מאירי על כתובות י״ז

1 מצוה לשמח את החתן ואת הכלה כדי לחבבה וכן מצוה לרקד לפניה ולהתעלס במיני שבח ובכללם שישבחו את הכלה ולא שידקדקו ביותר שלא לשבחה אלא במה שיש בה אלא לשבחה במדה גדושה אף ביותר מן הראוי ולעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות בכל צד שאין בכך חלול השם ולא יהא הולך עמהם בקו הדין הן בדבור הן במעשה אלא יתיר פיסת יד לראוי ופיסת לשון ופיוס דברים לכל אדם וכל המפליג בענינים אלו הרי זה משבח ואפילו הזקנים אין נמנעין מזה ומגדולי החכמים היו מרכיבים אותה על כתפיהם אלא שדבר זה לא הותר אלא למי שמוצא עצמו נקי מכל הרהור הא לאחר אסור אפילו להסתכל בפני כלה לחבבה על בעלה לא הותר אלא למי שבקי בעצמו:

2 מעבירין את המת מלפני הכלה וזה וזה מלפני המלך ואפילו היה המלך רוצה לעבור מלפני הכלה אינו רשאי שהמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומכל מקום אם היה בפרשת דרכים עד שאין הדבר ניכר להדיא שמפניה הוא נדחה ועבר מלפניה הרי זה משובח ומעשה באגריפס המלך שעבר מלפני הכלה בפרשת דרכים ושבחוהו חכמים ובבריתא דאבל רבתי פרק י"א אמרו שאף הוא אמר לסיעתו אני כתרי בכל יום זו אין כתרה אלא שעה אחת תטול כתרה ותלך:

3 מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה ובמת מיהא דוקא כשאין לו כל צרכו אבל יש לו כל צרכו לא וכמה כל צרכו אם קרא ושנה ולא לימד הוזכרו בה שיעורין בגמרא והממוצע שביניהם ושראוי לפסוק כמותו לדעתי הוא מה שאמרו כגון דחייצי אינשי מבבא דאבולא עד סיכרא ונראה לי בפירושו שכל הדרים מן הבית שהמת או האבל יוצאין משם עד מקום הקבר הואיל והמת עובר לפניהם חייבין ללותו אע"פ שיש במלוים יותר מכדי צרכו אבל העומדים בקצה האחר שאין המת עובר לפניהם פטורין אחר שיש שם כדי צרכו ולא עוד אלא שאף בטול מלאכה בדין זה לדעתנו כמו שביארנו במקומו ואם לימד לאחרים אין לו שיעור אלא כל היודע בדבר יבא ומכל מקום כל שלא קרא ולא שנה אין מבטלין אלא בכדי שיתעסקו בו וכן כתוב בשאלתות פרשת ויקרבו בני ישראל ומכל מקום כתבו הגאונים דבציר מעשרה לא וכן הדין נותן שהרי יש שם קדיש ושורה וברכת אבילים ומעמד ומושב שצריכים עשרה ויש מפרשין שלא נאמרו דברים אלו אלא למת מצוה הא לשאר מתים שמוטלין על קרוביהם אין מבטלין תלמוד תורה בשבילם וממה שאמרו בראשון של מגלה ג' ע"ב תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף דתניא מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת וכו' אלמא שמועה זו דוקא נאמרה במת מצוה הא לשאר מתים אינו רשאי לבטל ודברים משבשים הם שלא אמרו שם תלמוד תורה ומת מצוה אלא דאיידי דבעי למיתנא עבודה ומת מצוה תנא נמי תלמוד תורה ומת מצוה ומכל מקום אף לכל מתים כן ויש מפרשים שבמת מצוה יש חובה לבטל ובשאר המתים רשות ומבטלין האמור כאן פירושו מתורת רשות והוא שאמרו עליו על ר' יהודה ב"ר אלעאי שהיה מבטל תלמוד תורה וכו' אלמא הא שאר חכמים לא וכן הביאו ראיה ממה שאמרו בתלמוד המערב באחרון של כלאים הלכה א' אין מדקדקים במת ובכלאים בבית המדרש ר' יוסי הוה יתיב מתני והוה תמן מיתא מאן דנפק לא אמר ליה כלום מאן דיתיב לא אמר ליה כלום ר' אמי הוה יתיב מתני ואמר ליה חד לחבריה את לבוש כלאים אמר ליה ר' אמי שלח מנך והב ליה כלומר דרך כעס אמר לו כן על שדקדק עליו על זה בבית המדרש והרי מכל מקום שאמרו מאן דיתיב לא אמר ליה מידי ומכל מקום אין הדברים נראין שאם כן למה אמרו במסכת מועד קטן כ"ז ע"ב שבזמן שיש מת בעיר כל העם אסורין בעשיית מלאכה עד שיהא שם כל צרכו ובתלמיד חכם אף בשיש שם כל צרכו אלמא כל שבתלמיד חכם אין בו צורך למת מצוה כלל אלא ודאי חובה היא ומה שאמרו עליו על ר' יהודה ב"ר אלעאי פירושו אע"פ שהיתה תורתו אמנותו וכל שכן האחרים וזו שבתלמוד המערב בענין כלאים פירושו שתלמוד תורה דוחהו ונראה שבכלאים של סופרים נאמרה ואף זו שבמת פירושה לענין טומאה כגון איסור אהל שבמת ובתלמידים כהנים נאמרה ובטומאת סופרים כענין האמור בחוצה לארץ ובבית הפרס ואף כאן היה בשכונת בית המדרש מת שהיה אי זה ספק אהל ממנו בבית המדרש וכן אתה מוצא בפרק מי שמתו בתלמוד המערב הלכה א' מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה נשמעיניה מן הדא ר' יוסי הוא מתני וכו' כמו שכתבנוהו אלמא לענין טומאה איתמר:

4 ונשוב לענין השמועה והוא שהכנסת כלה קודמת להוצאת המת ולא הוזכר בה שיעור אלא כל הבא לשם זוכה שכל שהוא לחבבה כל שהם רבים יותר השמחה מהודרת ביותר:

5 כבר ביארנו שהאומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו אפילו אמרה על ידי תביעתו של זה הואיל ומכל מקום אין לו עדים על תביעתו והיה זה יכול לומר שלי היתה מעולם אף כשאומר לקחתיה ממנו נאמן אע"פ שלא דר בה שני חזקה לא סוף דבר באביו אלא אפילו היה זה התובע והוא טוען הן שלך היתה ולקחתיה ממך אע"פ שלא דר בה שני חזקה הואיל ואין תובע זה יכול לברר שהיתה שלו נאמן בלקחתיה ממך:

6 קטן אין חזקה בנכסיו ר"ל שכל היורד בנכסיו והחזיק בהן שלש שנים אין זו חזקת טענה שהקטן אינו בר מחאה וכן אם אכלה שתי שנים בחיי האב ושנים רבות בקטנותו של זה וטוען שאביו מכרה לו אין כאן טענה וכן אם אכלה תחלת שנה ראשונה בקטנותו של זה וכלה עם השתים הנשארות משהגדיל וטען אביך מכרה לי אינה טענה וזהו שאמרו ואפילו הגדיל ר"ל אפילו השלימן משהגדיל ואין לפרשה בשטען שהוא מכרה לו שהרי אין מכירת קרקע בקטן כלום כמו שיתבאר במקומו ונמצא שאין טענה עד שיחזיק שלש שנים בחיי האב ויטעון שאביו מכרה או שלש שנים אחר שיגדיל הקטן ויטעון שהקטן מכרה לו אלא שבזו אפשר שאף לכשיטעון שאביו מכרה הואיל ויכול לומר שממנו לקחה נאמן וגדולי המפרשים וכן גדולי הרבנים כתבו שאף אם אכלה שלש שנים משהגדיל הקטן הואיל ובקטנותו ירד בתחלה אינה טענה וזהו לדעתם אפילו הגדיל שכל שתחלת חזקתו אינה חזקה אינו כלום ואין הדברים נראין וכבר ביארנוה בשלישי של מציעא ומעשה רבה בר שרשום הנזכר בשלישי של בתרא ל"ב ע"ב נראה כסועד את דבריהם במה שאמרו שם לקוחה בידי לא מצית אמרת דהא נפק עלה קלא דארעא דיתמי היא אלא שכבר ביארנוה שם לשיטתנו וכבר סעדנו שם את שיטתנו ממה שבשלישי של בתרא מ"ב ע"א לא מנו יורד בתורת משכון או יורד בנכסי קטן עם אותם שאין להם חזקה וכן ממה שאמרו בפרק המקבל דף ק"י ע"א הני משכנאתא דסורא דכתוב בהו במישלם שניא אילין תיהדר ארעא דא בלא כסף אלו כבשה לשטר משכנאתא ואמר לקוחה היא בידי נאמן הכל כמו שביארנו שם:

7 וכן הדין בבורח מחמת נפשות שאין חזקת טענה בנכסיו ואפילו אכלה שתים בפניו ושלישית משברח אינו כלום שרוצה היה למחות בשלישית והוזקק לברוח ואף במקום שהיה שם אין יכול למחות שאינו רוצה לפרסם את עצמו שמתירא הוא בכל מקום שהוא הא כל שברח מחמת ממון שאינו ירא מן המלכות אלא שברח מחמת בשת חובות וגלגולים שעליו הואיל ומכל מקום יושב הוא לבטח בכל מקום אדם מחזיק בנכסיו ואפילו היו שלשתם שלא בפניו שהיה לו למחות במקומו שמחאה שלא בפניו הויא מחאה שכך אמרו חברך חברא אית ליה וכל שמיחה באי זה מקום שימחה יתפרסם הדבר ויבא באזני המחזיק והיה לו להזהר בשטרו ואחר שמחאתו מחאה כל שלא מיחה זכה הלה בחזקתו:

8 אע"פ שביארנו שמחאה שלא בפניו הויא מחאה מכל מקום כל שהיה חירום של עסקי נפשות בין אותה העיר או המדינה ר"ל המחוז שהמוחה לשם ובין העיר או המדינה שהמחזיק לשם אין כאן מחאה שהרי אינה מצויה שתגע באזניו של זה ומאחר שאין לזה צד במחאה אף חזקתו של זה אינה חזקה ויש מקומות שסתמן כשעת חירום והוא שאמרו שלש ארצות חלוקות זו מזו לחזקה שאין חזקה זו מועלת בשל זו והם יהודה ועבר הירדן והגליל כיצד היה ביהודה והחזיק בגליל או בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה ר"ל באותו מחוז ר"ל שיהא המחזיק בעיר אחת והמוחה בעיר אחרת אלא שיהיו שניהן ביהודה וכבר ביארנו ענין דברים אלו במקומן בשלישי של בתרא: