1שנים החתומים בשטר ומת אחד מהם שביארנו שצריכין שנים מן השוק להעיד עליו אם לא מצאו אלא אחד כיצד הן עושין כותב זה החי חתימתו על החרס לפני בית דין ובית דין מקיפין זו לזו ומקיימין זו מזו ואין צריך לשתי חתימות כענין שכתבנו בשתי שדות ושתי כתבות שמאחר שלפני בית דין חתם כהוחזק בבית דין הוא שאין זה עדות פיו ממש עד שצירופו עם אחר על כתב השני יהא עושהו נפיק נכי ריבעא אפומא דחד סהדא שמכל מקום על פי אחרים הוא מתקיים ואחר כך מצטרף הוא עם האחר להעיד על כתב חבירו וכל שכן אם באו שנים והעידו על חתימת ידו של זה החי שזה יכול להצטרף עם אחד שבשוק להעיד על כתב חברו:2זה שכתבנו שיהא כותב חתימת ידו על החרש מכל מקום יזהר שלא יכתבנה על הקלף שמא ימצאנה אחד מן הרמאים ויכתוב עליה שזה החתום חייב לו כך וכך כמה שירצה ונמצא חתם ידו יוצא תחתיה וגובה הימנו שכל שהוציא על חברו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין ואע"פ שיכול הוא לכתוב על ראש המגלה שמא לא יהא נותן אל לבו כן ומניח חלק למעלה מחתימתו והלה כותב בה מה שהוא רוצה וכשהתירו רישא דמגלתא במי שצריך לחתום על השטר הוא שחותם תחת השטר בראש השטה על דרך שלא יהא אדם יכול לכתוב על חתימתו כלום אבל זה שאינו צריך לכך לא יכניס עצמו בספיקות ויכתוב על החרס שאף כשיכתוב בדרך שאפשר לכתוב על חתימתו אין בכך כלום שכל שטר שהוא על דבר שאפשר למחוק בו בלא היכר אינו כלום ואע"פ שגט על החרס כשר גט שאני שלא לעדות ממון נמסר ונכתב וכן מה שאמרו בקידושין כ"ו ע"א כתב לו על החרס שדי מכורה לך וכו' לא בשטר של ראיה הוא אלא בשטר שקונה בו והמקנה מודה שמכר אלא שטוען שאין הקנאתו הקנאה מצד שלא קנאו לא בכסף ולא בחזקה ולא בשטר מפני שהוא טוען ששטר על החרס אינו כלום ולימד ששטר הקנאה אף בשל חרס שטר הוא ובעדי מסירה ומכל מקום אם זה אינו מודה במכר אין מעמידין הלה באותו קרקע מכח אותו שטר אע"פ שנתקיימה חתימתו ואפילו היה הכל מכתיבת המודה שלא חלקו חכמים ויש מפרשים שחתימת החרס חתימה מעליתא הוא ולא אמרו דוקא אחספא אלא שמתוך שאין דרך בכך נותן לבו על השנוי ואין זה כלום:3זה שכתבנו בהוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו שגובה מנכסים בני חורין פירושו חתם ידו שאם אין כאן חתימת ידו אפילו כתב לי כל לשון ההודאה מכתב ידו הואיל ולא חתם אף אנו אומרים טופס בעלמא הוא שכתב לו וכל שחתם אפילו היה טופס ההודאה מכתיבה אחרת אין בכך כלום והודאתו הודאה וזהו חשש שכתבנו דילמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתיב עלה מאי דבעי ואע"פ שאם כן אף הוא יכול לטעון פרעתי כלהו לאו דינא גמירי וכל שכן שאין טענת שקרות מזומנת בפי הכל ויש מפרשים שבחתם ידו אינו יכול לטעון פרעתי ואין נראה כן כמו שביארנו במקומו:4עד ודיין אינן מצטרפין ודבר זה פירשוהו גדולי הרבנים בשטר שנתקיים בבית דין וכתבו בו הנפק וערער הלוה על השטר ועל ההנפק שמזוייף הוא ובא אחד מן העדים החתומים בשטר והעיד על כתב ידו וכן אחד מן הדיינין שבהנפק העיד על כתב ידו או שאמרו שניהם ר"ל עד ודיין אנו חתמנו בשטר זה זה בגוף השטר וזה בהנפק ולפי דרכך למדת שאדם יכול לטעון על ההנפק כדרך שטוען על השטר וצריך לקיימו ומה שאמרו בשני של שביעית אין מעשה בית דין צריך קיום ופירשו בו רבים שמאחר שחתימת דיינין עשויה להכיר אין חוששין בה לזיוף אינו כלום וענין אותה שמועה הוא שאמר פרוזבל המקשר הדיינים חותמים מבפנים והעדים מבחוץ ואמרו לו אין מעשה בית דין צריך קיום ר"ל שאין צריך לשתי חתימות אלא או הדיינין חותמין כדרכן מבפנים או העדים כדרכן מבחוץ כדרך תקון שטר מקשר ומה שאמרו בבבא מציעא י"ז ע"ב הטוען אחר מעשה בית דין לא עשה כלום כבר ביארנוה במקומה בראשון של מציעא וגדולי הפוסקים פירשוהו בתשובת שאלה ובהלכות בבא בתרא בעד שמעיד על ההלואה ודיין שמעיד שבא הדין לפניהם וחייבוהו ומכל מקום גדולי הדורות כותבין בזה שודאי מצטרפין ויש מפרשין שבא לפנינו שטר מקויים וקרא ערער על הכל ר"ל על השטר ועל ההנפק ובא עד אחד ואמר זה כתב ידי ובא אחד מן השוק והעיד על כתב ידי עד שני והוא צריך אחד להצטרף עמו ואין לו אלא שאחד מדייני הקיום העיד שבפניו נתקיימה חתימתו ובכל אלו אין מצטרפין וכן הדין בשנים שהעידו על כתב ידו של עד ושנים על כתב ידו של דיין כך פסקוה גדולי הפוסקים ולא מצאתי מי שיחלוק בה ואע"פ שרב יהודה ושמואל ורמי בר חמא כלם אמרו מצטרפין מכל מקום הא רבא ורב אשי דפרכוה והלכה כבתראי אלא שמכל מקום יש לפקפק בה ממה שאמרו בהלואה אחר הודאה שמצטרפת כמו שהתבאר בסנהדרין ל' ע"ב ואע"ג דמאי דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי ומתוך כך אני חוכך לפסוק שעד ודיין מצטרפין וכך מצאתיה לגדולי פורבינצא שכתבוה בחבוריהם באחת מדרכי הקיום כמו שיתבאר למטה אלא שמכל מקום בזו תרויהו אמנה קא מסהדי והדיין אינו מעיד על גוף המעשה כלל:5שטר הבא לפני בית דין לקיימו אם היו הדיינין שהם שלשה מכירין חתימת העדים אין צריך שיבאו אחרים ויעידו בפניהם על חתימתם אלא הם מקיימין על פי הכרתם אע"פ שאין כאן הגדת עדים כלל וכותבין בלשון הקיום אנחנא בי דינא במותב תלתא כחדא הוינא כד הנפק שטרא דנן קדמנא ומדאשתמודעינא חתמות ידא דפלוני ופלוני סהדי דהיא היא אשרנוה וקיימנוה כדחזי ואם אין הדיינין מכירין חתימת העדים ר"ל שאין אחד מהם מכירן צריך שיבואו עדים ויעידו לפני שלשתם על חתימת העדים שהיא היא ולא דיים שיעידו בפני השנים ויחתום השלישי על סמך שהעידו בפני השנים אפילו שמע הוא כשהעידו בפני השנים אלא צריך שיעידו בפני שלשתם ויחתמו על פי עדותם וכותבין בלשון הקיום ומדאתו פלוני ופלוני ואסהידו אחתמות ידיהו דפלוני ופלוני סהדי דהיא היא אשרנוה וקיימנוה כדחזי ומכל מקום כתבו גאוני ספרד שאין צריך שיעידו בפני שלשתם כאחד אלא אף בפני כל אחד ואחד זה שלא בפני זה שהרי שנים המכירים מעידים לפני השלישי על הדרך שאנו מבארים עכשו:6היו שנים מכירים חתימת ידי העדים והשלישי אינו מכירן מעידין השנים לפני השלישי ואחר כך חותמין השנים מצד הכרתם והשלישי מצד עדותן של השנים ולשון הקיום בזה לדעת גדולי הרבנים נעשה השלישי טפל עם השנים וחותם בלשון ומדאישתמודענא ומכל מקום בנימוקי הגאונים מצאתי בלשון קיום זה ומדאישתמודענא אנן פלוני ופלוני דייני חתמות ידא דסהדי היא היא ואסהידנא קמיה דפלוני דיינא חברין עלה דהיא היא אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי נמצאת למד שאע"פ שהשנים העידו לפני השלישי ונמצא שהם עדים נעשים הם דיינים ולמדת שהעד נעשה דיין אף כשהעיד עליו ומכל מקום בדיני נפשות כל שראה את הענין אע"פ שלא העיד עליו אינו נעשה דיין עליה והתבאר הטעם בסנהדרין דמדחזו ליה דקטל תו לא חזו ליה זכותא ויש לך אחרת שהיא ממוצעת בין שתי אלו שאלו לא העיד על הדבר אע"פ שראהו נעשה דיין הא כל שהעיד מיהא אינו נעשה דיין והוא עדות החדש כמו שאמרו ראוהו שלשה והם בית דין והיתה ראייתם בלילה שלא היו יכולים לקדש באותה שעה ונמצא שאי אפשר להם לקדש עד למחר ובעדות יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקדש מקדש אלמא שאלו היו מעידין אין יכולין להיות דיינין הא כל שלא העידו אע"פ שראו מעידין ונמצא שזו של דיני נפשות אין עד נעשה בו דיין בשום פנים וזו של קיום שטרות עד נעשה בה דיין על כל פנים וזו של עדות החדש כשאתה מעריכה אצל זו של דיני נפשות אתה אומר בה שעד נעשה דיין שהרי אע"פ שראה את הענין נעשה דיין עליה הואיל ולא העיד מה שאין כן בדיני נפשות וכשאתה מעריכה אצל זו של קיום שטרות אתה אומר בה שאין עד נעשה דיין שהרי כל שהעידו אין נעשין בה דיינין מה שאין כן בקיום שטרות ומתוך כך כשהקשו ממנה על זו של קיום שטרות קראוה אין עד נעשה דיין וכמו שהקשו ועד נעשה דיין איתיביה ראוהו שלשה וכו' וכשהקשו ממנה על אותה של דיני נפשות קראוה עד נעשה דיין וכמו שהקשו עליה שם ואין עד נעשה דיין והא תנן ראוה שלשה וכו' והדברים מתישבים וכבר ביארנום בהרבה מקומות בחבור זה:7זה שכתבנו שהשנים מעידין לפני השלישי וחותם אין צריך שיעידו קודם שיכתבו לשון הקיום אלא אם רצו כותבין תחלה לשון הקיום ואחר כך מעידין לפניו קודם שיחתומו ואף כשאין הדיינין מכירין החתימה וסומכין לקיימה על פי הכרת עדים אחרים רשאין לכתוב הלשון קודם שיעידו ואע"פ שהם כותבין ומדאתו לקדמנא וכו' ואסהידו וכו' ועדיין לא באו ולא העידו ומיחזי כשיקרא מכל מקום למיחזי כשיקרא לא חיישינן וכמו שאמרו בפרק הכותב דף פ"ה ע"א ההיא איתתא דאיחייבא שבועה ואמרה כתובו השתא זכותא דילי דלכי מישתבענא ליתבו לי ואמר רב ביבי כתובו לה והקשו והא אמר רב פפא אשרתא דדייני דכתיבא מקמי דליחזו דייני חתמות ידא דסהדי פסולה משום דמיחזי כשיקרא והשיבו ליתה לדרב פפא דאמר רב נחמן אומר היה ר' מאיר אפילו מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר ואף רבנן לא פליגי עליה אלא בגט דבעינן לשמה אבל בשאר שטרות לא דהא אמ"ר יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו טעמא דנמחל שיעבודו הא למיחזי כשיקרא לא חיישינן ומכל מקום צריך שיעידו לפניו קודם שיחתמו השנים ומשיחתמו השנים אין מעידין לפניו לחתום עמהם ויש מפרשים הטעם שאלו הם חותמים קודם שיתברר הקיום לשלישי הרי השלישי בשעת חתימתם כמי שאינו ואין זה במותב תלתא ושמא תאמר והלא אמרו למיחזי כשיקרא לא חיישינן לא נאמר לדעתם אלא לכתיבת טופס הענין שאע"פ שכשהם כותבין לא נעשה אין בכך כלום אבל לחתום ודאי אין לעדים או לדיינין לחתום אלא על ענין ברור ומה שאמרו בפרק הכותב כתובו לה הם מפרשים אותה בכתיבה לחודה ואף בנמחל שעבודו שדקדקו בה הא למיחזי כשיקרא לא חיישינן הם מפרשים בה שחתימתם מכל מקום על מעשה ברור היתה ועל הלואה ראשונה והרי זה ככתיבה לבד הואיל והחתימה כדין היתה וכן יש מפרשים ענינים אלו בהרבה סברות שאין להם טעם ועיקר הדברים שכל מקום שאמרו למיחזי כשיקרא לא חיישינן אף בחתימה וזו של פרק הכותב כתובו וחתומו לה קאמר וכן נמחל שיעבודו בשטר של עידי חתימה נאמרה אלא שכשאמרו למיחזי כשיקרא לא חיישינן דוקא בדבר שכשיודע להם מה שחתמו תהא החתימה אמת אבל זו שבכאן כל שחתמו השנים על לשון כמותב תלתא וכו' לעולם הוא שקר גמור שמכל מקום בשעה שחתמו השנים לא היו במותב תלתא לבירור הקיום אבל בכתיבת טופס הקיום כשיחתמו תהא החתימה אמת והוא שאמרו כי קיימיתו בחיני כתובו בחיני ואע"ג דמימסרן לכו מילי בשילי משום דמיחזי כשיקרא וכן אמרו בבבא קמא דף ע' ע"א לא כתבינן אוריכתא אמטלטלי דכפריה שהרי בשני אלו לעולם הוא שקר גמור:8כל מה שכתבנו בשנים המכירין ואחד שאינו מכיר שמשחתמו אין השנים מעידין לפניו לחתום עמהם כך הדין בעצמו שאם באו אחרים ומעידים לפניו שאינו חותם ואין בזו חלוק כלל בין שיעידו השנים שבדיינין ובין שיעידו אחרים ולא הוצרכנו לכתבה אלא שראינו במקצת חבורים מחלקים ביניהם ומבלבלים את השמועה בפירושים וסברות שאין בהם שרש כלל:9זה שכתבנו בקיום שטרות שהוא מדרבנן פירושו שמן הדין לא היה לנו לחוש לזיוף שדבר שאינו מצוי אין לחוש בו והעדים שנחתמה עדותן אף בלא קיום כמי שנחקרה עדותם דמי מן הדין כמו שכתבנו למעלה ומכל מקום דוקא בשאין שם ערער הא כל שיש שם ערער ודאי צריך לברר מן התורה ויש מפרשים שאף בערער אינה אלא מדברי סופרים:10עדי הקיום ודייני הקיום צריך שלא יהיו קרובים לא ללוה ולא למלוה או לערב וכן שלא יהו קרובים זה לזה לא עד לעד ולא דיין לדיין ולא עד לדיין שהרי אפשר להיות הזמה בעדי הקיום כגון שאמרו ביום פלוני ראינוהו שחתם בפנינו אבל אפשר להיות קרובים לעדי השטר הן עדי הקיום הן דייני הקיום וכמו שאמרו נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא וכו' ואע"פ שאין זו ראיה אלא לעדים הוא הדין לדיינין ואין לחלק ביניהם בזו והטעם שעדי השטר אין בהם הזמה שאפשר שאיחרוה וכתבוה ואין הזמה לשלם ממון אלא בעדות על פה כמו שביארנו במקומו ויש מפרשין בדיעבד ומפני שקיום שטרות דרבנן ואין זה כלום:11שלשה שישבו לקיים את השטר וקרא מי שאותו שטר מתקיים כנגדו ערער על אחד מהם לפסלו לומר שהוא גזלן והביא על זה שני עדים ואין עדים להכשירו אלא שני חביריו שמעידין עליו שעשה תשובה עד שלא חתמו מעידין עליו וחותם אבל משחתמו עמו אין מעידין עליו שכעין נוגעין בדבר הם על שגנאי הוא להם להצטרף עם הפסולים והרי השטר פסול ואין לו תקנה אלא בקיום אחר ומכל מקום כל שעדות חבריו הוא שאינו גזלן אף בשלא חתמו אין עדותם כלום שהרי תרי ותרי נינהו והוה ליה ספק פסול ואוקי ממונא בחזקת מריה ואע"ג דהוה לן למימר אוקי גברא אחזקיה הרי מכל מקום חזקה כנגד חזקה היא ואין מגבין בה ויש מפרשים שחזקת ממון עדיפא מחזקת הגוף בכל שהוא בריא ובריא וכל שכן בזו שכל שאתה מכשירו אתה פוסל את העדים הבאים לפסלו ואע"פ שלענין עדות כשירים וכמו שאמרו ב"ב דף ל"א ע"ב זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה כמו שביארנו במקומו ומכל מקום אתה אומר עליהם ששקר העידו הא כל שאין שם חזקת ממון היינו אומרים אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקיה וכמו שאמרו למטה אנן אחתיניה ואנן מסקינן ליה וכגון דמוחזק לן באבוה דכהן הוא ואע"פ שמעידין על עיקר לידתו שהיה בן גרושה וחלוצה ומה שאמרו במסכת קדושין דף ס"ו ע"א דאתו בתרי ואמרו אישתבאי וכו' מאי חזית דסמכת אהני דאמרי לא אישתבאי סמוך אהני וכו' אלמא כל שמעידין על עיקר לידתו שהיא בפסלות אין אומרין אוקי גברא אחזקיה חלוק יש בין תרומה ליוחסין שזו שמעמידין אותה בחזקת כשרות דוקא לתרומה אבל ליוחסין כגון זו של קדושין שבאו לפסלו מעבודה והקרבת קרבנות לא וכן כתבוה גדולי הדורות והוא עיקר אלא שבקצת חבורין חולקין בה בקצת דברים ולמדת מכל מקום בשמועה זו שכל שהעידו חביריו או אפילו אחרים שאינו גזלן אינו כלום ואם היו באים לפסלו בפגם משפחה כלומר שהוא גר או משוחרר שפסולין אף בעדות ממון כל שאין אמו של גר מישראל אף משחתמו מעידין עליו מילתא דעבידא לאיגלויי הוא ובדבר המתברר אין בו חשש שקרות הא אין לך לחלק בין חתמו ללא חתמו אלא בשחביריו מעידין שעשה תשובה ויש למדין מכאן שהגזלן אינו מוכשר אלא משהעידו עליו בתשובה ואילך שאם תאמר משעה שעשה התשובה לפי דבריהם הרי נתגלה למפרע שבשעה שחתם כשר היה ואף משחתמו כן אלא דוקא משעת העדות וכל השטרות שחתם ביני ביני פסולים ומכל מקום אין כאן הכרח שמכל מקום פגם הוא להם כשחתמו עמו עד שלא נתברר ומכל מקום אחרים מעידים עליו אף משחתמו ומוציאין ממון על פי חתימתו וגדולי הפוסקים כתבו בעד שלא חתמו מעידין לפניו וחותם ומשחתמו אין מעידין וכו' טעם אחר שלא מתורת נוגעים בעדות ואין דבריהם נראין לענין פירוש אלא שלענין פסק מיהא אין לנו:
