מפרשים:
1 מי שמת והניח שתי בנות ובן וקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים ולא הספיקה שניה לגבותו עד שמת הבן נחלקו בה בסוגיא זו ר' יוחנן ור' חנינא שלדעת ר' יוחנן אין אומרין תטול השניה עשור אחר ואחר כך יחלקו אלא שניה ויתרה במה שזכתה בו הראשונה וחולקות בשוה ור' חנינא תמה עליו לומר גדולה מזו אמרו מוציאין לפרנסה ואת אמרת שניה ויתרה כלומר אם מוציאתו מלוקח של בן לא כל שכן מיורש של בן והשיב רב אשי שבזו ויתרה הואיל ונזדמן לה ריוח באותם הנכסים בעצמן ומכאן פסקו גדולי הפוסקים כר' יוחנן ומכל מקום בתלמוד המערב נראה שלא ויתרה והוא שאמרו שם ר' חנינא סבר מימר אף השניה נוטלת עשור ואחר כך חולקות בשוה אמ"ר טבי טעמיה דר' חנינא אם מן המשועבד גובה לא כל שכן מלפניה ר' זעירא בעא קמי ר' אסי היך עבדין עובדא אמר ליה כר' חנינא וכן נפק עובדא כר' חנינא והדברים נראין כן ואף גדולי פורבינצה כתבוה כן בחבוריהם אלא שגדולי הפוסקים והמחברים פוסקין כר' יוחנן ומכל מקום אין ספק במי שהשיא בנות בחייו ומת בלא בן והניח בנות אחרות שלא נשאו שאין אומרין ליטול הקטנות פרנסתן ולחלוק אחר כן בשוה אלא חולקות מעכשו בשוה:
2 הבת כבר ביארנו שהיא בעשור זה בעלת חוב ומעתה כל שרצו האחים לסלקה מעשור הקרקעות במעות הרשות בידם וכן אם רצו לסלקם בקרקע אחד רשאין ואין אומרין יורשת היא ואינם יכולין לסלקה במעות ולא בקרקע אחד אלא שתטול עשירית בכל קרקע וקרקע לא כי אלא בעלת חוב ולא בעלת חוב של אב עד שתהא אצל אחיה כבא ליפרע מנכסי יתומים ליטול מזבורית ובשבועה אלא בעלת חוב של אחים ונוטלת מהם מן הבינונית שלא בשבועה ואם מתו האחים נוטלתו מבניהם מן הזבורית ובשבועה מכל מקום אע"פ שהיא בעלת חוב שלהם אינה נוטלתו אלא מן הקרקעות כמו שביארנו שאין אומרין בזו מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה שמכל מקום מכח נכסי האב הם משועבדים לה ומכל מקום גאוני הראשונים כתבו שאם מת האב בלא כלום ומת לו... שהוא אבי אביה ואחר כך מת אבי אביה ונעשו אחיה יורשים אינה נוטלת עשור שאין בעל חוב נוטל בראוי:
3 אע"פ שאין פרנסה נגבית אלא מן הקרקע גובין אותה משכירות הבתים שמאחר שהבתים משועבדים לה אף השכירות כן ואע"פ שלענין בעל חוב וכתבה ומזונות נדון כמטלטלין מקילין בו בענין פרנסה הואיל ולא הגיע השכירות לידם עדין ודנין אותו כקרקע וכן כתבו הגאונים בפירות היוצאים בלא עמל והשבחה בדמיון שכירות בתים כגון פירות האילן וכל שכן שמגבין אותו מאיצטרובלי דרחיא והוא מושב הרחים הנתקע בקרקע שכל המחבר לקרקע הרי הוא כקרקע ומכל מקום מקצת גאוני ספרד כתבו ברביעי של בתרא בשכירות בתים דוקא בשכירות שהשוכר נתחייב בו לאביהם בשעת מיתתו אבל שכירות הבא לאחר מיתת האב לא שהרי ברשות יורשים הוא ואף זו פירשוה גדולי הדורות בשלא הגיע לידם של יורשים וכל אלו אינן דברים נראין:
4 ומה שנתגלגל כאן באבל שמיסב בראש כבר ביארנוהו במקומו באחרון של מועד קטן:
5 וכן מה שאמרו בסוגייא זו ובשמתא דלא אמר ליה יש שואלין ואע"פ שקיים מצותו היאך לא הוצרך להתיר נידויו והרי נדוי על תנאי צריך היתר אע"פ שנתקיים תנאו ומתרצים דוקא בשיש ספק בשעת התנאי אם יקיימוהו אם לאו אבל זה לא היה בו ספק שיקיימוהו:
6 המשנה החמשית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן בעלי עלי יעשה שליש מה שהושלש בידו דברי ר' מאיר אמ"ר יוסי וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למכרה והרי היא מכורה מעכשו בד"א בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום אמר הר"ם פי' יעשה השליש מה שהושלש בידו הוא יעשה בו מה שגדר האב ולא ישמע ממנה ולא יתן לבעל כלום וזה כאשר היא מאורסת אבל אחר הנשואין הנה תעשה באמונה מה שתרצה אלא אם כן היתה קטנה לפי שאין מחלקת ר' מאיר ור' יוסי אלא בגדולה מן האירוסין והלכה כר' מאיר:
7 אמר המאירי המשליש מעות לבתו ר"ל שמוסר מעות ביד שליש לצורך בתו לקנות לה שדה אחר שתנשא שיהא שלה לנכסי מלוג וכשנשאת היא תובעת אותן המעות ליתנם לבעלה ואומרת נאמן עלי שלא יעכבם לעצמו והריני רוצה שתתנם לו וירויח בהם עד שיזדמן לו קרקע וכן אם השליש מעות אלו ליקח בהם קרקע לנדוניא מפני שהיה האב רוצה ליתן נדוניא לבתו בקרקע כדי שיהא לה אחריות כתבתה ונשאת על סמך זה ומת האב והיא אומרת נאמן עלי בעלי שיהא לוקח בהן קרקע או שאמרה תנם לו ואני מוותרת לו שעבוד ואחריות ומה שירצה בהם יעשה ויכתוב לי כתבתי בשוויו הן שהיה המשליש בריא הן שהיה שכיב מרע אין שומעין לה אלא יעשה שליש מה שהושלש בידו ויעמדו הנכסים ברשותו עד שיקח בהן קרקע שמצוה לקיים דברי המת אף כשצוה כשהוא בריא כמו שיתבאר בראשון של גיטין י"ד ב' וכל שאתה מוצא בתלמוד ר' מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המת מכאן היא יוצאת לנו אמ"ר יוסי לא יהא אלא שדה כלומר ונציע שכבר קנה שליש זה קרקע והרי אם נתרצית היא לבעלה למכרו מוכרין אותו והמכר קיים הואיל ושעבודה על שאר נכסיו ואע"פ שאמרו ב"ב קנ"ה א' למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים בזו שאני שהיא מתנה ולא ירשה וכן שבכאן לא נתן לה שדה אלא מעות ומכרה קיים הואיל ונשאר שעבודה על כל נכסיו וכן דין נחת רוח אין כאן שאם בנכסי מלוג הרי אין בהם דין נחת רוח ואם של נדוניא אתה מפרשה כשלקח מן האשה תחלה או בדרכים אחרים מאותם הדרכים שהופקע משם דין נחת רוח על הדרכים שביארנו הפקעתו במסכת בבא קמא פרק הכונס והילכך אף עכשו הרשות בידה ומוציאין מיד שליש ליתנם לבעלה ומכל מקום בקטנה מודה ר' יוסי שאין שומעין לה במה דברים אמורים בגדולה וכו' פירשו בגמרא שעל דבריו של ר' מאיר הוא חוזר שלדבריו של ר' יוסי לא הוצרכה שמאחר שהוא תולה את הדבר מפני שאם נתרצית למכרה המכר קיים דוקא בגדולה שהקטנה הרי אין ממכרה ממכר אלא ר' מאיר הוא דקתני לה וחסורי מיחסרא והכי קתני במה דברים אמורים מן האירוסין כלומר שעדין לא נשאת ומכיון שלא נשאת אין שומעין לה אע"פ שהיא גדולה אבל מן הנשואין שומעין לה ודוקא בגדולה אבל בקטנה אפילו נשאת אין שומעין לה והילכך לר' יוסי כל שהיא גדולה בין מן האירוסין בין מן הנשואין שומעין לה וקטנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין אין שומעין לה ולר' מאיר בקטנה ודאי אף מן הנשואין אין שומעין לה אבל גדולה מן הנשואין שומעין לה שכל שהיא גדולה ונשאת ודאי דעת האב להגיען לידה ושיהא הבעל או היא מרוחים בהם או משתכרים מן האירוסין אין שומעין לה והלכה כר' מאיר וגדולה שאמרו בת שתים עשרה שנה ויום אחד ושהביאה שתי שערות ושתדע בטיב משא ומתן יכולה למכור בקרקע שלקחה היא לעצמה או שלקח לה אפטרופוס שלה אבל בקרקע של אביה עד שתהא בת עשרים כמו שיתבאר ודברים אלו כתבו רבותי דוקא בשלא קבע המשליש זמן לשלישותו אבל אם קבע זמן לשלישותו ואמר עד עשר שנים או כמה שירצה ולסוף זמן זה קנה בהם שדה לבתי אע"פ שנשאת קודם הזמן אינה יכולה להוציאם מידו אלא אם כן ברשות האב והדברים נראין וכן יש מי שכתב במשנתנו דוקא באומרת ינתנו לבעלי אבל אם אמרה ינתנו לי אף ר' מאיר מודה שינתנו לה ואין זה נראה לי שהרי מכל מקום הבעל זוכה בהם אם לגוף אם לפירות לפי מה שהם אלא שאני מודה בזו בשהושלשו על דרך שאין לבעל רשות בהם:
8 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
9 האומר תנו שקל לבני בשבת והם ראויין ליתן להם סלע נותנין להם סלע ואפילו אמר אל תתנו להם אלא שקל שלא נתכוון לדחקם אלא כדי לזרזם ונותנין להם כל צרכם ומכל מקום אם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם אפילו אמר תנו אין נותנין להם אלא שקל ויש בשמועה זו תביעות ותרעומות על שמועת נכסי לך ואחריך לפלוני האמורה בבבא בתרא דף קכ"ט ע"ב שאם הראשון ראוי לירשו אע"פ שהשני גם כן ראוי לירשו אין לשני במקום ראשון כלום ותירצוה גדולי המפרשים שאותה שמועה של בבא בתרא בשהשליט את הראשונים בנכסים אבל זה שלא הורידם בנכסיו אלא שמסרם ביד שליש יש לה הפסק וגדולי הפוסקים תירצוה בשנתן כל הנכסים מעיקרם לראשון הראוי לירשו אבל זה שלא הרשה את הראשון אלא לדבר ידוע יש לה הפסק ואתה מפרשה כשהאחרים בניו גם כן והרי הם היורשים הגמורים וכבר ביררנו הענין יותר בבתרא פרק נחלה בסוגיית המשנה החמשית:
10 מזון האשה והבנות חוב הוא ואפילו אמר אל תתנו להם אלא שקל נותנין סלע אם ראויות לכך וכן נמצא בתלמוד המערב בספר מדוייק ואע"פ שברוב ספרים נמצא אין נותנין להם אלא שקל אי אפשר להעמידה: