאות זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה שוה בשוה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון בטל וזו לא הוצרכה שהרי עכשו בשל יתומים הוזילה שהרי במנה אחרון לא נשאר לה כלום אצל היתומים וכבר הזכיר היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה אלא שלמדנו מה שאמר אחר כן ושל כלן קיים כלומר אפילו מכרה לראשונים שוה מנה ודינר במנה שהרי מכל מקום הואיל ונשתייר מכתבתה עדיין היא מקבלת אותו היתר בחשבון כתובתה ונמצאת מוזילה לעצמה ואע"פ שכבר למדנוה במה שאמר בתחלה שוה מאתים במנה ונתקבלה כתובתה ולא אמרו מכרה בטל התם הוא שבמכרה ראשונה נפרעה לגמרי ונסתלקה לה מבית היתומים אבל זו שעדין לא נסתלקה לה הוה אמינא ניגזר מנה ראשון אטו מנה אחרון ויהא מכרה בטל קמ"ל ויש אומרין שאף זו נשנית בגמרא לדעת האומר מעביר הוא אבל לדעת האומר מוסיף אפילו מכרה לראשונים שוה מנה ודינר במנה מכרה ומשנתנו דוקא בשהיו קרקעות מפזרים והם הקרויים קטיני כמו שיתבאר:

5 זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

6 כל שמינה שליח לקנות לו אי זה דבר והלך וקנה והוסיפו לו שלא בטעות אם הוא דבר שיש לו קיצבא כגון דבר הנמכר במדה במשקל ובמנין והוסיפו לו חולקין את התוספת שליח ובעל הבית וגדולי הרבנים פירשו הטעם מפני שהדבר ספק אם לשליח נתנו אם לבעל הבית נתנו והוה ליה ממון המוטל בספק במקום שאין חזקה לאחד מהם וחולקין ויש מפרשים הטעם שבודאי לשליח נתנו ומכל מקום מקחו של בעל הבית גרם לו ואם הוא דבר שאין לו קיצבא אלא שמכר באומד כגון חלוק ופרה וטלית וירק ושדה שלפעמים נמכרים בזול ולפעמים ביוקר ולפעמים בדרך ממוצע כל שמוסיפין לו הוסיפו לבעל המעות שאין כאן מתנה אלא מכר גמור יש מי שאומר שלא נאמר כן אלא שהיה כן מדעת המוכר שיש לומר שמחמת המעות הוסיף לו אחת יתרה או הוזיל לו אבל אם טעה המוכר עם השליח אין לבעל הבית בזה כלום שאין לומר מחמת המעות הוסיף לו אלא כל שהטעות מעובדי האלילים שאין חיוב בחזרתם הכל לשליח וכן כתבו אחרוני הרבנים אלא שיש מפקפקין בה:

7 האומר לשלוחו מכור לי משדה שלי לתך והוסיף על דבריו ומכר לו בית כור שהוא שני לתכים אין זה נקרא מעביר על דבריו ליבטל המקח מכל וכל אלא מוסיף על דבריו והלכך מיהא קנוי לו אבל אם אמר לו מכור לי בית כור ומכר לו לתך הרי זה מעביר על דבריו ולא קנה כלל שאף הוא אומר על כל פנים אני צריך למכור את החצי האחר ולא ניחא לי דליפוש שטרי עלאי ויראוני מוכר כל היום וכן שאם יבאו בעלי חוב לטרוף יהא תרעומת לשני בני אדם עלי אמר לו מכור לי בית כור לאחד ולא לשנים ומכר לשנים קפידא הוי ולא מכר כלום אמר לו מכור לי בית כור לאחד ולא אמר אבל לא לשנים ומכר לשנים אין זה אלא כמראה מקום ואפילו מכר למאה מכר זו היא שיטתנו ומכל מקום גדולי הפוסקים והמחברים פסקו שכל שאמר לאחד אע"פ שלא אמר אבל לא לשנים קפידא היא ולא מכר כלום אבל כל שאמר מכור לי בית כור ומכר לשנים ממכרו ממכר ואפילו מכר למאה ושמא תאמר אם כן היאך החלטנו במכור לי בית כור ומכר לתך שאינו מכר והרי רשאי למכור החצי כור לאחר אפשר שלא פסקנו במכר לשנים שמועיל אלא בשמכרו לשנים בבת אחת ומכל מקום רבים מפרשים מכח קושיא זו שאף מכור לי כור ומכר לתך ממכרו ממכר ואינו יכול לומר לא ניחא לי דליפשו שטרי עילואי ומכל מקום דוקא בדאיפשר לזבוני לההוא דזבין ליה שאין כאן אלא אפושי שטרי וליכא אפושי בעלי דין אבל כל שמכר לשנים בסתם ליכא קפידא הא אי אמר ליה לאחד או לאחד ולא לשנים לשיטתנו קפידא הוי דהכא איכא אפושי שטרי ואפושי בעלי דין ומכל מקום אף למה שפסקו הם דזבין כורא וזבין ליתכא מעביר הוא דוקא בחדא ארעא אבל בקטיני לא דסתמייהו להכי קיימי ויראה לי שאף לדעת הפוסקים באמר לאחד דקפידא הוי דוקא בקרקע אבל במטלטלי ודאי לא הואיל ולא אמר אבל לא לשנים:

8 כבר ידעת שהנהנה מן ההקדש בשוגג מביא קרבן מעילה נתן לשלוחו מעות של הקדש בשגגת חלין לקנות לו אי זה דבר אם עשה שליח שליחותו בעל הבית מעל ואם לא עשה שליחותו שליח מעל ושמא תאמר ואף בעשה שליחותו הרי אין שליח לדבר עבירה כבר התבאר שבכל התורה כלה אין שליח לדבר עבירה חוץ ממעילה לפיכך אם נתערב בה איסור אחר לא מעל כיצד היה בשר עולה וכיוצא בה לא מעל אלא האוכל שהרי חייב הוא באיסור אחר יתר על המעילה וכן התבאר בתוספת מעילה אבל בקדשי בדק הבית כל שעשה שליחותו שליח מעל:

9 אמר גזבר לשלוחו תן חתכה לאורחים מאותם שהוקדשו לבדק הבית ואמר השליח להם טלו שתים והם נטלו שלש כלן מעלו שאין השליח מעביר על דבריו של גזבר אלא מוסיף ובאחת מיהא נעשה מקיים שליחות וכן האורחים בשנים נעשו מקיימים שליחות השליח כך נראה לי וגדולי המחברים כתבו שהשליח הואיל ונקרא מוסיף לא עקר השליחות ופטור ואין השליח חייב אלא אם כן אמר טלו שתים מדעתי ואף גדולי המפרשים שתקו להם בה ואין הדברים נראין שהרי לא הוצרכנו לטעם זה אלא לדעת האומר מעביר על דעתו הוא וכבר פסקנו שאינו מעביר אלא מוסיף: