מאירי על כתובות ח׳

1 נוסח ברכות אלו וענינם כך הוא הראשונה שהכל ברא לכבודו והענין בה שמאחר שכונתנו לברך על הזווג וכל זווג הוא מדומה לזווגו של אדם הראשון עד שאנו רוצים להזכירו קודם זווג שלפנינו ואותו זווג היה במעשה בראשית היה בראוי לתקן ברכה על מעשה בראשית דרך כלל או שמא הטעם שהזווג בא לפרות ולרבות ולקיים היישוב כאמרו לא תהו בראה וזהו כבודו של מקום שעל ידי בריותיו כבודו מתפרסם ובאו אחר כך שתי יצירות אחת לעיקר בריאת אדם ואחת כנגד חוה והוא האחרון ואדם שבחתימתה ר"ל אשה כאמרו כתפארת אדם כל נפש אדם ומה שאמר והתקין לו ממנו בנין עדי עד ר"ל נוהג לדורות ואחר כך מברך על שמחת ציון העתידה מפני שאף היא נמשלה לזווג חתן וכלה כדכתיב ומשוש חתן על כלה והקדימוה לברכת זווג זה על שם אעלה את ירושלם על ראש שמחתי ואחר כך מברך על זווג זה לשמחם בזווגם ולהצליחם במעשי ידיהם ולשמחם כשמחת זווג ראשון בגן עדן וחותם בהם חתן וכלה ואחר כך מברך ברכה כוללת כל זיווג של בני אדם העתידים ורומז בה לנחמת ציון ואין במשמעה אלא שבח לשם על יצירת השמחה וענין הזווג ושמחת החתן עם כלתו והוא שחותם בה משמח חתן עם הכלה מפני שעיקרה על שמחת החתן וזה שאמר בה ונערים מנגינתם ולא אמר ובחורים מנגינתם כלשון המקרא לפי שנגינת בחורים נפיק מיניה חורבא כדכתיב זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם ודרשו בה מה טעם זקנים משער שבתו משום דבחורים מנגינתם וכו':

2 ולענין פתיחתן וחתימתן שתים הראשונות פותחות בברוך ואין חותמות בברוך שהרי מטבע קצר הוא והשלישית פותחת בברוך אע"פ שהיא סמוכה לחברתה מפני ששתים הראשונות לא נתקנו לענין הזווג שהרי הראשונה על כלל מעשה בראשית והשניה על יצירת אדם ואין רמז לזווג עד שנברא הזווג וחותם בה שאין מטבע ארוך בלא חתימה והואיל וחותם בה נעשית רביעית סמוכה לחברתה ואין בה פתיחה ויש בה חתימה כדין ברכה הסמוכה לחברתה וכן החמשית וכן היה בדין בברכת אשר ברא אלא שנאמרה בפני עצמה כל שאין פנים חדשות שלא בסמיכות אחרת ומתוך כך צריכה פתיחה וחתימה וזה שתקנוה לאמרה בפני עצמה מפני שהיא מעין כלם ויש מפרשים בברכה שלישית שזה שפותחת בברוך הוא מפני שאינה סמוכה לחברתה ואין נקראת לדעתם סמוכה לחברתה אלא הסמוכה למטבע ארוך וכבר ביארנו מה שנראה לנו בסתירת דבריהם בשביעי של ברכות:

3 ברכת חתנים שהזכרנו יום ראשון אומרן באסיפת העם וחוזר וסודרן על כוס של ברכה ועל זה רמזו בבריתא ראשונה ר"ל מברכין ברכת חתנים בבית חתנים ונהגו לעשות כן אף בשבת מטעם שכתבנו מפני שיש בו אסיפת עם מכאן ואילך אף בפנים חדשות אינן אלא בברכת המזון ועל זה רמזו בבריתא שניה מברכין ברכת חתנים כל שבעה:

4 שש ברכות שהזכרנו אינן מברכין אלא כל שבעה על הצדדין שביארנו אבל שהשמחה במעונו אומרו קודם שבעה ואחר שבעה וכיצד הוא הדין כל שלשים שמיום חפה ואילך כל שחתן מזמן אחרים לסעודתו אפילו לא הזכיר להם שמחמת הלולא הוא קוראם אומר שהשמחה במעונו ומשעברו שלושים יום אם לא הזכיר לו שמחמת הלולא הוא קוראם אינו אומר שהשמחה במעונו ואם הזכיר לו מחמת הלולא אומרו כל שנים עשר חדש וקודם שבעת ימי חפה מתחיל לאמרו משהתחילו להכין צרכי סעודה והוא שאמרו מכי רמו שערי באסיתא ר"ל משעה שהתחילו לשרות השעורים לצורך השכר ויש מפרשים משהתחילו לזרוע שעורים בעריבה דרך סימן טוב על צמיחתם וכן בכל שהתחילו להכין תכשיטין וצרכי חפה ומכל מקום דוקא בשכבר קדשו אבל כל שאין שם קדושין אין אומרים שהשמחה במעונו כלל וזהו שבזמן הזה לא נהגו לאמרו אף בסעודת חתן הנעשית בלילה שמחרתו כונס נמצא שאין אומרים שהשמחה במעונו קודם שבעה אלא בשתים קדושין והכנת צרכי סעודה או חפה וענין שהשמחה במעונו הוא דרך סמך רמז למה שאמרו בהגדה חגיגה דף י"ב ע"א שבעה רקיעים הם ואחד מהם שנקרא מעון שבו מלאכי השרת אומרים שירה:

5 סעודת הבן של ברית מילה אין אומרים בה שהשמחה במעונו משום צערא דינוקא והשמחה מתבלבלת ליראת צערו של תינוק ומכאן כתבו קצת גאונים שאף בסעודת חתן שמת אביו של חתן ואמה של כלה אינו אומר שהשמחה במעונו דהא איכא צערא ומכל מקום כתבו הגאונים שסעודה של פדיון הבן בכלל סעודת מצוה היא ואומרים בה שהשמחה במעונו:

6 ברכת חתנים שהזכרנו בעשרה כמו שביארנו הן שש ברכות ליום ראשון או לשאר הימים ובפנים חדשות הן אשר ברא כל שבעה ובלא פנים חדשות וחתנים מן המנין שאף הוא מן השמחים וברכת אבלים ר"ל ברכת רחבה והוא שכשהיו חוזרין מן הקבר היו עומדין עליו בשורה שורות שורות לנחמו ומושיבין אותו ביניהם ויושבין עמו שורות שורות סביבו לנחמו וזהו נקרא תנחומי אבלים ואין שורה פחותה מעשרה ואין אבלים בה מן המנין שאינו בכלל המנחמים וכשהיו מגיעים לרחבה של עיר היו עושין לו שם סעודה ראשונה ואומרים שם ברכת המזון בנוסח מחודש מעניני אבלות ויש מפרשים שברכה אחרת בפני עצמה היתה וקודם הבראה היתה נעשית ואחריה הבראה באה ואין שם בה אלא ברכת המזון גרידא וכן כתבו גדולי המפרשים וברכה זו מכל מקום אינה אלא בעשרה ואין אבלים מן המנין שהרי אינו מן המנחמין ובתלמוד המערב שבמסכת מגלה אמרו דוקא אבלים של אותו המת אבל אבלים של מת אחר עולים מן המנין וזה שאמרו בזו ברכת אבלים כל שבעה שאף כל שבעה כשהיו פנים חדשות באות לנחמו מקרוביו ומיודעיו שבמקומות אחרים ושמעו את שמועתו היה מנהגם להברותו בביתו ולעשות לו שורות לנחמו ומברכין שם אותה ברכה בעצמה שביארנו בהבראת רחבה ומתוך שהראשונה היו עושין אותה ברחבה היו קורין לכלם ברכת רחבה ומכל מקום האבל מצטרף לשלשה בני אדם לזמן עליו שהרי חייב הוא בכל המצות:

7 ברכה זו עיקרה לנחם את האבלים ומכל מקום כל אחד ואחד היה מוסיף בה כרצונו אם דרך דרשה להאריך על רעת אנשי הדור ושהוא חשוב ליענש עליהם או בדברים מעוררים את הלב אם בברכה אם להאריך בשבחו של הקב"ה אם לדבר כנגד האבלים אם כנגד המנחמים ולא עוד אלא שאם רצה לחתום בכל אחת מאלו עושה מעשה באחד שבא לנחם את קרובו שמת לו בן ובא עם התורגמן שלו ואמר לו קום אימא מילתא כל קביל ינוקא פתח ואמר וירא י"י וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאבותיו מנאצין להקב"ה כועס על בניהם ומתים כשהם קטנים ואיכא דאמרי בחור הוה והכי אמר ליה על בחוריו לא ישמח י"י כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה הכל יודעים כלה למה נכנסה לחפה אלא כל המנבל את פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם גזר דינו של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה אמר ליה אתת לנחמיה אדרבה צעורי מצערת לי אמר ליה הכי קאמינא חשיבת לאיתפוסי אדרא אמר ליה קום אימא כנגד שבחו של הב"ה פתח בברוך ואמר בא"י האל הגדול ברוב גדלו אדיר וחזק במוראו מחיה מתים במאמרו עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר בא"י מחיה המתים אמר ליה קום אימא מילתא כנגד אבלים פתח ואמר אחינו המנוגעים והמדוכאים באבל הזה תנו לבבכם לחקור את זו היא עומדת לעד נתיב הוא מששת ימי בראשית רבים שתו בכוס זה בעל נחמות ינחם אתכם בא"י מנחם אבלים ולא פתח בה בברוך שהרי עשאה סמוכה לחברתה וכל האומר כיוצא בזה לא יאמר רבים ישתו או כאשר שתו ראשונים כן ישתו אחרונים שלא יפתח אדם פיו לשטן אמר ליה קום אימא מילתא כנגד מנחמי אבלים פתח ואמר אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו ר"ל שהיה מאכיל ומשקה לאחרים אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם בא"י משלם הגמול אמר ליה קום אימא מילתא כנגד כל ישראל אמר רבון כל העולמים פדה והצל את ישראל מן הדבר ומן הרעב ומן החרב מן השבי ומן הבזה מן השדפון ומן הירקון ומכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבוא בעולם טרם נקרא ואתה תענה בא"י עוצר מגפה וכל אלו סמוכות לחברתן עשאן וכן כל כיוצא בזה כפי כח המנחם:

8 עשרה כוסות תקנו בהבראה זו להשקותו בהם אע"פ שאינו רוצה כדי להרבות לו בשתיה במיני כסנין ופרפראות לפתוח את לבו שלשה קודם אכילה לחדד תאות מאכלו ושלשה בתוך אכילה לשרות אכילה במעיו וארבעה לאחר אכילה כל אחד על ברכה אחת של ברכת המזון שהן ארבעה ברכות:

9 בראשונה היתה יציאתו של מת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחין אותו ובורחים מרוב בשתם כשלא היו מגיעים לשיעור הוצאה הצריכה לכך עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן ונהגו כל העם אחריו בכך וכן ראוי לכל פרנס ודבר העיר להקל ראש בעצמו יותר ממה שאין ראוי לו כדי שילמדו אחרים ממנו ולא יבא ממונם לידי בזבוז: