מאירי על כתובות כ״ג

1 עד אחד אומר נתקדשה ר"ל בפני שנים והלכו להם ובמקום שאין היא מכחישתו כגון שאומר שכך וכך היה וקדושין הם ואחד אומר לא נתקדשה כלומר שלא היו קדושין לא תנשא לכתחלה משום לזות שפתים ואם נשאת לא תצא שהרי שניהם בפנויה העידו ואין דבריו של אחד במקום שנים ואם היא מכחישתו תנשא לכתחלה שמא תאמר ואפילו ליכא דמסהיד לא נתקדשה לאו הכי הוא והרי עד אחד בהכחשה אינו כלום ודאי כך ומתוך כך פירשנוה בשותקת או שלא העיד בפניה הא כל שהכחישה אף בליכא דמסהיד לא נתקדשה אינו כלום וכל שכן כי איכא סהדא דמסהיד לא נתקדשה והיא מכחשת וגדולי המחברים סתמו בזו את הדברים והוא שהם כתבו אמר עד אחד מקדשת היא והיא מכחשת מותרת אחד אומר מקדשת ואחד אומר אינה מקדשת לא תנשא לכתחלה ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי ואם היא מכחשת למה לא תנשא מי גרע כי איכא חד דאמר לא נתקדשה מדליכא כלל אלא שכבר הגיהו עליהם גדולי המגיהים ופירשוה כמו שפירשנו שכל שהיא מכחשת מותרת אפילו כי ליכא סהדא דמסהיד לא נתקדשה וכל שכן כי איכא חד דמסהיד והילכך כל שהיא מכחשת אין צורך לעד אחד שיעיד שלא נתקדשה ואפשר שדעת גדולי המחברים דכי איכא חד סהדא דמסייע לה מעיזה ומשום הכי לא תנשא לכתחלה הא כי ליכא סהדא דמסייע לה אינה מעיזה כל כך וקושטא קא אמרה ואפשר לפרש אף במכחישתו אי לאו סהדא דאמר לא נתקדשה נאמן שלא אמרו על עד אחד בהכחשה שאינו נאמן אלא לגבי אותו שמכחישתו הא לגבי אחר נאמן והילכך לגבי דידה הוא דלא מהימן אי מכחשא ליה הא לגבי אחריני מהימן ואם כן לגבי אותו שרוצה לנשאה נאמן וכופין אותו להוציאה אי לאו האי סהדא דמסהיד לא נתקדשה וכן דעת גדולי הדורות שלפנינו לפי מה שראיתי בחדושי ותיקים שבתלמידיהם ואף הם עצמם רמזוה בשלישי של קדושין:

2 שנים אומרין ראינוה שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתקדשה הרי זו מקדשת גמורה שעדות זו של לא ראינוה אינה ראיה ואפילו היו דרים באותה חצר שהדברים מוכיחים שאלו היה כך היו רואים אינו כלום שבני אדם עשויים הם לקדש בצנעה ואם נשאת לאחר תצא ומכל מקום אם נפסלו הראשונים וחזרו הללו ואמרו שראו אין נאמנין שאין חוזרים ומגידים וכך כתבו גאוני ספרד בעדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אלא שלא ראו וחזרו והעידו שראו אין נאמנין שנים אומרים ראינוה שנתגרשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתגרשה לא תנשא לכתחלה אחר שאף הם באותה חצר משום לזות שפתים ומכל מקום אם נשאת לא תצא שאף בגירושין אפשר שגירש בצנעה:

3 זה שכתבנו בלא ראינוה שאינה ראיה אף בכל הדברים כן ואף בדרים שם כמו שכתבנו ומכל מקום אם אמרו אנו היינו באותו מעמד באותה שעה והרגשנו בדבר ליתן לב על הענין ולא ראינו שם דבר זה הסכימו הגאונים שהוא ראיה ונעשה מעשה על ידם בשכיב מרע שצוה והיו עדים שצוה ליתן כך וכך לפלוני ובאו אחרים ואמרו אנו היינו שם בשעת הצואה והיינו נותנים לב על הענין ולא שמענו בדבר זה מעולם ודנו בה כשתי כתי עדים המכחישות זו את זו וכן לכל כיוצא בזה:

4 כבר ביארנו במשנה במה שאמרו בה אם משנשאת באו עדים לא תצא שלא סוף דבר נשאת ממש אלא אפילו התירוה לינשא ומכל מקום ביארנו שבסוגיא זו נחלקו אם דוקא בשבויה והוא שאמרו רבה בר אבוה מתני לה אסופא משום דבשבויה הקלו הא רישא לא אם אף באשת איש והוא שאמרו רב אושעיא מתני לה ארישא וכל שכן אסופא וגדולי האחרונים שבספרד דחו זו של ר' אושעיא מפני שלמסקנת סוגיא זו רב אושעיא סבירא ליה שדברי רב המנונא במה שאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה בין בפניו בין שלא בפניו נאמרה וודאי הלכה שלא נאמרה אלא בפניו כמו שאמרוה פרק המגרש פ"ט ע"ב וכן הלשון מוכיח שנאמר בה שאמרה לבעלה ואם כן הלכה כרבה בר אבוה ועוד חזקו את דבריהם מצד שרבה בר אבוה בתרא הוא לגבי ר' אושעיא ואף סתם מתניתין מוכחת כן שלא הזכיר אם משנשאת וכו' אלא בשבויה ועוד דבשל תורה הלך אחר המחמיר ואף גדולי המחברים לא הביאו דבר זה בגרושה והביאוה בשבויה ואם כן באשת איש הייתי וגרושה אני כל שבאו עדים אחר שהותרה אפילו נשאת מוציאין אותה שהרי גופה של משנה ר"ל אם משנשאת וכו' שנויה אשבויה ולא אאשת איש וכל שכן שאם לא נשאת אלא שהותרה מוציאין אותה מחזקת היתרה אע"פ שכבר אמרה גרושה אני וכן שעדיין אומרת גרשני בעלי שכל שלא בפניו מעיזה ולא עוד אלא שלדבריהם מכיון שנשאת על פי מה שהעיזה שלא בפניו אף אם אמרה אחר כן בפני הבעל גרשתני אינה נאמנת שמאחר שנשאת אזל ליה כסופא די לה מבעל ראשון ועוד שעל כל פנים מכינה עצמה להעיז כדי שלא תתקלקל כמו שכתבנוה בשמם למעלה אלא שקצת מפרשים חולקים לומר שכל שאמרה לפניו גירשתני אף לאחר שנשאת שלא בפניו נאמנת כמו שביארנו למעלה אלא שמכל מקום לעיקר מה שפסקו כרבה בר אבוה אני תמה שהרי בתלמוד המערב הלכה ה' שנאוה בהדיא בין ארישא בין אסופא ולא עוד אלא שרבים שנאוה ברישא והוא שאמרו שם האשה שאמרה אשת איש הייתי וכו' תני אם משנשאת באו עדים לא תצא רב הונא ור' חנינא תרויהון אומרין לא סוף דבר משנשאת אלא משהתירוה לינשא וכו' ולא עוד אלא שעשו בה מעשה במקום שיצא קול שיבואו עדים ולא חששו לביאתם והוא שאמרו שם בהדיא חדא איתת אתת לגבי ר' יוחנן אמרה לו אשת איש הייתי וגרושה אני והתירה מן דנפקית אמרין ליה הרי עדיה בלוד כלומר שיצא קול בכך אמר כך אנו אומרין אפילו עדיה בקנטסטין תמתין פירוש בתמיהה ומה לי אם יצא קול בכך הואיל ומכל מקום היא קדמה לומר כן קודם שיבואו ושכבר הותרה קודם ביאתם וכי אלו היו אומרין שיש עדים בקנטסטין שהוא מקום רחוק הרבה נמתין לה מלהתירה כך אפילו במקום קרוב אין נמנעין מלהתירה ואין ביאתם שאחר היתרה מעלה או מורידה כלל וכן פירשוהו מגדולי הרבנים שבנרבונא בפירוש ירושלמי שלהם ומעתה הרי דברי תלמוד המערב כר' אושעיא לגמרי וכן שהוזכרה בה בלשון רבים וכן שעשו בה מעשה ומהיכן לנו לדחות כל זה במקום שאין הבבלי חולק בה וחזרתי ובדקתי עד שמצאתי לגדולי הדורות בחבור השלמה שלהם שפסקו להדיא כר' אושעיא והנאני הדבר ואף לאחר כמה נזדמנו לידי תשובות הגאונים נ"ע ומצאתי בהם כן להדיא ואע"פ שדברי ר' אושעיא נתלו בסוגיא זו בשיפרש דברי רב המנונא אף שלא בפניו ואנו לא פסקנוה אלא בפניו תדע שרבים פוסקים אף שלא בפניו שאף שלא בפניו אלמלא שהיא אומרת אמת יודעת היא שיבא ויערער ותצטרך להעיז בפניו ומכל מקום אנו פוסקין דדוקא בפניו ואף לקצת תלמידיהם של גדולי הדורות ראיתי שכתבו בשמם דדוקא בפניו ואע"פ שהם פוסקים כר' אושעיא ומתוך כך יראה לי עקר הדברים שאע"פ שבסוגיא זו נתלו דברי ר' אושעיא בשיפרש דבריו של רב המנונא אף שלא בפניו לא לגמרי אלא לענין משנתנו כלומר דר' אושעיא סבירא ליה שדברי רב המנונא דמתניתין מיהא אפילו שלא בפניו אע"פ שבעלמא דוקא בפניו וכן הדין נותן שמשנתנו בחזקת פנויה קיימא ומאחר שהיא בחזקת פנויה ראוי שתאמן בכך אף שלא בפניו ושתועיל בה חזקת שאינה מעיזה אף שלא בפניו אבל דברי רב המנונא שנאמרו באשת איש גמורה וידועה בכך דייני שתועילנה חזקה זו בפניו:

5 ולענין גופה של שמועת רב המנונא מיהא הרבה מערערים עליה שלא לפסוק כמותו כלל באשת איש מפני שהדבר בעצמו זר אצלם וקשה להם מפני שאם כן אלא הנחת בת יושבת תחת בעלה ומתוך כך דוחים אותה לגמרי ואם משום דפריך מינה תלמודא הרי מצינו כיוצא בה וכמו שאמרו למעלה והא אמר רב פפא האי אשרתא דדייני וכו' ואין הלכה כן כמו שביארנו וכן ראיתיה לקצת רבני אשכנז שנשאו ונתנו עמנו בה אלא שאין ספק שהלכה רווחת היא בלא שום פקפוק ובכל מקום תלמוד ערוך בידינו לפסוק כרב המנונא מטעם שכתבנו דהא פריך מינה להדיא בפרק התקבל ס"ד ע"ב ובפרק האשה שלום קט"ז ע"א ומה שהשיבו בה שמצינו כיוצא בה זהו במאי דפריך מינה וסוגיין בעלמא דלא כוותיה ובכל כי הא לא חיישינן לפירכא דידהו שאינו אלא כמי שאומר הניחא למאן דאמר הכי הא למאן דאמר וכו' וזו של אישרתא ממין זה שהרי בזה חששו לשיקרא וקיימא לן למיחזי כשיקרא לא חיישינן וכן מה שהקשו בראש הפרק דכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא אתו עדים מאי הוי ומשמע דהולכין בממון אחר הרוב והדבר ידוע שאין הולכין בממון אחר הרוב וכן מה שאמרו בשני של קדושין נ"א ע"א אלימא דאמר להו כלכם את וחמור הוא כלומר ולא קנה והדבר ידוע באת וחמור שקנה וכן הרבה אבל פירכא דרב המנונא לא אשכחן בה סוגיא דלא כוותיה ובסוף נדרים צ"א ע"א מצינו רב משרשיא שסובר כרבי המנונא רבים הם אצל רבא ואע"פ שהקשו ממשנה אחרונה לרבא כבר תירצוה בתירוץ שהוא דבר אמתי כמו שהתבאר אותו ענין ביבמות וכן בסוגיא זו כלהו אית להו דרב המנונא ואי משום לא הנחת בת וכו' זו היא שאמרו גדולה חזקה שאין חוששין שתהא שום אשה אומרת כך אלא אם כן הוא אמת מפני שיש כאן שתי חזקות גדולות חדא שאינה מעיזה ועוד שאינה משיאה עצמה והיא אשת אחרים וכל חזקה כך היא כמו שאמרו חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ואנו מפסידין כתבתה מכח חזקה וכן חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו וכן חזקה על חבר שמתירין את הטבל בשבילה ומכל מקום הם סבורים להחליש כחה של שמועה זו לומר שלא נאמרה לינשא לכתחלה אלא שאם נשאת לא תצא ושאם נתקדשה תהא אסורה לראשון ומכל מקום הדברים ברורים שדברי רב המנונא אף לינשא לכתחלה נאמרו שבכל מקום שהקשו וליהימניה מדרב המנונא פירושו ותנשא בכך כדאיתא בהדיא בפרק התקבל ובפרק אשה שלום ואף גדולי המפרשים כתבו כן בסוגיא זו דכולי עלמא אית להו דרב המנונא בפניו לינשא לכתחלה אע"פ שבהגהותיהם כתבו שלא נאמרו דברי רב המנונא אלא שאם נתקדשה לאחר שתופשין בה קדושין וכן שאם נשאת לא תצא אבל לא לינשא לכתחלה ולא אף לגבות כתבתה וגדולי הדורות הוסיפו בה בבבא בתרא פרק נחלה שאע"פ שדברי רב המנונא אף לינשא לכתחלה נאמרו מכל מקום ראוי לומר שלא לפסוק כרב המנונא שלא לחוש בה אלא חוששין לה ואין מתירין אותה לשני אלא בגט הראשון ואפילו כנס יוציא כדין בעל שאמר גרשתי על הדרך שכתבנו שם ובתוספות כתבו פרק הכותב שכל שבמקום קטטה אינה נאמנת לומר גרשתני כמו שאינה נאמנת לומר מת בעלה במקום קטטה אלא שמכל מקום לדעתי לא כל קטטה בכלל שבמת בעלה פירושה כשאמרה גרשתני והביאה עדים לגירושיה והכחישוה כמו שהתבאר שם אלא בקטטה שאינה מצויה כגון זו שהזכרנו במת בעלה וכן כל שיש לה אי זה סעד לסמוך עליו יראה לקצת מפרשים שיצאה לה מחזקה זו שכל שיש לה במה לסמוך מעיזה ומעיזה כמו שכתבנו למעלה בהיכא דאיכא עדים דמסייעי לה וכן בכל כיוצא בזה כגון שגירשה ונמצא הגט בטל או פסול וכל כיוצא בזה ואף בתוספות כתבו שכל שהיא מזכרת בה כתבה אינה נאמנת כדרך שאמרו במת בעלה שאם אמרה תנו לי כתבתי אינה נאמנת אלא שאין נראה כן שבמת בעלה אין טעם היתירה אלא מצד העגון וכל שמזכרת כתבה אינה קפידה בעגון אבל זו מטעם חזקה היא ואין הזכרת כתבה מעלה או מורידה בו כלל וכבר כתבנוה בסוף נדרים ומכל מקום בא וראה כמה צווחות צוחה ישיבה על שמועה זו זה נקר את מוחה וזה סימא את עינה וזה שבר את זרועה וזה קפח את שוקה ומתוך כך כל שיארע בה מעשה ויראה לדיין שטענת האשה טענת רמאות ועצת מקטרגים ומסיתים ראוי לו להתישב בדבר ולהחמיץ בה את הדין ושלא להחליט בה גמר דין או הוראה ואם רואה שטענת הרמאות מצד האיש הן בעיקר הקידושין הן באי זה צד ראוי לו לפסקה הלכה רווחת בלא שום שיור ואם רואה בה טענת רמאים מצד האשה יבא עליה בעקיפין שהזכרנו או יחמיץ בה את הדין ואין ספק גם כן שלא נאמרה אלא באשה שפורשת ממנו לגמרי ומשתדלת באחר אבל כל שראינוה משלמת עמו וחוזרת לו אין בה בית מיחוש שהרי נהפכת חזקתה וכן הדין בפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפניו כמו שנתבאר באחרון של גיטין:

6 אמרה נשביתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני אין אומרין נמתין לה עד שיבואו עדים אלא מתירין אותה מיד התירוה לינשא ואחר כך באו עדים לא תצא מהיתירה כמו שביארנו אפילו היה השבאי אחריה בשעה שאמרה נשביתי וטהורה אני והתירוה ויצא השבאי אחריה לחזר אחר דמי פדיונה והרי היא שבויה לפנינו אין מוציאין אותה מחזקתה אלא שמשמרין אותה מכאן ולהבא עד שתפדה באו לה עדי טומאה ואפילו נשאת ואפילו היו לה כמה בנים תצא אם נשאת לכהן אבל עד אחד של טומאה אינו כלום ולא תצא מחזקת היתירה ולא עוד אלא אף לכתחלה מתירין אותה אע"פ שבא קודם שיתירוה שאין עד אחד של טומאה כלום וכן אם לא באו עדי טומאה אע"פ שיצא קול שיש עליה עדי טומאה אין חוששין כלל ומתירין אותה:

7 המשנה החמשית והכונה בה בביאור החלק השלישי גם כן והוא שאמר שתי נשים שנשבו זו אומרת נשביתי וטהורה אני וזו אומרת נשביתי וטהורה אני אינן נאמנות בזמן שהן מעידות זו את זו הרי אלו נאמנות וכן שני אנשים שנשבו זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אינן נאמנין בזמן שהם מעידין זה את זה הרי אלו נאמנין ר' יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד אמר רבי אלעזר אימתי במקום שיש עוררין אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד רשב"ג אמר משם שמעון בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד אמר הר"ם פי' ענין אמרו שנשבו שנדע באמת שנשבו ועם זה הנה הן נאמנות שהן טהורות כאשר יעידו כל אחת ואחת לחברתה שהיא טהורה לפי שהקלו בעדות שביה שהיא טהורה באשה או קרוב או קטן מסיח לפי תומו ויתאמת העדות לשבויה שהיא טהורה כשיעיד לה העד שלה שלא עזב אותה מעת השבי עד שיצתה מרשות הגוים פי' עוררין מערערין יערערו ויאמרו שהוא אינו כהן ומן העקר שאצלנו אין ערער פחות משנים ומחלקת רשב"ג עם ת"ק אמנם הוא בצרוף עדות לפי מה שהתבאר והוא שיהו אנשים יודעים שאביו כהן עוד יצא קול על זה הכהן שהוא חלל והורידוהו מן הכהנה ואחר זה העיד עד אחד שהוא כשר רשב"ג אמר יצטרף זה העד עם העד הראשון ואף אם יש זמן ביניהם ומעלין אותו לכהונה לפי שיש שנים עדים כשהוא כשר ושנים כשהוא פסול והוחזק העדות וישאר בחזקת אביו אשר הוא כהן כשר ות"ק סבר לא יצטרף ואין מעלין אותו לכהונה עד שיעידו שני עדים בזמן אחד שהוא כשר יכחישו לעדותם העדות אשר העידו כשהוא חלל וישאר בחזקתו והלכה כרשב"ג לפי העקרים אשר אצלנו שנצרף העדות ואע"פ שהיה ביניהם שנים וכן יעידו העדים מיוחדים בכל העריות זולת הגט כמו שהתבאר ובעידי נפשות גם כן ולהם דינין יתבארו במקומם ממסכת סנהדרין:

8 אמר המאירי שתי נשים שנשבו ר"ל בודאי או שיש עדים שנשבו שאין כאן עוד דין הפה שאסר הוא הפה שהתיר והילכך כל שאחת מהן אומרת על עצמה נשביתי וטהורה אני אינה נאמנת כמו שהתבאר אבל כל זמן שמעידה אחת מהן על חברתה הרי אלו נאמנות שבשבויה הקלו להאמין בה עד אחד וכל שעד אחד נאמן אשה נאמנת ואפילו בכיוצא בזה שיש לחוש לגומלין אין חוששין לכך וכן הלכה וכן שני אנשים זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אין אחד מהם נאמן על עצמו לא לפתוח בקריאת התורה ולא לישא את כפיו ולא לאכול בקדשי הגבול אלא שמחמירין עליו באיסורי כהנה על פיו ומכל מקום בזמן שהם מעידים זה על זה נאמנין שמעלין לכהנה על פי עד אחד ומכל מקום יתבאר בגמרא שלא אמרו להעלותו לכהנה על פי עד אחד אלא להאכילו בתרומה שעד אחד נאמן באיסורין ואפילו לא היתה לו חזקת כשרות מעולם אבל להשיאו אשה לא ר"ל שאע"פ שזה מעיד שהוא כהן בדוק אינו נאמן להשיאו אשה בדוקה כדי להכשיר בתו בלא בדיקה ואע"פ שכל שאין שם חזקת איסור עד אחד נאמן באיסורין מעלה עשו ביוחסין ואין גוזרין שלא להאכילו בתרומה כדי שלא יבא ממנה לטעות אחריו ביוחסין שאין מעלין מתרומה ליוחסין ומתוך כך אין חוששין לגומלין ור' יהודה נחלק בזו לומר שאין מעלין לכהנה ר"ל אף לתרומה על פי עד אחד מפני שהוא סובר שמעלין מתרומה ליוחסין ומכל מקום לא מטעם גומלין הוא בא לומר כן אלא אף במקום שאין גומלין כגון שאחד בא ומעיד עליו והוא אינו צריך לעדותו כלל והלכה כתנא קמא:

9 אמר ר' אלעזר אימתי וכו' פירוש ר' אלעזר סובר כתנא קמא להעלות לכהנה על פי עד אחד להאכילו בתרומה ושלא להעלות מתרומה ליוחסין אלא שבא ללמד דין חדש במוחזק בכהן שיצא עליו ערער על אי זה צד מחזירין אותו לחזקתו ורבן שמעון בן גמליאל שאמר מעלין לכהנה על פי אחד על דבריו של ר' אליעזר הוא חוזר ודבריו דוקא בשאין עוררים והוא ששאלו עליו בגמרא היינו תנא קמא ר"ל ר' אליעזר שהוא תנא קמא שלו והשיב שבמצטרפין לעדות קא מיפלגי והוא שאמר אימתי בזמן שיש עוררין והענין הוא שהוחזק לנו באביו של זה שהוא כהן ויצא עליו קול שהוא בן גרושה ובן חלוצה ואע"פ שאין מורידין אותו בקול בעלמא מכל מקום מפקפקין בו עד שיבדק משום מעלת כהנה הואיל ולא היתה לו חזקת עצמו ואין גורסין בה ואחתיניה והבא לגרסו צריך לפרש שאף החשש הוא קורא הורדה ואמר על זה שאם בא אחד ובטל את הקול ר"ל שאמר ידענא ביה דכהן הוא והעלוהו על פיו שכל שנתבטל מחמת קול עד אחד מחזירו ובאו שנים והעידו שהוא בן גרושה ובן חלוצה והורידוהו שהרי שנים מבטלין עדות של אחד ובא עד שני להעיד שכהן הוא שר' אליעזר סובר שאין עדותן מצטרפת ונמצא אחד במקום שנים והוא שאמר אימתי כלומר אימתי אין מעלין לכהנה על פי אחד במקום שיש שם עוררים ואין כנגדם שנים להעיד כאחד אבל כל שאין שם עוררים ר"ל שהרי יש כנגדם שנים כאחד מעלין ורבן שמעון בן גמליאל סבר מצטרפין והקול בטל ואע"פ שלא באו כאחד והרי הם שנים כנגד שנים ונשאר בחזקת אביו ואע"פ שהורידוהו חוזרין ומעלין אותו ולזילותא דבי דינא לא חיישינן וכן הלכה:

10 ולמדת מסוגיא זו שכל ששנים אומרים בן גרושה וחלוצה הוא ושנים מכחישין מכשירין אותו מחמת חזקת אביו אע"פ שלא היתה לו חזקת עצמו והקשו בה מזו שאמרו בשלישי של קדושין ס"ו ע"א בינאי המלך שאמו נשבית במודיעים ולא נמצא ושאלו בה אי דאמרי תרי אישתבאי ותרי לא אישתבאי מאי חזית דסמכת אהני וכו' סמוך אהני כלומר דאמרי אישתבאי דמשמע דבתרי ותרי פוסלין ואין מעמידין על חזקת אב ותירצו בתוספות דכל תרי ותרי מן התורה מעמידין אותו על חזקתו כדאיתא בפרק ארבעה אחים ל"א ע"א בין לקולא כגון שזרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה ואמרו שנים קרוב לו ושנים קרוב לה שמחזיקין אותה בפנויה בין לחומרא בכיוצא בה בגט שמחזיקין אותה באשת איש ומדרבנן מחמירין בה בשל תורה כגון זו של קדושין וכן בזו של ינאי המלך לעבודה או לתרומה של תורה וזו שבכאן בתרומה דרבנן ובשלישי של ערובין בעי רב בתרומה ונטמאת שנים אומרין מבעוד יום ושנים אומרין משחשיכה שמעמידין את התרומה בחזקתה ולא נטמאת עד הערב והוה ליה עירוב משום דעירובי תחומין דרבנן ור' מאיר שחלק בה לומר שאינו עירוב היה סובר דאוריתא ואם תאמר שנים אומרים מת ושנים אומרין לא מת אף כשנשאת לאחד מעדיה תצא דהא תרי ותרי נינהו ואיכא חזקת אשת איש או יש בה חזקה אחרת שכל אשה דייקא ומינסבא שלא לפסול את עצמה ואת זרעה ואתיא הך חזקה ומרעא לה לאידך ולדעת זה בשאינה אומרת בריא לי שהקשו כאן הבא עליה באשם תלוי קיימא הוא הדין שהיה יכול להקשות בחטאת קאי אלא שסמך על סופה באומרת בריא לי:

11 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

12 כבר ביארנו שכל שיש עדים שנשבית אינה נאמנת בטהורה אני עד שיעיד לה אחד בטהרה מעתה שתי נשים שנשבו ויש עדים שנשבו ואמרה אחת מהו אני טמאה וחברתי טהורה נאמנת שעל עצמה נאמנת שהרי בחזקת טומאה היא ועל חברתה נאמנת שהרי עד אחד מטהר ואפילו בא עד אחד והפך הדברים ואמר לא כי אלא את טהורה וחברתך טמאה אין זה כלום שכל שאומרת על עצמה טמאה אני אפילו באו כמה עדים שהיא טהורה היא נאמנת דשויתה אנפשה חתכה דאיסורא אלא שבזו יראה דוקא בפנויה שאוסרת עצמה לכהנה אבל באשת איש שבאה לאסור עצמה על בעלה אינה נאמנת שמא עיניה נתנה באחר כדאיתא בנדרים צ' ע"ב הא בפנויה ולפסול עצמה לכהנה נאמנת אפילו באו כמה עדים שהיא טהורה וכן נאמנת על חברתה אע"פ שהעד היפך את דבריה לומר שחבירתה טמאה נאמנת שכל שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ועד אחד של טומאה אינו כלום:

13 אמרה אני טהורה וחברתי טמאה הואיל ויש כאן עדים שנשבית שהדין בה שאינה נאמנת לטהר את עצמה וחברתה מיהא טמאה שהרי בחזקת טומאה היא אם בא עד אחד והיפך את דבריה לומר לא כי אלא את טמאה וחברתך טהורה העד נאמן והיא אינה נאמנת כלל שאם על עצמה לא כל הימנה כמו שביארנו ואם על חברתה הרי הוכשרה על פי העד:

14 אמרה אני וחברתי טמאה שמאחר שיש בה עדים שנשבית הדין בה שנאמנת על הכל אם בא עד אחד והיפך את הדברים לומר את וחברתיך טהורות נאמנת היא על עצמה שכל שהיא אומרת טמאה אפילו כמה מעידין עליה שטהורה היא אינו כלום וחברתה מכל מקום טהורה על פי העד:

15 אני וחברתי טהורה שמאחר שיש עדים שנשבו נאמנת על חברתה ולא על עצמה אף אם בא עד אחד והיפך ואמר את וחברתיך טמאה הדין כן שמכל מקום חברתה הוכשרה על ידה ולגבי נפשה אינה נאמנת כמו שביארנו וכלל הדברים כל שאין שם עדי שבויה אלא עד שהיפך נאמנת על עצמה להקל ולהחמיר ועל חברתה להקל ולא להחמיר שלא האמינה תורה עד אחד לאיסור אלא בסוטה ואחר קנוי וסתירה ואפילו היה שם עד מהפך הואיל ואין שם עדי שבויה נאמנת על עצמה להקל ולהחמיר אע"פ שהעד מכחישה ולא סוף דבר כשהמטהר קידם ובא תחלה אלא אף בבאו בבת אחת או אפילו שקדם המחמיר נאמנת על חברתה להקל ולא להחמיר וכל שיש שם עדי שבויה ואין שם עד המהפך נאמנת על עצמה להחמיר ולא להקל ועל חברתה להקל ולא להחמיר כל שאחד או אחרת מעיד עליה שכן וכל שיש עדי שבויה ועד המהפך חברתה מיטהרת על פי אחד מהם או על פיה או על פי העד ואע"פ שהם מכחישים זה את זה והיא נאסרת או על פיה או על פי העד: