מאירי על כתובות ל״ד

1 השוחט או המבשל בשבת שלא לצורך חולה בשוגג אע"פ שאלו עשה כן במזיד מתחייב בנפשו שחיטתו כשרה לערב בין לשוחט בין לאחרים וליומה מיהא אסורה בין לו בין לאחרים במזיד אסורה לשוחט לעולם ולאחרים מותרת לערב ויש בדינין אלו קצת תנאים וכבר ביארנו הענין בריוח בראשון של חולין י"ד א' ולמדת מכל מקום שמעשי שבת לא נאסרו מן התורה:

2 השוחט לע"ז מכיון שהתחיל לשחוט לשמה נאסרה ונתחייב בנפשו ואם לא כיון לעבוד אלא בגמר שחיטה לא נתחייב מיתה אלא בגמר שחיטה וכבר כתבנוה במסכת חולין מ' ב':

3 גנב שור הראוי ליסקל וטבחו אם גנבו מבית הבעלים אין צריך לומר שהוא פטור שאף על פי ששחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מכל מקום אסור הוא בהנאה ואינו מפסידו כלום וכי קא טבח לאו דידיה קא טבח ולאו דמריה קא טבח אלא אפילו היה ממון תלוי בו כגון שמסרו לשומר והזיק בבית שומר והועד בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר וגנבו משם פטור ולא סוף דבר משנגמר דינו שאם החזירו אינו מוחזר דאין כאן דבר הגורם לממון אלא אם גנבו קודם שנגמר דינו ואע"פ שאם החזירו מוחזר ונמצא מפסידו פטור שדבר הגורם לממון לאו כממון דמי כמו שביארנו במקומו:

4 ממה שכתבנו אתה למד שדין אין אדם מת ומשלם לא סוף דבר שבתשלומי ממון נאמר כן אלא אף בתשלומין של קנס ואין הלכה כדברי האומר חדוש הוא שחדשה התורה בקנס דאע"ג דמיקטיל משלם מעתה היה גדי גנוב לו בחול שכבר נתחייב לו בקרן וכפל וטבחו בשבת אע"פ שכבר נתחייב בקרן וכפל קודם שיבא לידי איסור שבת פטור מתשלומי ארבעה וחמשה הבאים באיסור שבת שהרי אף בקנס אין אדם מת ומשלם ואין צריך לומר בגנב וטבח בשבת שיש בו דין מיתה אף על הקרן בהוצאתו שאף לדעת האומר שבקנס אדם מת ומשלם מכל מקום הופקעו תשלומי הקרן מדין חיוב שבת ואם אין קרן אין ארבעה וחמשה וזה שכתבנו שיש בו דין מיתה על הקרן בהוצאתו אין צורך לפרשה בכפות שאף כשאינו כפות לא אמרו חי נושא את עצמו אלא באדם אבל בהמה חיה ועוף לא כמו שהתבאר במקומו:

5 כבר ביארנו בסנהדרין שהבא במחתרת מותר לכל אדם להרגו כל זמן שהוא מוצאו במחתרת ואינו צריך התראה שמחתרת זו היא התראתו מעתה כל ששבר כלים עודו במחתרת פטור שהרי דין מיתה ותשלומין באין עליו כאחד היה גדי גנוב לו קודם שיבא במחתרת שכבר נתחייב בקרן וטבחו במחתרת פטור מתשלומי ארבעה וחמשה שהרי דין מיתה עליו ואין אדם מת ומשלם אף בקנס נאמר כמו שביארנו ואין צריך לומר אם גנב וטבח במחתרת שאף על הקרן פטור ואף לדעת האומר חדוש הוא שחדשה התורה בקנס בזו פטור שאם אין חיוב גניבה אין חיוב טביחה ומכירה:

6 היתה פרה גנובה בחול וטבחה בשבת פטור מתשלומי ארבעה וחמשה על הדרך שביארנו בגדי וחייב מיהא בקרן ובכפל אבל אם היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת חייב לשלמה שמשעת שאלה נתחייב באונסיה וכבר נתחייב בקרן קודם איסור שבת ואין אומרין הואיל וחוזרת היתה בעינה שעת הטביחה היא היא שעת הגזילה ונמצא חיוב שבת וחיוב תשלומין באין כאחד ופטור אלא משעת שאלה נתחייב בה ואין גורסין כאן שאם אין גניבה אין טביחה ומכירה שאין בשואל דין כפל ודין תשלומין ארבעה וחמשה שהרי אינו פוטר עצמו בטענת גנב וגדולי המפרשים גורסין בה כן וטורחין לפרשה בשטוען שהוא שומר חנם עליה ונגנבה הימנו:

7 מי שמת והניח לבניו פרה שאולה לזמן ידוע היתומים משתמשין בה כל ימי שאלתה ואין המשאיל יכול לומר לא על דעת זה השאלתיה אלא להשתמש בה אביהם בלבד שהיתומים זוכים מאליהם בכל מה שזכה בו האב מתה מאליה ואין להם מאביהם אלא מטלטלין שאינם משועבדים לבעל חוב אין חייבין באונסיה ומכל מקום כתבו חכמי ההר שמאחר שאין חייבין באונסיה תכף שמת האב יכול המשאיל לומר או קבלו אחריותה או החזירו שבודאי לא השאילה אלא על דעת אחריות הא כל שלא אמר כן אין חייבין באונסיה וכתבו בה גדולי המפרשים אפילו נשתמשו בה שלא מכח שאלה והם באים בתשמישה אלא מכח ירושה ומכל מקום גדולי קדמונינו שבנרבונה פירשוה במתה קודם שנשתמשו בה שמשנשתמשו בה נעשו הם עצמם שואלין וחייבין באונסיה ואם תאמר והלא בפקדון אמרו ב"מ מ"ג א' מותרים ישתמש בהן וחייב בגניבה ואבידה דמשמע שכל שבידו להשתמש הרי הוא כמי שנשתמש וחייב באחריותו לא נאמרה אלא לנפקד עצמו אבל בזו היתומים לא קבלוה מיד המשאיל טבחוה ואכלוה אם היו יודעין בה ששאולה היא נעשו גזלנין עליה ומשלמין את הכל ואם היו סבורין שהיא של אביהן מחזירין את העור ומשלמין דמי בשר בזול והוא פחות שליש ואם הניח להם אביהם קרקע חייבין אף במתה מאליה מתורת פירעון חוב אביהם שמשעת שאלה נתחייב האב בחזרתה וכבר הרחבנו בשמועה זו יותר באחרון של קמא: