מאירי על כתובות ל״א

1 למדת ממה שכתבנו שאע"פ שאין אדם לוקה ומשלם הגונב חלב של חברו ואכלה אף בהתראה שהוא לוקה חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור חלב ואם תחב לו חברו בבית הבליעה שאין יכול להחזירו פטור מן הכרת ומשלם דמי הנאתו והתוחב חייב בשאר ואם יכול להחזירו אף על ידי הדחק והם ראויים לאכילה הוא הוא הגוזל ומשלם את הכל ואם אינם ראויין לאכילה אינו משלם אלא בכדי הנאתו:

2 הזורק חץ בשבת מתחלת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בזריקתו פטור ואע"פ שחיוב התשלומין משעת הקריעה ואין חיוב נפשו מצד שבת עד שינוח מכל מקום עקירה צורך הנחה היא וכבר התחילה המלאכה ולא סוף דבר בזורק שאם בא להחזירה לאחור אי איפשר לו ונמצא שמשעת עקירה נעשה השיראין כאלו נקרעו אלא אף המעביר סכין ברשות הרבים מתחלת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור ואע"פ שהיה יכול להחזיר את הסכין קודם קריעת השיראין והיה לנו לומר שיתחייב מכל מקום עקירה צורך הנחה הוא שאי אפשר להנחה בלא עקירה ודנין את ההנחה כאלו הוא עם העקירה והקריעה ביחד אבל בגונב חלבו של חבירו ואוכלו בהתראה אין אומרין הגבהה צורך אכילה הוא דהא איבעי גחין ואכיל ויש גורסין דאי בעי גחין למטה משלשה דאלמא כל שאינו מגביה שלשה אינה הגבהה ומה שאמרו עירובין ע"ט ב' בעירוב שכשהוא מזכה לאחר דיו בהגבהת טפח בזו אקילו דרבנן בדרבנן ומכל מקום הקשו בה ממה שאמרו בשלישי של קמא כ"ט ב' במשנת הופך את הגלל שבהופך את הגלל פחות משלשה קונה אלא שתירצו בה שאני גלל דהפקר הוא ובהגבהה כל דהו סגי וכבר ביארנוה שם:

3 הגונב כיס בשבת והגביהו ברשות בעלים ואחר כך הוציאו ברשות הרבים והלך לו עמו חייב בתשלומי כפל שהרי חייב בגניבה משעה שהגביהו שהגבהה קונה מכל מקום ולחיוב נפשו לא בא עד שיצא והוציאו אבל אם לא הגביהו אלא שהיה מגרר ויוצא שנמצא שלא קנאו עד שהוציאו והגביהו בשעת הוצאה או אפילו בלא הגבהה כגון שצירף ידו השנית למטה משלשה סמוך לארץ ובידו אחרת גררה ונפלה לתוך חברתה וקבלה שידו של אדם חשובה לו ארבעה על ארבעה לענין שבת וכן לענין קנין חשוב מקום ויש מפרשין אותה בשהפתח גבוה מרשות הרבים ששה טפחים ואין צורך בכך ומכל מקום אתה צריך לפרשה באחד מן הדרכים שכתבנו שאלמלא כן הרי אין משיכה קונה ברשות הרבים אלא שהוא כדרך שהזכרנו ונמצא מכל מקום חיוב שבת וגניבה באין כאחד פטור מתשלומי כפל ואם אבד הכיס פטור מתשלומיו:

4 זה שביארנו שכל שהגביהו ואחר כך הוציאו חייב ואין אומרין הגבהה צורך הוצאה הוא לדון שעת הוצאה והגבהה כאחת לא סוף דבר בהגביהו על מנת להצניעו ונמלך עליהם והוציאן פטור לא היתה עקירה משעה ראשונה לכך ונמצאת הנחה בלא עקירה אלא אף בהגביהו על מנת להוציאו ואין צורך לעמידה בינתים באותו רשות בעצמו עד שנאמר שאותה עמידה הואיל וליפש היא נעשית הנחה לעקירה ראשונה עד שנסתלקה הגבהה ראשונה שבה נקנה הכיס מהיותה צורך להנחה שבה נתחייב בשבת ולא בא חיוב שבת עד שעקר גופו פעם שניה עם הכיס והוציאה לחוץ אלא אף בלא עמד כן שמכל מקום הגבהה אינו צורך הוצאה שהרי איפשר להוצאה בלא הגבהה במגרר ויוצא ומכל מקום עמידה לכתף אינה עמידה ואין צריך לומר מהלך שאינו כעומד:

5 ולענין ביאור מיהא יש שואלין לדעת האומר מהלך כעומד דמי היאך העברת ארבע אמות ברשות הרבים מחייבת ותירצו שהעברת ארבע אמות יצאה מן הכלל והלכתא גמירי לה כדאיתא בשבת פרק הזורק צ"ו ב' ולא אמרה אלא במהלך דרך מקום פטור וכן בזו במהלך בבית:

6 מגרר ויוצא שחייבנו לענין שבת דוקא במשאוי או כיס שהוא גדול שדרכו בכך או כשהוא אמצעי שדרכו בכך לפעמים אבל קטן הרבה הואיל ואין דרך הוצאה בכך פטור משבת שלא הוציא כדרך המוציאין:

7 הגביה את הכיס ברשות היחיד וזרקו ברשות הרבים אף זה חייב לשלם ואע"פ שנתחייב בנפשו שהרי קדם איסור גניבה לאיסור שבת:

8 צדי רשות הרבים אינם כרשות הרבים לענין שבת אלא ככרמלית והמוציא מרשות היחיד בהם פטור כמו שביארנו בעירובין פרק גגות צ"ד א' ואף לענין ממון דינן כסימטא ומשיכה קונה בהן:

9 כבר ביארנו בשביעי של קמא ע"ט א' בגנב שהיה מושך את השור ומת ברשות בעלים שהגנב פטור שהרי לא קנאו עדין אבל הגביהו ומת ברשות בעלים חייב שהרי קנאו בהגבהה אף ברשות הבעלים וכן אם משכו והוציאו מרשות בעלים ובלבד כשמשכו ברשות שלו או לסימטא אבל משכו לרשות הרבים אינו כלום שהרי אין משיכה קונה שם כמו שביארנו: