1כבר ביארנו במסכת מועד קטן ח' ב' שאין נושאין נשים במועד מפני שאין מערבין שמחה בשמחה וכל שכן ביום טוב עצמו ומה שאמרו כאן דמסר לה בשבתות וימים טובים פירשוה בתוספות בשעה הסמוכה להם שלענין מלאכה אין כאן ביטול מלאכה שהרי תוספת חול על הקדש הוא שאסור במלאכה וגדולי הרבנים פירשוה שנמנע מסעודתו עד למחר ואין הדברים נראין שאף הנשואין ר"ל כניסה לחפה בלא סעודה שמחה יש בה ואין מערבין שמחה בשמחה:2יתבאר למטה שאין הבעל יורש את אשתו עד שתכנס לרשות הבעל אפילו לא נכנסה לחפה אע"פ שכתבתה בבית אביה יורשה ומעתה שמועה זו האמורה כאן בכתב לה האב פירות כסות וכלים שיבאו עמה לבית בעלה שלדעת ר' נתן שהלכה כמותו זכה הבעל בירושתה פירושה בשנכנסה לרשות בעלה וכמו שאמר משום איחתני הוא והא איחתוני להו שכל שנכנסה לרשותו איחתוני קרי ליה וכל שכיוצא בזה אם מת הוא גובה עיקר כתבה אם כתב לה כתבה אבל אינה גובה תוספת אע"פ שכתב לה הואיל ולא נכנסה לחפה שלא כתב לה תוספת אלא על מנת לכנסה ולפי דרכך למדת שאין לפרש שמועה זו בכתב לה ועדין היא ארוסה ולא נכנסת לרשות הבעל שבזו לא אמר ר' נתן זכה וכן אין לפרשה בכתב לה ונשאת שבזו לא אמרו חכמים לא זכה אלא בכתב לה והיא ארוסה ונכנסה לרשות הבעל ואע"פ שמה שנתגלגל בה מדין תוספת בארוסה נאמר דמיון בעלמא הוא ומפני שבדין תוספת אף בנכנסה לרשות הבעל כן הואיל ולא כנסה כך נראה לי בביאור שמועה זו ובפסק שלה וגדולי הרבנים שבצרפת פירשוה מהם בנשואה ופסקו כר' נתן ומהם בארוסה ופסקו כתנא קמא ולא עוד אלא שאחרוני הרבנים פירשוה בנשואה ופסקו כתנא קמא ר"ל שלא זכה הואיל ולא מטו לידיה וכשאנו משיבין עליהם מדתניא מסר האב לשלוחי הבעל ואע"פ שכתבתה בבית אביה בעלה יורשה הם פירשוה שהגיעו לידו של בעל וחזר והפקידה לאביה וכן השבנו עליהם ממה שאמרו פרק מציאה הפוסק מעות לחתנו ומת יכול לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן וכו' והקשו בתלמוד המערב ולאו דברים הנקנין באמירה הן ותירץ בשפסק על מנת לכנוס דאלמא הא אם כנס הבעל על כרחו נותן לאחיו אע"פ שלא הגיעו ליד הבעל והם מתרצים דהתם שאני דבתו מיתהניא מיניה שהיא נשאת לאחיו ובתורת כהנים אמרו זה המשיא בתו ונותן לה מעות הרבה ולא הספיקו שבעת ימי המשתה עד שמתה בתו ונמצא מאבד בתו וממונו ומדקאמר ונותן אלמא שלא נתן עדין וקאמר שאבד ממונו אלא שהם מפרשים בה שכבר נתן ואין הדברים נראין וגדולי המפרשים טרחו בה הרבה ואין צורך בכך:3כל שנושא אשה חייב לה בשלשה דברים מן התורה והם שארה ר"ל מזונות כסותה ועונתה וחכמים תקנו לו מעשה ידיה תחת מזונות ומאחר שהמזונות עיקר ומעשי ידיה טפלים להם ולא נתקנו אלא משום איבה ותחת מזונות יכולה היא לומר איני נזונת ואיני עושה ואין הבעל יכול לומר צאי מעשה ידיך למזונותיך שמא אין מעשה ידיה מספיקין לה ומכל מקום אם מתנה עמה להשלים מה שיחסר רשאי:4אע"פ שמן התורה לא נתחייב האיש לאשתו אלא בשאר כסות ועונה מכל מקום מדברי סופרים חייב לה עוד בשבעה דברים כמו שיתבארו פרטיהם בפרק זה והם א' עקר כתבה ב' רפואתה ג' פירקונה ד' קבורתה ה' מזונותיה בביתו כל ימי אלמנותה ו' שיהיו בנותיה נזונות מנכסיו לאחר מותו ז' כתבת בנין דכרין והוא זוכה עליה בארבעה דברים מדברי סופרים מעשה ידיה ומציאתה ופירות נכסיה וירושתה וחכמים תקנו מקצתן של אלו כנגד מקצתן והוא שאמרו שמעשי ידיה תחת מזונות ופירקונה תחת פירות וקבורתה תחת ירושת כתבתה וזהו שאמרו תקנו מצוי למצוי ר"ל מעשי ידיה תחת מזונות וכן שאינו מצוי לשאינו מצוי ר"ל פירקונה תחת פירות כלומר שאינם מצויין ושאיפשר שאינם לעולם וכתבתה תחת קבורה שאינן מצויות אלא שעל כל פנים עתידים לבא ומאחר ששתי התקנות שוות הם זוכין זה בזה אף במקום שאין האחרת מצויה כגון שאע"פ שאין לה כתבה חייב בקבורתה וכן אע"פ שאין לה נכסי מלוג שיהא הוא אוכל פירות חייב בפירקונה ואע"פ שאומרת איני רוצה בפדיונך לעולם הוא זוכה בפירות וכן כל כיוצא בזה:5אע"פ שבסוגיא זו אמרו מזונות תחת מעשי ידיה אלמא מעשי ידיה עקר יתבאר במסכתא זו נ"ח ב' שכך היא הנסחא מעשי ידיה תחת מזונות כלומר דמזוני עיקר ומתוך כך יכולה אשה לומר איני נזונת ואיני עושה אבל הבעל אין יכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך אלא אם כן בדספקא כמו שיתבאר וכן תקנת פירקונה לתועלתה נתקנה כמו שאמרו למטה תקנו פירות דאי לאו הכי מימנע ולא פריק ואם כן פירקונה עקר והיה לו לשנות גם כן פירות תחת פירקונה ולא פירקונה תחת פירות והאי דלא נקט הכי משום דבהא אע"ג דבמזוני מציא אמרה איני נזונת ואיני עושה בפירות מיהא לא מצי אמרה לא יפדני ואיני נותנת לו פירות שבמזונות כל שאומרת כן יודעת היא בעצמה שמספיקין לה וזו היא תקנתה אבל פדיון אין דעתה גומרת בכך אלא סבורה היא שלא תבא לידי כך וכשתבא לידי כך תתחרט ואין זו תקנתה והוא שאמרו בתלמוד המערב אמר שלא לפדות ושלא לאכול אין שומעין לו והוא הדין שאין שומעין לה וגדולי הרבנים שכתבו בשלישי של בתרא מ"ט ב' שפירות עקר ושהבעל יכול לומר איני אוכל ואיני פודה אין דבריהם נראין:
