מאירי על כתובות ל״ז

1 כל אשה שנתגרשה צריכה להמתין שלא לינשא ולא ליארס עד שתשלים תשעים יום חוץ מיום הגירושין ויום המיתה וחוץ מיום האירוסין ועיקר תקנה זו כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני ואע"פ שעיקר התקנה מטעם זה מכל מקום נתפשטה התקנה אף בשאינה ראויה לילד כגון קטנה או עקרה או זקנה או אילונית או אף כשנתברר שלא היה בעלה עמה כגון שהיה במדינת הים או חולה או חבוש בבית האיסורין אפילו בתולה שנתגרשה או נתארמלה מן האירוסין אבל ישראלית המזנה הן אנוסה הן מפותה יש אומרין שאינה צריכה להמתין מפני שהיא משמרת עצמה שלא תתעבר ויש חולקין בה וכבר הארכנו בה בשלישי של יבמות דף ל"ה ע"א:

2 הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירה או נפדית או נשתחררה יתירה מבת שלש צריכות להמתין שלשה חדשים כדי להבחין בין זרע הנזרע בקדשה לנזרע שלא בקדשה ואע"פ שהקטנה אינה מתעברת גזירה קטנה אטו גדולה ויש חולקין בזו בהרבה דברים וכבר הארכנו בה בשלישי של יבמות:

3 הנדה מטמאה טהרות משעת ראייתה ולמפרע מעת לעת או מפקידה לפקידה כמו שיתבאר במקומו ואף גיורת שנתגיירה אע"פ שטומאת הנכרית מדברי סופרים מטמאה היא מעת לעת:

4 כשם שאין אדם מת ומשלם ולא לוקה ומשלם כך אם היה עליו עונש מיתת בית דין ומלקות מת ואינו לוקה כלל גדול אמרו רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתי רשעיות וכן בדין גולה לעיר מקלט אם קרע שיראין בהריגתו פטור שאינו גולה ומשלם אלא שבזו אין אנו צריכין בה לטעם זה שהרי בכלל חייבי מיתות שוגגין ודבר אחר הוא:

5 מצות לא תעשה שלא ליקח כופר לנפש רוצח אפילו נתן כל ממון שבעולם הן להצילו ממיתה אם הרג במזיד הן להצילו מגלות אם הרג בשוגג שנאמר ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו:

6 כבר ידעת בהרוג הנמצא שהעיר הקרובה מביאה עגלה ועורפין אותה על הדרך שיתבאר במקומו וכל שנמצא ההורג אע"פ שנתערפה העגלה הרי זה יהרג שנאמר ואתה תבער הדם הנקי מקרבך:

7 כבר ביארנו במסכת סנהדרין תכונת ארבע מיתות שנמסרו לבית דין היאך הם ומצות הנהרגין הוא שהיו מתיזין את ראשיהם מן הצואר בסיף ומצד הסימנין כדי שימות מהר ותהא מיתתו יפה ודין עגלה ערופה הוא שעורפין אותה בקפיץ מאחוריה ממול העורף:

8 הגוסס או היוצא ליהרג אין לו ערך ואם אמר אחד ערכו עלי לא אמר כלום אע"פ שהערך אינו לפי שומת שווי הגוף אלא שדמיו לפי שניו הקצובים ומעתה אין צריך לומר שאין לו דמים ר"ל שאם אמר אחד דמיו עלי לא אמר כלום שהרי זה דמיו נדונין בשומת שווי הגוף וזה אין לו שום שווי כלל:

9 זה שביארנו בחייבי מיתות שאין לוקחין מהן כופר להצילן לא סוף דבר בחיוב מיתה אלא שלא נתנה שגגתה לכפרה ר"ל שאין בה כרת עד שיהא בשגגתה חטאת כגון מכה אביו וגונב נפש ורוצח שאין כרת כתוב בזדונם אף בלא התראה אלא אף הדברים שיש כפרה בשגגתן כן כגון חיוב מיתה שכתוב בה כרת כגון ע"ז ושבת ועריות שיש בשגגתן חטאת וכן אין חלוק במיתה בין הרגו בדרך ששגגתו מתכפרת בגלות כגון דרך ירידה להרגו בדרך ששגגתו אינה מתכפרת בגלות כגון דרך עליה על הדרך שהתבאר במקומו מכות ז' א' ומכל מקום חיוב מיתת שמים הבאה על ידי ממונו כגון שורו שהרג שנאמר בו וגם בעליו יומת ניתן להצילו בכופר שנאמר אם כופר יושת עליו: