מאירי על כתובות ס״ח ב

1 בגרה הבת ולא נשאת או נשאת ולא בגרה אלא שמכל מקום נערה היא אם ניזונת מן האחין לא איבדה פרנסתה והרי היא נוטלתה כל זמן שתרצה אע"פ שלא מיחת מפני שלא נמנעה מלמחות אלא מחמת בשת אחר שהיא נזונת מהם ואם אינה ניזונת מהם צריכה למחות ר"ל בבית דין שאינה מוחלת וכל שלא מיחת איבדה פרנסתה ואם לא בגרה ולא נשאת אע"פ שאינה נזונת מהם אינה צריכה למחות ותובעת פרנסתה כל זמן שתרצה ואם בגרה ונשאת אע"פ שניזונת מהם בנדבתם צריכה למחות ואם לא מיחת איבדה פרנסתה:

2 דין זה שכתבנו בנשאת ולא בגרה כבר כתבנו בה שמכל מקום נערה היא שהקטנה אינה בת מחאה ולא איבדה פרנסתה ומכל מקום כשתגדיל ולא תמחה איבדה וכל נישואין שכתבנו כאן בפרנסה פירושו בנשואין גמורין שמחמת אירוסין לא איבדה שמא תמחה בשעת נישואין הא לענין מזונות הבת אירוסין כנשואין כמו שביארנו בפרק נערה:

3 הבת אצל עישור זה הרי היא בעלת חוב גמורה וכל שמכרו האחין טורפת מן הלקוחות ומכל מקום מזונות הבת אין מוציאין אותם מן המשועבדים אע"פ שהאחים שעבדום והוא שאמרו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות ומכל מקום עשור זה אינו נגבה אלא מן הקרקעות בפירוש אמרו נ"א א' ממקרקעי ולא ממטלטלי בין למזוני בין לפרנסה בין לכתבה ובתקנת הגאונים לגבות כתבה מן המטלטלין ואחר שכן ואף במזונות כן שתנאי כתבה ככתבה אבל פרנסה הואיל ואינו בתנאי כתבה אינו נגבה אלא מן הקרקע אף לאחר התקנה אלא במקום שכל עסקיהם במעות וסחורות ואסמכתייהו עליהו כמו שהתבאר ויש צדדין שהפרנסה נגבית מן המטלטלין לדעת קצת וכבר ביארנוה בפרק נערה בסוגיית המשנה הששית:

4 מאחר שביארנו שמזון הבת אינו נגבה מן המטלטלין אלא בתקנת הגאונים כתבו גדולי הפוסקים שבמטלטלין מיהא אין אומרין בנות נזונות ובנים ישאלו על הפתחים די להם אם הם שוות לבנים ויזונו אלו ואלו וכשיכלה הממון ישאלו אלו ואלו וכן מזון האלמנה קודם לעשור נכסי של בת על הדרך שמזון האלמנה קודם למזון הבת וכן כתבת אלמנה קודמת לעשור נכסי של בת שזו בעלת חוב של אב וזו בעלת חוב של אחים ומה שאמרו בתלמוד המערב בפרק מי שהיה נשאוי פרנסה קודמת פירושה בכתבת בנין דכרין ואע"פ שאין דין קדימה במטלטלין כל דתקון גאונים כעין דינא תקון:

5 האומר בשעת מותו לא יזונו בנותיו מנכסיו אין שומעין לו שתנאי כתבה הוא וכל שצוה בשעת מותו לעקור אחד מתנאי כתבה כגון זו או אל תזון אלמנתו או אל יירשו בניו כתבת אמם אין שומעין לו אבל אם צוה שלא יתפרנסו בנותיו מנכסיו שומעין לו שהפרנסה אינה חוב עליו בתנאי כתבה שאלו רצה להשיאה בחייה בלא כלום רשאי אלא חוב הוא על היתומים וכל שלא צוה שצוה האב שלא לפרנסה הופקע חייובם וקצת גאונים גורסים בהפך שבלא יזונו שומעין שמאחר שהאב בחייו אינו חייב במזונות בתו אף במותו יכול להפקיעו אבל פרנסה חוב הוא עליו ואין הדברים נראין כלל: