מאירי על כתובות נ״ג

1 ממה שכתבנו אתה למד שתקנה זו ר"ל שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו לא נעשית אלא מפני שלסיבה היו מושכים יד מליתן לבנותיהם כראוי ומכל מקום לא כיונו בה לצאת מן הגדר ליתן להם יותר מן הראוי ובמקום שיש בנים זכרים מיהא ראוי להזהר ביותר שלא ליתן להם יותר מדאי מפני שיש כאן צד להעברת נחלה וכבר אמרו לא תהוי בי עבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא וכל שכן מברא לברתא וכן ראוי לכל חסיד שלא להשתדל בדבר ואם רואה בעצמו שמתוך כבודו אבי הכלה מרבה בנדוניא יותר מדאי יזהר שלא יהיה שם ומכל מקום כל שהתנה ליתן אף ביותר מדאי לאי זו סבה ראוי לו שיקיים אע"פ שלא קנו מידו או שקנו מידו ועדין עסוקים באותו ענין ואפילו התנה בזמן שאין הדברים נקנין באמירה שאין ראוי לאדם להיות הדריין ולבטל מה שהוציא בשפתיו:

2 המוחלת כתבתה לבעלה אין לבניה עוד דין כתבת בנין דכרין שהרי מחלה שיעבודה אבל המוכרת כתבתה בין לבעלה בין לאחרים לא הפסידה דין כתבת בנין דכרין כך היתה התקנה שכל שמחמת מעות היא עושה צד אונס יש בדבר והוא שאמרו זוזי אנסוה ומתוך כך אין המכירה מפקעת דין כתבת בנין דכרין שלא נתכונה אלא לזכות ללוקחים זכותה בגביית כתבתה אם נתארמלה או נתגרשה שהיתה היא ראויה לגבות לא מכרה ועוד שהרי מכל מקום אם מתה הוא יורשה ושמא תאמר מוכרת ומוחלת לבעלה היאך הבעל משהא אותה בלא כתבה איפשר שהיא מוכרת ומוחלת כתבה גדולה וחוזר וכותב לה כתבה מועטת של מנה מאתים וכן יש שואלים מוכרת ומוחלת לבעלה תבטל מכירתה ומחילתה מטעם נחת רוח עשיתי לבעלי עד שפירשו שאין דין נחת רוח עשיתי נאמר בנכסים שלה אפילו בנכסי מלוג כל שכן בכתבה עצמה שאין ראוי לומר בה דין נחת רוח עשיתי לבעלי ומכל מקום בפרק חזקת הבתים מ"ט ב' יתבאר שדין נחת רוח אינו נאמר בנכסי מלוג אבל נאמר הוא בנכסי צאן ברזל ומפני שאם אינה מודה במכירתו הוא אומר עיניה נתנה בגירושין ובמיתה והעמידוה בכתב לראשון ולא חתמה לה לשני וחתמה או אחד משאר הדרכים שדין נחת רוח נפקע בהם על הדרך שביארנו בבבא קמא פרק הכונס נ"ט ב' וגדולי המפרשים כתבו בתשובת שאלה שבמוחלת מיהא אין דין נחת רוח כלל דאדרבה הוא הוא שנותן עיניו בגירושין ובמיתה וכן כשהיא מוכרת הן לבעלה הן לאחרים ואין דין נחת אלא כשהוא בא למכור והיא מודה במכירתו ולגדולי הדורות ראיתי בלשון זה מכיון שכתבה ממון שלה הרי הוא כנכסי מלוג שלא לומר בהם דין נחת רוח וגדולי המחברים כתבו בכיוצא בה בנכסי צאן ברזל שנגנבו או אבדו ומחלתם האשה וקנו ממנה בעדים שאין בה דין נחת רוח הא למה זה דומה למי שקנו מידה שאין לה אחריות שהרי אין הבעל מביא ראיה ליטול כלום אלא ליפטר מפירעונה אבל אם נתנה לו מטלטלים של צאן ברזל לא קנה מדין נחת רוח:

3 האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ואין לה לא כתבה ולא פירות שאכל מנכסי מלוג שלה ואין לה לא מזונות ולא בלאות לא על זה ולא על זה ואם נטלה מזה ומזה תחזיר מתה היא בחיי אחד אין בניה נוטלין כתבתה ולא סוף דבר בשנשאת בעד אחד אלא אפילו נשאת על פי שני עדים שנמצאת אנוסה והיה לנו לומר מאי הוה לה למיעבד ואעפ"כ כל הדרכים האלו בה ובמסכת יבמות יתרחבו דברים אלו בעזרת הצור:

4 המוחלת כתבתה לבעלה מחלה כל תנאיה כמו שביארנו בענין כתבת בנין דכרין ומעתה אם נתאלמנה אין לה מזונות על נכסי היתומים וכגון שמחלה סמוך למיתה שלא הוצרך לכתוב לה כתבה אחרת הא מוכרת בחיי בעלה יש לה מזונות אף לאחר מותו כדין שביארנו בכתבת בנין דכרין:

5 ארוסה שמתה הארוס אינו חייב בקבורתה ואם הוא כהן לא אונן ר"ל שאין אנינות חל עליו ליאסר בקדשים ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ליאסר בקדשים שהיא חולקת בהם בבית אביה ולא מיטמאה לו ר"ל שאינה זקוקה לכך בין בכהנת בין בישראלית אע"פ שמצוה להתעסק בשבעה מתי מצוה ואם מתה אינו יורש נכסים שלה שאין מקום לירושת הבעל אלא בנשואה מת הוא גובה כתבת מנה מאתים אם כתב לה כמו שביארנו בראשון של מציעא אבל תוספת לא שלא כתב לה תוספת אלא על מנת לכנסה מתה היא אע"פ שאין הוא יורש הנכסים שלה כמו שביארנו מכל מקום אין יורשיה גובין מן הבעל כתבת מנה מאתים שכתב לה ואף היא אין לה כתבה ר"ל שאינו חייב לה בקבורתה שהיא במקום כתבה שאיני קורא בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי כלומר שהרי עכשו אינה נשואה שנאמר בה לכשתנשאי לאחר כלומר כדרך שאת נשואה היום וארוסה אין לה מה שתוריש לבעלה אלא מה שהוא כתב לה והוא לא כתב לה אלא לכשתהא ראויה לינשא ואם כן מה הוא יורש ממנה שיקברנה בכך אבל נשואה הרי יורש ממנה נכסים שהביאה ואפילו אין לה נכסי צאן ברזל הואיל ואם יש לה ראוייה להורישם לבעל קוברה אבל ארוסה אפילו יש לה נכסים אביה יורשם ולמדת שזה שאמרו קבורתה תחת כתבתה פירושו במקום ירושת נדוניתה אבל לא במקום מנה מאתים:

6 המשנה העשירית והכונה בה גם כן בביאור החלק הרביעי בנן נוקבין דיהויין ליך מיני יהוין יתבן בביתי ולתזנן מנכסי עד דיתנסבין לגוברין חייב שהוא תנאי בית דין אמר הר"ם פי' עד דינסבן עד שיתארסו ומשיתארסו אין להן מזונות וכן אם בגרו אין להם מזונות ואפי' אחר מיתת אביה:

7 אמר המאירי מתנאי כתבה הוא שיהיו הבנות נזונות מנכסי אביהם אחר מיתת האב עד שיבגרו או עד שיתארסו והוא שאמר לא כתב לה בנן נקבן דיהויין ליכי מנאי אינון יהוין יתבן בביתי ומתזנן מנכסאי עד דתינסבן לגברין חייב מפני שהוא תנאי בית דין ופירשו בגמרא בלשון זה ר"ל דתינסבן שלא על קיחת נשואין הוא נאמר אלא על קיחת אירוסין ונמצא שכל שנתארסה הפסידה מזונות מאחים אע"פ שלא נשאת ואפילו תוך הזמן הנתון לה לפרנס את עצמה שאין הלכה כדברי האומר עד דימטי זמניהון לאיתנסבא שהוא שנים עשר חדש אחר האירוסין לבתולה ולאלמנה שלשים יום אלא משנתארסה הפסידה מזונותיה ואע"פ שלא נשאת ושלא בגרה וכן אם בגרה אע"פ שלא נתארסה הפסידה מזונותיה מאחים שכשם שהבגרות מוציאה מרשות אב כך מוציאה מרשות אחים ונמצא שתנאי זה אינו אלא בנערה או בקטנה ושלא נתארסה עדיין וצריך שתדע שבמזון האשה והבנות כסות ומלבוש בכלל מזונות וכמו שאמרו בפרק אע"פ ס"ה א' פסוק לי מזוני וכו' פסוק לי שיראי וכו' ואף בתלמוד המערב שנויה כן:

8 זהו ביאור המשנה וכלה כמו שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

9 בסוגיא זו שאלו ארוסה אם יש לה מזונות אם לאו ונתבלבלו המפרשים בביאורה והוא שגדולי הרבנים פירשו שאין בשאלה זו שום חדוש אלא שהוא שואל במה שנחלקו רב ולוי בנתארסה ולא בגרה שלדעת רב אין לה מזונות מאחים וכמו שביארנו במשנה ולדעת לוי יש לה עד שתבגר או שיגיע זמן הנשואין ותירץ בה מסברא לית לה ר"ל מאתים וכדעת רב ואין לחוש לנוול שהארוס משמרה מנוול ואע"פ שאינו חייב לזונה עד שיגיע זמן מכל מקום מן הסתם הוא נותן לה מנדבתו כדי שלא תתנוול והוא שאמר כיון דאירסה לא ניחא ליה דתינוול ואמר ליה אי מישמע לא שמיע לך מסברא אית לה כיון דלא קיים ליה בגויה ר"ל אם יקיימו תנאיהם אם לאו אינו נותן דלא שאדי איניש זוזיה בכדי וללישנא בתרא מסברא אית לה דלא שאדי איניש זוזיה בכדי ואמר ליה אי מישמע לא שמיע לך מסברא לית לה ר"ל מאחים דכיון דארסה לא ניחא ליה דתתנוול ולפירוש זה הלכה כלישנא בתרא וכתירוצא דידיה דארוסה אין לה מזונות וכמו שביארנו במשנה ויש מפרשין ששאלה זו לדעת רב נאמרה שמאחר שכשנתארסה הפקיעה מזונותיה מן האחים שואל בה אם הארוס חייב במזונותיה מיד אף בתוך זמן שלא נאמר שכל תוך זמן אין לה מזונות מן הארוס אלא בחיי האב אף בבוגרות שאין האירוסין סיבה להפקעת המזונות שכבר הפקיעם הבגרות אבל קטנה או נערה שנתארסה אחר מיתת האב שנמצאו האירוסין סיבה להפקעת מזונות הוא שואל בה אם יתחייב הארוס במזונותיה אם לאו והם גורסין בראשונה מסברא אית לה כגון דאירסה לא ניחא ליה דתיתנוול ואהדר ליה אי משמע לא שמיע לך מסברא לית לה דלא שדי איניש זוזי בכדי וללישנא בתרא מסברא לית לה דלא שדי איניש וכו' ואהדר ליה אי משמע לא שמיע לך מסברא אית לה כיון דאירסה וכו' ופסקו בה הגאונים כלישנא בתרא כתירוצא דידיה והילכך בת הניזונת מן האחים שנתארסה חייב הארוס במזונותיה משעת אירוסין הואיל והפסידה מזונות מן האחים וכן שאינה בוגרת שתזון את עצמה וכן פסקוה גדולי המחברים ומכל מקום גדולי הפוסקים כתבו בכאן והני מילי לאחר שנים עשר חדש והדברים מתמיהים שאם הגיע זמן מה הוצרכנו לומר שהארוס חייב במזונותיה אלא שיש מחזרים לפרש לדעתם שביאור השמועה הוא בנתאלמנה מן האירוסין ושואל בה אם היא נזונת מנכסי יורשיו אם לאו אחר שהוא היה זנה בחייו ובלישנא קמא אמרו מסברא אית לה שמאחר שהיא נזונת מן האירוסין הואיל ולאחר שנים עשר חדש הוא אף היא נזונת מיורשיו דכיון דלית לה מאחי לא ניחא ליה דתתנוול ואהדר ליה דלית לה דלא שדי איניש זוזי וכו' ואע"פ שאלו היה הוא קיים היה מתחייב במזונותיה בזו אינו קפיד בזמן מועט שמשהגיע זמן עד שיכנוס וללישנא בתרא העלו בה אית לה וכו' ולאחר שנים עשר חדש ואם כן מה שאמרו בפרק אלמנה נזונת צ"ז א' אלמנה מן האירוסין לא תמכור לגביית כתבתה אלא בבית דין מפני שאין לה מזונות פירושה תוך שנים עשר חדש ודברים אלו כלם מבולבלים הם ואין הדעת סובלתן שאם לאחר שנים עשר חדש היכי אמר כיון דלא קים ליה ודאי כבר קיימו כל מה שהתנו שאם כן היאך הוא מעלה לה מזונות ואם תפרש דלא קים ליה שאינו בקי בעניניה ושמא יכיר בה מום ודאי מן הסתם כבר בדקה ועוד שלפירוש זה שאלה זו לא היתה ראויה אלא בסוגיא של מזון האשה ר"ל את תהא יתבה בביתי וכו' אלא אלמנה מן האירוסין לעולם אין לה מזונות אפילו הגיע זמן וכסתם משנתנו שבאלמנה נזונת ושמועה זו עקר הדברים בה כשטה אמצעית:

10 בת זו שהזכרנו שהאחים חייבים לזונה אם היתה קטנה והשיאוה אמה ואחיה ומיאנה בבעלה וחזרה אצל האחים הרי נשואיה בטילין למפרע וכמו שאינם והרי האחים חוזרין וזנין אותה מתורת חיוב עד שתתארס או תבגר וכן הדין בקטנה זו בנתארמלה או נתגרשה אפילו היתה שומרת יבם הואיל וחזרה לבית אביה נזונת מנכסי יורשין עד שתבגר או תתארס ויש פוסקין שבממאנת דוקא אף לאחר נשואיה ניזונת מן האחים הואיל והיא עקרה את נשואיה אבל אלמנות וגירושין דוקא מן האירוסין שלא יצאה מבית אביה עדיין הא כל שנשאת הואיל ולא עקרה היא את נשואיה אינה ניזונת עוד מן האחים והם מפרשים ממאנת איכא ביניהו תנא קמא סבר אית לה והכי קא אמר אלמנה וגרושה בבית אביה ר"ל שנתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין יש להם מזונות והוא הדין לממאנת אף לאחר נשואין שמאחר שהיא עקרה את נשואיה הרי הנשואין כמי שאינן והרי היא כממאנת באירוסין ור' יהודה אומר עודה בבית אביה כלומר שלא יצאה משם כגון שמיאנה באירוסין או נתאלמנה ונתגרשה מן האירוסין יש לה הא מן הנשואין אפילו ממאנת לית לה והלכה כתנא קמא ומכל מקום לדעת ראשון אתה מפרש ממאנת איכא ביניהו ר"ל ממאנת וכיוצא בה שסתם מיאון אחר נשואין הוא שמרגשת בו ומואסתו וכן כל שקטנה זו נתאלמנה או נתגרשה אף מן הנשואין יש לה מזונות כדין ממאנת שהיא לאחר נשואין ובא ר' יהודה לומר עודה בבית אביה וכו' כלומר שלא יצאת משם הא כל שיצאת משם אינה חוזרת וניזונת והלכה כתנא קמא ואם כן אף בנתגרשה ונתאלמנה מן הנשואין כן וכן נראה דעת גדולי המחברים שכתבוה בסתם ולשונם בזה נשאת הבת ומיאנה או נתגרשה או נתאלמנה אפילו היא שומרת יבם הואיל וחזרה לבית אביה הרי זו נזונת מנכסי אביה עד שתבגר או תתארס ולפירושין אלו מכל מקום כל שנתארסה בחיי האב ונתאלמנה בחייו ואחר כך מת האב או שמת האב והניחה כשהיא ארוסה אין לה מזונות אף לאחר שנתגרשה או נתארמלה מהם הואיל וקדושיה קדושין גמורים היו אלא שגדולי המפרשים נוטים לומר שכל שנתארסה בחיי האב ונתאלמנה בחייו יש לה מזונות מן האחים והם פירשו שמועה זו בענין זה ר"ל אלמנה וגרושה בבית אביה יש לה מזונות ר"ל שנתאלמנה בחיי אביה מן האירוסין ומת אביה והניחה אלמנה או גרושה אפילו שומרת יבם ואמר עליה שהיא ניזונת מן האחים ולא אמרו להיות אירוסין מפקיעין מזונות אלא בנתארסה לאחר מותו או שנתארסה בחייו והניחה ארוסה אבל אם נתאלמנה בחייו לא הפסידה מזונותיה הואיל ועדיין לא יצאת מרשות אב ומה שאמרו ממאנת איכא ביניהו פירושו לשיטה זו תנא קמא סבר אלמנה מן האירוסין בחיי אביה יש לה מזונות והוא הדין לנתקדשה לאחר מיתת אביה ומיאנה שהרי הנשואין כמי שאינן ור' יהודה אומר עודה בבית אביה שלא יצאה מעולם נזונת וכו' והדברים מתמיהים:

11 מי שיבם את אשת אחיו אינו צריך לכתוב לה כתבה אלא משנכנסה הרי היא אשתו לכל דבר וכתבתה על נכסי בעלה הראשון ושאלו בסוגיא זו כשמת זה המיבם אם הבת שנולדה לו מיבמה זו נזונת מנכסיו אם לאו שהרי כתבה על השני אין לה עד שישתעבד הוא מכחה בתנאי כתבה ואם תאמר שישתעבד מכח כתבה ראשונה שיש לה על אחיו שהוא קם תחתיו לנחלה הרי מכל מקום לא כתב לה הראשון בנן נוקבן דיהויין ליכי מאחי או שמא מכיון שאמרו שאם לא הניח הראשון נכסים יש לה כתבה על השני אף תנאי כתבה חלין עליו ונשארה בספק ומתוך כך פסקו בה כל הפוסקים שאין לה מזונות וכן הדין והשאלה בענין כתבת בנין דכרין ומכל מקום כל שהיבם כתב לה כתבה אין מקום לשאלה זו כלל שכל שכתב כתבה נשתעבד בכל תנאיה:

12 יבמה עצמה אם נתאלמנה מיבמה אם יש לה מזונות על נכסיו אם לאו לא הוזכרה בגמרא ומכל מקום נראה ברור שיש לה מזונות על יורשיו שכמו שאמרו בכתבה שאם אין לה כתבה מראשון יש לה כתבה משני כך הדין במזונות וכן מצאתיה לגדולי הדורות לפי מה שהעידו תלמידיהם משמם וגדולי הרבנים כתבו שאם לא הניח הראשון נכסים הפסידתם אף מנכסי שני ואין הדברים נראין ומכל מקום כל שיש נכסים מן הראשון מזונותיה על נכסי ראשון שעדין אלמנת ראשון היא הואיל ושני לא כתב לה כתבה:

13 הנושא אחת מן השניות אין לה כתבה כמו שיתבאר במסכתא זו פרק אלמנה נזונת ק' ב' קנס הוא שקנסו בה חכמים כמו שיתבאר ביבמות פרק יש מותרות פ"ה ב' מעתה שאלו בסוגיא זו אם נולד בת ממנה ומת אם נזונת מנכסיו מן האחים שכבר היו לו מאשה אחרת אם נאמר שמתוך שאין לה כתבה אף תנאי כתבה אין לה והוא הדין לענין כתבת בנין דכרין או שמא מכיון שלא הופקעה כתבתה אלא מתורת קנס אין קנס אלא לאם הא לבת לא ונשארה בספק ומתוך כך פסקו בה כל הפוסקים שאין לה מזונות ומכל מקום שניה גופה אין לה שהרי לדידה מיהא קנסו ואם נקנסה בעיקר כתבה כל שכן בתנאיה: