מאירי על כתובות ע״ד

1 כשם שביארנו באלו שאין אדם עושה וכו' כך הדין במקדש במלוה ובעל אחר כן ודוקא בשבעל בעדים ואע"פ שבמקדש על תנאי ובטלו אינו צריך עדים בבטולו כמו שכתבנו בשם גדולי המחברים מכל מקום כל שעיקר הקדושין בבעילה זו צריך עדים אבל כשהיו הקדושין בפני עדים והתנה עליהם שום תנאי בפניהם יכול לבטלו בינו לבינה:

2 ממה שכתבנו למדת במה שאמרו והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת ר"ל שכל אשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה כמו שהתבאר נ"א ב' ואמרו עליה ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת ואי זו זו זו שקדושיה קדושי טעות שאפילו בנה מורכב לה על כתיפה ממאנת והולכת ר"ל שאינה צריכה גט אין הלכה כן וכמו שהתבאר במסכת נדה פרק בא סימן:

3 החליצה צריך שתהא היבמה מתכונת לחלוץ לו ושיתכון הוא שתחלוץ לו וכל שלא היתה שם כונת שניהם בין שנתכון הוא ולא נתכונה היא בין שנתכונה היא ולא נתכון הוא חליצתה פסולה וכן חליצה מוטעית פסולה היא ומה היא חליצה מוטעית שמטעין אותו ואומרין לו חלוץ לה שבחליצה אתה זוכה לכונסה או שאומרין לו חלוץ לה שאף לאחר כן תהא רשאי לנשאה שאין החליצה מפקעת וכיוצא בזה אבל אם אמרו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז או על מנת שתעשה כך וכך וחלץ על סמך אותו תנאי אע"פ שלא נתנה ושלא קיימה תנאה חליצתה כשירה ולא משום דאחליה לתנאיה אלא מפני שאינו תנאי שכל תנאי אחד מתנאיו הוא שיהא אפשר לקיימו על ידי שליח ר"ל שיהא המעשה שהתנאי בא בשבילו איפשר לקיימו על ידי שליח כגון תנאי בני גד ובני ראובן שאיפשר שיחזיקו באותם הארצות על ידי שליח שכל כיוצא בזה המעשה חלוש והתנאי מבטלו אבל החליצה אי אפשר לעשותה על ידי שליח ואין תנאי מבטלו ואע"פ שדיני התנאי לא נאמרו בעל מנת אף כאן לא נאמר על מנת בדוקא אלא בלשון אם או שמא בעל מנת דוקא ולדעת ר' מאיר שסובר דיני התנאים אף בעל מנת אלא שאין אנו פוסקים כמותו אלא באם וכמו שביארנו בשלישי של קדושין ובפרק קורדיקוס ואע"פ שקדושי ביאה אי אפשר לקיימן על ידי שליח ותנאי הבא עליהם תנאי ר"ל אם בעל לשם קדושין על דעת כך ומפני שלא אמרו אין אדם עושה וכו' אלא בבועל סתם הא במתנה בשעת ביאה לא התם איתקוש הויות להדדי וקדושי כסף ושטר איפשר לעשותם על ידי שליח ויש בסוגיא זו פירושים אחרים בחבורי הראשונים ובפירושים ואף גדולי המפרשים האריכו בה ואתה תבחר:

4 קדש אשה אחת על מנת שאין עליה נדרים וקדש אחת בלא תנאי ונמצאו על שתיהן נדרים אע"פ שהראשונה אינה מקודשת כמו שהתבאר השניה מיהא מקדשת שאין אומרין כבר גלה בדעתו שאינו רוצה בנדרנית ואינה מקדשת אלא היכא דאתני אתני היכא דלא אתני לא אתני ולא הוצרכנו לכתוב דבר זה אלא מצד פירושין מבולבלין שיש לקצת מפרשים בסוגיא זו בענין טעות אשה אחת וטעות שתי נשים שמהם איפשר להשתבש בכך וכבר כתבנו בה בדרך הראוי לברור על פי גדולי הפוסקים וגדולי המפרשים על היותר קצר שאיפשר לנו ואף הם הרבו בה בקושיות ואריכות פירושים שאין צורך בהם לענין פסק:

5 כל מה שכתבנו בדין זה שאין אדם עושה וכו' פירושו בבועל בחזקת אישות או שהדברים מוכיחים שבחזקת אישות הוא בועל כגון מקדש על תנאי ובועל סתם או במגרש את אשתו וחזר ובעלה ואין צריך לומר שצריך שיבעול בעדי ייחוד הא שכל שבועל שלא בחזקת אישות כגון שבא על שפחתו אין אומרין חזקה שיחררה ובעלה לשם קדושין וכן הבא על הזונה ומקצת גאונים שהורו שכל הנבעלת בפני עדים צריכה גט וכן שהורו שאם יש לו בן מן השפחה שלו חוששין לו ולא תתיבם אשתו שמא שיחררה ובא עליה והולד הולך אחריו מצד שאין אדם עושה וכו' דברים רחוקים הם ולא נאמרו אלא דרך חומרא וחששא בעלמא:

6 אמר לה הרי את מקדשת לי על מנת שאין עליך נדרים והיו עליה נדרים אלא שהלכה אצל חכם והתירם הרי היא מקדשת שהרי חכם עוקר נדר מעיקרו והרי זה למפרע כמי שלא היו עליה נדרים כלל ושמא תאמר אם כן אף שלא נשאלה לחכם היאך מתירין אותה לינשא לאחר שמא תתיר נדרה לאחר שתנשא ותהא מקולקלת למפרע יראה שאין חוששין לכך שאינה חשודה לקלקל את עצמה ועל זו אמרו בתלמוד המערב אית תנאי תני מותרת לינשא בלא גט מתוך שהיא יודעת שאם תלך אצל חכם והוא מתיר את נדרה יהו בניה ממזירים אינה הולכת ואע"פ שאמרו בה שם אית תנאי תני אסורה לינשא בלא גט שמא תלך אצל זקן וכו' לשון ראשון מסכים לתלמוד שלנו ואע"פ שבשנתקדשה היא לו על מנת שאין עליו נדרים והלך אצל חכם והתיר אמרו גם כן שהיא מקדשת וכשלא נשאל מתירין אותה לינשא ואין חוששין שמא ישאל ויקלקלנה שמא אף הוא אינו חשוד לקלקלה ומכל מקום חכמי ההר כתבו דוקא שהותרו קודם שידע הבעל בהם אבל אם ידעם הבעל קודם שהותרו מקח טעות הוא מפני שאינו רוצה שתתבזה אשתו בבית דין אבל כשלא ידע מאי דהוה הוה וכן יש מפרשים הלכה אצל חכם והתירה שהלכה שם ביום שתבעוה לינשא הא מכיון שבא לבית דין ואמר אי אפשי באשה נדרנית ובית דין פסקו שהקדושין בטלים ולא הלכה מיד להתירם הרי הקדושין בטלים ואין חלין לעולם קדשה על מנת שאין עליה מומין והיו בה מומין אלא שהלכה אצל רופא ורפאם אינה מקדשת שהרי מכל מקום היו בה בשעת התנאי אבל הוא שנתקדשה היא לו על מנת שאין עליו נדרים או מומין והיו לו והלך אצל חכם והתיר או אצל רופא וריפא מקדשת שאף היא כך דעתה שאם נתרפא לא תקפיד בכך שאין לאיש גנאי אצל האשה במומין הואיל ונתרפאו דאיתתא בכל דהו ניחא לה ויש פוסקים שבאשה אף אצל חכם והתירה אינה מקדשת ומפני שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין ולא סוף דבר באשה חשובה שמקפיד עליה מתחלתו שאינו רוצה לבא עמה לידי גירושין עד שיאסר בקרובותיה אלא אף בכל הנשים כן ומכל מקום גדולי המחברים פסקו כדעת ראשון ולא הפרישו בה בין ידע בהתרתה ללא ידע וכן הדברים נראין:

7 המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר לעולם שמא תנשא לאחר ותשוב ממנהגיה הרעים ויבא ויאמר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי מגרשה ונעשה כעין מגרש על תנאי עד שיפקפקו לומר גט בטל ובניה ממזרים ומתוך כך מודיעין לו שאין לו להחזירה לעולם אפילו תשוב ואם עבר והחזיר קודם שנשאת לאחר לא תצא וכן הדין במוציא את אשתו מפני שהיא רגילה לקפוץ בנדרים שמא יתירנה חכם ויאמר אלו הייתי יודע שכן לא היתי מגרשה ואע"פ שטעם זה אין ראוי לאמרו אלא בנדר הנודע לרבים שאם לא נודע אף אנו אומרים לו מי יודע שמשום נדר גרשת וכן בנדר שצריך חקירת חכם והתירו ר"ל שאין הוא יכול להפר שאם הוא יכול להפר אף אנו אומרים לו אם משום נדר היאך לא היית מיפר מכל מקום בכלם דנין שלא להחזיר ומודיעין אותו כן בשעת גירושין ובמקומה יתרחבו בה הדברים בע"ה: